נשא

בְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו (במדבר ז, פט).
לכאורה, היינו מצפים שיכתב מְדַבֵּר ולא מִדַּבֵּר (כמו: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי (דברים ד, לג).

אבן עזרא ופרשנים אחרים מנסים להסביר שאין בשימוש ייחודי זה כל חריג (ראה, לדוגמא: "וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה" (שמות לד, לג)), אך פרשנים אחרים מרמזים על משמעות תיאולוגית. כך, למשל, מוצאים אנו בתרגום אונקלוס:
וכד עליל משה למשכן זמנא למללא עמיה ושמע ית קלא דמתמלל עמיה מעלוי כפורתא דעל ארונא דסהדותא מבין תרין כרוביא ומתמלל עמיה.
ורש"י מסביר:
מִדַּבֵּר - כמו מתדבר, כבודו של מעלה לומר כן, מדבר בינו לבין עצמו ומשה שומע מאליו.
מצטיירת כאן תמונה של אלהים המדבר עם עצמו כאשר הנביא – משה – מקשיב לשיחתו הפנימית של בוראו, או אולי, כפי שמציע פרופ' אורי אלטר בפרוש לתרגומו החדש של החומש:
האנומליה הלשונית השניה בפסוק זה היא בשימוש בבנין התפעל לפועל מִדַּבֵּר (במקום הצורה הרגילה מְדַבֵּר)...יכול והכוונה כאן היא באמת רפלקסיבית: "הקול מדבר בעצמו".

נראה שיש כאן מניע תיאולוגי לתווך בין המקור האלוהי של הדיבור לבין הקול המושמע המדבר באזני משה" (Robert Alter, The Five Books of Moses: A Translation with Commentary).
בספרו הנביאים, מציע פרופ' אברהם יהושע השל תפישה אחרת של התופעה הנבואית. לדבריו "הנביא הוא בן אדם ולא מיקרופון". כאשר שומע הנביא את דבר ה' אין הוא שומע מלים ומתמללן, אלא "הוא מדבר מנקודת מבטו של ה' כפי שהוא תופש אותה מנקודת מבטו של מצבו הוא".
1. האם ניתן להניח שה' מקיים את שיחתו הפרטית במלים? אם לא, מה כוונת הפרשנים המבינים את המלה מִדַּבֵּר כ-מתדבר?
2. מה שומע הנביא? האם אלוהים מדבר באזני הנביא או שמא שומע הנביא את דברי אלהים בלבו?
3. למה רק הנביא שומע את קול ה'? האם הדבר תלוי בתכונה מיוחדת של הקול, האם דברי ה' מכוונים רק לנביא, או האם לנביא תכונה או רגישות מיוחדת שאין לאחרים?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

חג השבועות בקהילה

תיכוניסטים וטטניקים יקרים!

אם אתם בין הגילאים 15 – 18 וחשובה לכם התרומה והעשייה למען הזולת, זה הזמן שלכם להוביל לשנות ולעשות!
אתם מוזמנים למפגש תיכוניסטים בקהילה, כדי לבדוק איפה אתם יכולים להוביל את השינוי!
אנו נפגשים ביום- שני ה- 1/6/09 בשעה- 20:00 בקהילה שלנו.
נשמח לראותכם
אדריאנה לירמן חברת הקהילה
סיגל שקד יועצת נוער

