יום חמישי, 30 באוקטובר 2008

קורס "מירושלים ליבנה"







פרשת נח

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ ... וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, ט-יב).

לדעת חז"ל, לא כל המצות נתנו למשה בסיני, אלא חלקן כבר היו מקדמת דנה: "תנו רבנן: שבע מצות נצטוו בני נח: דינין, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין נו ע"א).

קובע הרמב"ם: "על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אף-על-פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות" (רמב"ם, הלכות מלכים, ט,א).

ומרחיב הרמב"ן: "ועל דעתי, הדינין שמנו לבני נח בשבע מצות שלהם אינם להושיב דיינין בכל פלך ופלך בלבד, אבל צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כענין הדינין שנצטוו ישראל" (רמב"ן, בראשית לד, יג).

אך, פרופסור זאב פלק מקשה על האופי האוניברסלי של המוסר התורני:
"מצוות האדם הראשון או בני נח כוונו לכל העמים, משמע, כולם הוזמנו להצטרף למסגרת התורה...אך מאידך גיסא, נמצאים בתורה גם ביטויים קיצוניים של פרטיקולריזם אקסקלוסיביות...דרושה, אפוא, אבחנה בין המסקנות ההומניות הנובעות מהמונותיאזם והמוסריות של האלוהים מחד גיסא, והמסקנות הנובעות מהמצב המלחמתי הקיומי של ישראל הקדום, מאידך גיסא" ( Ze’ev Falk, Religious Law and Ethics, 52-53 ).

1. למה ראו חז"ל חשיבות ביחוס מצוות מסויימות לאדם הראשון? מה אופיין של אותן מצוות?
2. למה היה חשוב לרמב"ם לציין ש"הדעת נוטה להן", כלומר, שניתן להגיע למצוות בני נח דרך ההגיון והשכל הישר? האם, לאור הגיונן וחיוניותן של מצוות בני נח לקיום החברה, היה צורך "לצוות" את המצוות האלה? האם יש יתרון בראיית כללים אלה כמצווים מפי האלהים?
3. כותב פרופסור יצחק שורש: "את שבע מצוות אלה של בני נח הפרו בהדרגה הדורות מאדם ועד נח, ובכך החזירו את החברה האנושית לתהו ובהו, ועוררו את זעמו של אלהים. ההתנונות משמעה הפיכת סדרי עולם, כרסום אבחנות עד להיעלמותן, הפיכת כל האפשרויות לתקפות במידה שווה, ועשיית כל אשר ביכולתנו הפיזית"( Ismar Schorsch, (Chancellor's Parashah Commentary, Parashat Noah, October 28, 1995 . האם ראו חז"ל את כוונת המלים "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" ביטוי לאי-קיומן של מצוות בני נח?
4. פרופסור פלק רואה את המוסר התורני האוניברסלי ביטוי לתפישת האלוהות שלנו, ואילו בפרטיקולריזם ובאקסקלוסיביות רואה הוא ביטוי להכורח המציאות הפוליטית הקיומית. האם גישה זו מבקשת להבחין בין אידיאל אלוהי לבין מציאות אנושית, או האם יש ליחס את שתי הגישות, האוניברסלית והיחודית, לאלוהים? האם מתח זה בין הרצוי למצוי קיים גם במצבנו הנוכחי?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר וכנסת הרבנים בישראלעורך ראשי:הרב אבינעם שרון

יום ראשון, 12 באוקטובר 2008

"בת מצווה לנשים מבוגרות"

חברות הקהילה יקרות שלום רב,
ברצוני להזמינכן למפגש הראשון סביב הפרויקט "בת מצווה לנשים מבוגרות".
המפגש יתקיים ביום ששי ה-17 באוקטובר בשעה 16:15 בבית הכנסת. הרב מאוריסיו יעביר לנו שיעור בנושא: "ארון הספרים היהודי"
למי שלא יגיע למפגש הכרות ראשון אספר שטקס הבת מצווה המשותף לנשים יתקיים ביום שבת ג' בניסן 28 במרץ, פרשת ויקרא.
עד לתאריך עלייה לתורה נקיים פגישות לימודיות סביב הנושאים:
1. הנשים במקורות
2. נשים בולטות בהיסטוריה היהודית
3. תורה (מהות- התגלות)
4. התפילה וסידורה
5. מצווה- צדקה
6. מעגל החיים- טקסים יהודיים במשך החיים
7. סמלים יהודיים (תלית, כיפה, תפילין וכדומה)
8. לימוד פרשת השבוע "ויקרא".
בנוסף קבוצת הנשים תבחר יחד פרויקט מצוות שיהיה חלק מתהליך ההכנה.

בקרוב!
בקרוב נעלה באינטרנט בלוג של "עיגולים" – קבוצת נשות הקהילה ובו גם חומר על תוכנית הבת מצווה.

