הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: (דברים ל, יט).
עקרון הבחירה החפשית – היכולת לבחור בין טוב ורע – מובא לידי ביטוי במילים "ובחרת בחיים". על עקרון זה נאמר במשנה: "הכל צפוי, והרשות נתונה" (אבות ג, טו). כן, בתלמוד מוצאים אנו את הביטוי הבא לעקרון זה: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים" (ברכות לג, ע"ב).
מסביר הרמב"ם:
רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע...
ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים [דברים ל, טו], וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום [דברים יא, כו], כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים... (רמב"ם, הלכות תשובה ה, א-ג).
כפי שמאיר הרמב"ם, רעיון זה של בחירה חפשית, מבטא את ייחודו של האדם הנברא "בצלם אלהים". על כך, כותב המהר"ל מפראג:
האדם נברא בצלם אלוהים ויש לו דמיון בזה אל ה' יתברך. האדם שנברא בצלם אלהים יש לו סגולה זאת שהוא ברשות עצמו, כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה. וכך האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה (דרך חיים, עמ' קמ"ח).
לעומת גישה מסורתית זאת, דגל הפילוסוף ברוך שפינוזה בגישה דטרמניסטית:
בתודעה אין רצון מוחלט או חפשי, אלא התודעה נקבעת מראש לרצות דבר זה או אחר על-ידי גורם אשר נקבע על-ידי גורם אחר, והוא על-ידי גורם אחר, וכך עד אין סוף (אתיקה, חלק ב', עקרון 48).
ואילו מתוך נסיונו כאסיר במחנות ריכוז בשואה, קבע הפסיכיאטר ויקטור פראנקל:
האם נכונה התיאוריה לפיה אין האדם אלא תוצאה של גורמים מצביים וסביבתיים...האם האדם אינו אלא תוצאה מקרית של אלה? חשוב מכל, האם תגובותיהם של האסירים לעולם הייחודי של מחנה הריכוז מוכיחות שאין האדם יכול להמלט מהשפעות סביבתו? האם אין לאדם בחירה בפני נסיבות כאלה?...נסיון חיי המחנה מראה שלאדם חופש פעולה...האדם יכול לשמור על שארית חרות הרוח, עצמאות התודעה, גם בנסיבות נוראיות של לחץ פסיכולוגי ופיזי...ניתן לשלול מאדם הכל חוץ מדבר אחד: אחרון חרויות האדם – לבחור את התייחסותו לכל מצב נתון, לבחור את דרכו (ויקטור פראנקל, האדם מחפש משמעות).
האם יש משמעות מוסרית למושג "שכר ועונש" בהעדר בחירה חפשית? האם מדברי פראנקל נוכל ללמוד שיש לאבחן בין סוגי חופש בחירה, כך למשל, ששלילת החירות הפיזית איננה בהכרח שוללת את חופש המוסרי?
ביום כיפור, נקרא את ספר יונה. האם ליונה היתה בחירה חפשית? באיזה מובן כן, ובאיזה מידה לא?
בתפילות יום כיפור נקרא אודות מותו של רבי עקיבא, המתוארת כך בגמרא: "בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?" (ברכות סא ע"ב).
האם סיפור זה מלמד אותנו דבר מה אודות חופש הבחירה? כותב פראנקל: "בין האסירים, רק מעטים שמרו על חירותם הפנימי המלאה והשיגו את אותם ערכים אשר סבלם איפשר, אך גם דוגמא אחת מספקת הוכחה מספקת שכוחו הפנימי של האדם עשויה להעלותו מעל לגורלו החיצוני.
"עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר וכנסת הרבנים בישראלעורך ראשי:הרב אבינעם שרון
עקרון הבחירה החפשית – היכולת לבחור בין טוב ורע – מובא לידי ביטוי במילים "ובחרת בחיים". על עקרון זה נאמר במשנה: "הכל צפוי, והרשות נתונה" (אבות ג, טו). כן, בתלמוד מוצאים אנו את הביטוי הבא לעקרון זה: "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים" (ברכות לג, ע"ב).
מסביר הרמב"ם:
רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע...
ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה, שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים [דברים ל, טו], וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום [דברים יא, כו], כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים... (רמב"ם, הלכות תשובה ה, א-ג).
כפי שמאיר הרמב"ם, רעיון זה של בחירה חפשית, מבטא את ייחודו של האדם הנברא "בצלם אלהים". על כך, כותב המהר"ל מפראג:
האדם נברא בצלם אלוהים ויש לו דמיון בזה אל ה' יתברך. האדם שנברא בצלם אלהים יש לו סגולה זאת שהוא ברשות עצמו, כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה. וכך האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה (דרך חיים, עמ' קמ"ח).
לעומת גישה מסורתית זאת, דגל הפילוסוף ברוך שפינוזה בגישה דטרמניסטית:
בתודעה אין רצון מוחלט או חפשי, אלא התודעה נקבעת מראש לרצות דבר זה או אחר על-ידי גורם אשר נקבע על-ידי גורם אחר, והוא על-ידי גורם אחר, וכך עד אין סוף (אתיקה, חלק ב', עקרון 48).
ואילו מתוך נסיונו כאסיר במחנות ריכוז בשואה, קבע הפסיכיאטר ויקטור פראנקל:
האם נכונה התיאוריה לפיה אין האדם אלא תוצאה של גורמים מצביים וסביבתיים...האם האדם אינו אלא תוצאה מקרית של אלה? חשוב מכל, האם תגובותיהם של האסירים לעולם הייחודי של מחנה הריכוז מוכיחות שאין האדם יכול להמלט מהשפעות סביבתו? האם אין לאדם בחירה בפני נסיבות כאלה?...נסיון חיי המחנה מראה שלאדם חופש פעולה...האדם יכול לשמור על שארית חרות הרוח, עצמאות התודעה, גם בנסיבות נוראיות של לחץ פסיכולוגי ופיזי...ניתן לשלול מאדם הכל חוץ מדבר אחד: אחרון חרויות האדם – לבחור את התייחסותו לכל מצב נתון, לבחור את דרכו (ויקטור פראנקל, האדם מחפש משמעות).
האם יש משמעות מוסרית למושג "שכר ועונש" בהעדר בחירה חפשית? האם מדברי פראנקל נוכל ללמוד שיש לאבחן בין סוגי חופש בחירה, כך למשל, ששלילת החירות הפיזית איננה בהכרח שוללת את חופש המוסרי?
ביום כיפור, נקרא את ספר יונה. האם ליונה היתה בחירה חפשית? באיזה מובן כן, ובאיזה מידה לא?
בתפילות יום כיפור נקרא אודות מותו של רבי עקיבא, המתוארת כך בגמרא: "בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה "בכל נפשך" - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?" (ברכות סא ע"ב).
האם סיפור זה מלמד אותנו דבר מה אודות חופש הבחירה? כותב פראנקל: "בין האסירים, רק מעטים שמרו על חירותם הפנימי המלאה והשיגו את אותם ערכים אשר סבלם איפשר, אך גם דוגמא אחת מספקת הוכחה מספקת שכוחו הפנימי של האדם עשויה להעלותו מעל לגורלו החיצוני.
"עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר וכנסת הרבנים בישראלעורך ראשי:הרב אבינעם שרון