במדבר

לאחר ספירת הלויים ובכורי ישראל, נמצאו 22,273 בכורים ולעומתם רק 22,000 לויים. על-כן, קוראים אנו בפרשת במדבר:
קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה': וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם: (במדבר ג, מה-מח)
שואל פרופ' אורי אלטר: "איך ידעו בני ישראל מי הם ה-273 העדפים על מספר הלויים, אשר עליהם היה לשלם דמי הפדיון? מספר מקורות רבניים קדומים מציעים הצעה סבירה לפיה ארחו הגרלה לבחירת אותם 273" (Robert Alter, The Five Books of Moses: A Translation with Commentary). כך, במסכת סנהדרין מוצאים אנו:
תנו רבנן: 'וישארו שני אנשים במחנה' (במדבר יא, כו), יש אומרים בקלפי נשתיירו. שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה: כיצד אעשה? אברור ששה מכל שבט ושבט - נמצאו שנים יתירים, אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט - נמצאו עשרה חסרים, אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה - הריני מטיל קנאה בין השבטים, מה עשה? בירר ששה ששה, והביא שבעים ושנים פיתקין, על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם: בואו וטלו פיתקיכם! כל מי שעלה בידו זקן אמר: כבר קידשך שמים, מי שעלה בידו חלק - אמר: המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך? כיוצא בדבר אתה אומר: ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת (במדבר ג' מז), אמר משה: כיצד אעשה להן לישראל? אם אומר לו תן לי פדיונך וצא - יאמר לי: כבר פדאני בן לוי. מה עשה? הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין, וכתב עליהן בן לוי, ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים, בללן ונתנן בקלפי. אמר להן: טלו פיתקיכם. מי שעלה בידו בן לוי - אמר לו: כבר פדאך בן לוי. מי שעלה בידו חמשת שקלים, אמר לו: תן פדיונך וצא (סנהדרין יז ע"א וראה: ספרי במדבר צה ד"ה ויצא משה).
1. מה הביא את חז"ל לקשר בין פרשת אלדד ומידד לבין פרשת פדיון הבכורות? האם הקשר מבוסס רק על הפתרון המוצע או שמא יש גם קשר ערכי? מה היה המניע של משה בשני המקרים?
2. במסכת בכורות (נא ע"ב) כתוב: "תנינא להא, דתנו רבנן: נתנו לעשרה כהנים בבת אחת - יצא, בזה אחר זה – יצא", ומכאן "נתן ה' סלעים, אפילו לעשרה כהנים, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, בנו פדוי" (שולחן ערוך יו"ד ש"ה). יחד עם זאת, יש הסוברים שהסיבה שכל הכסף ניתן לידי משה, ורק אחר כך הועבר לאהרן ובניו היתה על-מנת שכל בכור ובכור יפדה לחוד על-ידי משה, כשלוחם של הכהנים, בטרם חלוקת הכספים בין הכהנים. למה מותר לחלק את דמי הפדיון של בכור אחד, אך אולי רצוי שלא לנהוג כך בדמי הפדיון של קבוצת בכורים?
3. במדרש תנחומא (פרשת כי תשא ז) כתוב: "ר' ברכיה בשם ריש לקיש אמר: אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף, לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף" ועל-כך מסתמך רש"י בפרושו לפרשת במדבר. למה ראו חז"ל לקשר בין מכירת יוסף לבין פדיון בכורי ישראל?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

בר מצווה

שם הילד: עמרי סגן-כהן
תאריך לידה: 11/5/1996
מקום לידה:ישראל
עיר מגורים:קרית אתא
כיתה:ז
בית ספר:חטבת ביניים רוגוזין ב
תחביבים: מוזיקה – מחשב – להפגש עם חברים - סרטים
מייל:scomri@gmail.com

בהר בחוקותי

פרשת בהר קובעת את כללי המסחר ההוגן ואת דיני גאולת הקרקע, ובד בבד גם קובעת כי בכל אלה עלינו לזכור " כִּי לִי הָאָרֶץ" וכי הוא רק פקדון בידינו:

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו: בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ: לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ: וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: ... וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ: כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו: וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ: וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ: (ויקרא כה, יד-כז)

המסרים הערכיים העקריים בפסוקים אלה באים לידי ביטוי מעשי בהפטרה של הפרשה: וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה: אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ ... הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת: וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי כִּדְבַר ה' אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר ה' הוּא: וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף: (ירמיהו פרק לב, ב-ט)

נראה כי מסרים ערכיים אלה גם באים לידי ביטוי במגילת רות:

וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב: וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע וְאֵדְעָה כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל: וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ: (רות ד, ג-ה)

1. בפרשת בהר, לומדים אנו שערך הקרקע נמדד לפי "ְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת", דהיינו, על-פי היבולים הצפויים ממנו עד לשנת היובל. שנה לפני גלות בבל, מתבקש ירמיהו, אשר ניבא על נפילת יהודה בידי הבבלים, לגאול קרקע אשר לא יניב לו כל יבול. למה נענה ירמיהו לבקשת בן דודו?