לאלו מביניכן שמעוניינות לחוות תהליך של חוויה ייחודית ומרתקת מוזמנות להתקשר לקהילה ולקבל פרטים נוספים.
יהודית
טלפון: 048722921
מייל: kehila5@bezeqint.net

יום חמישי, 2 באוקטובר 2008

פרשת וילך

בפרשת וילך, קוראים אנו את הפסוק: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, יט). על פניו, נראה כי המילים "כתבו לכם" מכוונות למשה וליהושע, וכי משמעות המילים "השירה הזאת" היא שירת משה בפרשת האזינו, כפי שמסביר רש"י ("את השירה הזאת - האזינו השמים עד וכפר אדמתו עמו"), אך לא כך הבינו חז"ל את משמעות הציווי, אלא ראו חז"ל את המלים "כתבו לכם" כמכוונות לכל בני ישראל, ואילו "השירה הזאת" מתייחסת לכל התורה כולה. מכאן, למדו כי המצווה האחרונה בתורה – מצווה תרי"ג – היא "לכתוב כל אחד מישראל ספר תורה לעצמו" (ספר החינוך, מצוה תריג).

אך הרא"ש (רבינו אשר בן יחיאל – גרמניה וספרד, 1250-1327) נקט בגישה אמיצה ומרחיקת לכת בנוגע ליישום מצווה זאת בזמנו. גישה זאת מובאת על-ידי בנו ר' יעקב "בעל הטורים":

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שזה לא נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותבין ספר תורה ולומדים בו, אבל האידנא שכותבין ספר תורה ומניחים אותו בבית הכנסת לקרות בהם ברבים, מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו. מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה דכתיב "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", ועל ידי הגמרא ופירושה ידע פירוש המצות והדינין על בוריים, לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם (טור, יורה דעה, סימן ר"ע).

כלומר, סבר הרא"ש שעל-אף שהמדובר במצווה דאורייתא, חובה עלינו לתת לה משמעות המתאימה לנסיבות חיינו והנותנת מענה לצרכי תקופתנו. על-כן, מאחר ובתקופתו כבר לא השתמשו בספרי התורה לשם לימוד, הרעיון העומד בבסיס המצווה מחייבת כי נכתוב ספרים אחרים, כגון המשנה והגמרא.

בימינו, התייחס הרב יצחק שורש למשמעות העכשווית שך המצווה לכתוב ספר תורה, בכתבו:

מה, באמת, יכול להיות בעבורנו שווה ערך לכתיבת ספר תורה לעצמנו? הייתי מציע לימוד קריאת התורה בבית הכנסת על-פי טעמיה, טעמי המקרא. ביהדות, ספרי הקודש אינם מדוקלמים, אלא מושרים...קריאת פרשה או הפטרה בשבת מחייב כי נשיר אותה. היות ואת הראשון עושים מתוך גלילה בה אין ניקוד או טעמים, המשימה דורשת לימוד בעל פהן. ושינון זה מאפשר לנו לעמוד על דקדוקי הלשון העברית, הטעמים כפיסוק, ועל אין ספור דקויות שבטקסט. שליטה בביצוע המוסיקלי מביאה אותנו להבנה ברבדים עמוקים יותר...אין דבר חשוב יותר בבית הכנסת של ימינו מאשר לעמוד מחדש על יופיה ועוצמתה של קריאת התורה כחווי קולקטיבית של התגלות קולקטיבית, וכהזדמנות פרטית להפנמתה (מתוך דברי נגיד בית המדרש לרבנים באמריקה על פרשת נצבים-וילך, כ"ג אלול תשס"ג).

האם בימינו ישנו ערך מוסף בהעתקת טקסט או בשינונו? מה מוסיפים דרכי לימוד אלו, אם בכלל? האם לא עדיף לקנות ספר תורה מאשר לכתוב אותו? למה סבר רבא (סנהדרין כא ע"ב) שגם מי שיורש ספר תורה "מצווה לכתוב משלו"?
בזמנו, סבר הרא"ש כי יש להעביר את קיום המצווה מהתורה שבכתה לתורה שבעל פה, ואילו כיום מבקש הרב שורש להחזיר את הדגש ללימוד התורה שבכתב. האם צדק הרא"ש לאור נסיבות תקופתו? איזה נסיבות של ימינו עשויות לתמוך בגישתו של הרב שורש?
לעומת פוסקים המאמצים את גישת הרא"ש לפיה יש לקיים את מצוות כתיבת ספר תורה על-ידי רכישת חומש, תלמוד וספרי הלכה מודפסים, שואל הט"ז ("טורי זהב", ר' דוד הלוי סגל, פולין, 1586-1667): "דהיאך נבטל מצוות עשה של 'ועתה כתבו לכם' בחילוף הדורות?" (שו"ע יו"ד סימן רע). איך ניתן להשיב לשאלת הט"ז? האם שינויי הזמן והנסיבות מצדיקים שינויים בקיום המצוות?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר וכנסת הרבנים בישראלעורך ראשי:הרב אבינעם שרון