2. מפשוטו של מקרא, לומדים אנו שדיני האונאה חלים גם על המוכר וגם על הקונה. למה אין דיני האונאה חלים על העסקה של ירמיהו, הקונה שדה חסר ערך?

3. בספר רות, מבקש הגואל לגאול את חלקת השדה של אלימלך. למה מתבקש הגואל גם לשאת את רות כחלק מהעסקה? האם גאולת קרקע מהווה עיסקה מסחרית או האם יש לסווג אותה בדרך אחרת לאור מטרתה החברתית? האם יש במטרה זו כדי להסביר למה קנה ירמיהו את שדה חנמאל? האם יש בה כדי להסביר את החובה לשאת את רות?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

בת מצווה

בת מצווה: קרן פרפיגנל

מזל טוב!!!!

טקס עלייה לתורה של קבוצת נשים

פרוייקט חדש בקהילתנו

פרוייקט חדש בקהילהתנו

אמר

בֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם... אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג, ב-לז)מפסוקים אלה עולה נראה שקביעת 'מועדי ה'' מסורה לבני אדם ואין הם נקבעים בידי שמיים, וכך מספרת הגמרא:

תנו רבנן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר: ראש חדש, ובקשו בית דין לקדשו. אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים. ואותו היום מתה אמו של בן זזא, והספידה רבן גמליאל הספד גדול. לא מפני שראויה לכך, אלא כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החדש (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה כה ע"א). סיפור זה, בו מספיד רבן גמליאל ביום שלכאורה לא נהוג להספיד בו, ממחיש את המסקנה שקביעת המועדים מסורה בידי אדם. יחד עם זאת, יכול והיא תלויה בקרטריונים מדעיים אובייקטיביים. והנה, באותו עמוד בגמרא מסופר:

הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר, אמר לו: מפני מה אתה מיצר? אמר לו: עקיבא, ראוי לו שיפול למטה שנים עשר חדש ואל יגזור עליו גזירה זו [שגזר רבן גמליאל שיבוא ר' יהושע לפניו במקלו ובמעותיו ביום הכפורים לפי החישוב של ר' יהושע]. אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו: אמור. אמר לו: הרי הוא אומר "אתם","אתם", "אתם", שלש פעמים: אתם - אפילו שוגגין, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין. בלשון הזה אמר לו: עקיבא, נחמתני, נחמתני. ר' עקיבא קורא את המלה 'אֹתָם' - המופיעה שלוש פעמים בפסוקים לעיל - כ-'אַתֶּם' ובכך מדגיש כי בפרשת אמור מסורה קביעת המועדים בידי אדם ולשקול דעתם של בני אדם.

1. בפרושו לפרשה, כותב הרמב"ן: "דבר אל בני ישראל - אין לכהנים עסק בענין המועדות יותר מאשר לישראל בהם, על כן לא הזכיר בפרשה הזאת אהרן ובניו רק 'בני ישראל' שיכלול את כולם כאחד". איזה חשיבות יש בכך שהמועדים בהם עושים הכהנים את עבודת המקדש ובהם מקריבים את הקרבנות נקבעים על-ידי עם ישראל?

2. במסכת שבת (סט ע"ב) מוצאים אנו דיון בנושא "היה מהלך במדבר, ואינו יודע אימתי שבת". האם מי שאינו יודע איזה יום הוא שבת צריך או יכול לשמור שבת? התשובות המוצעות בגמרא הן: "מונה ששה ימים ומשמר יום אחד" וכן "משמר יום אחד ומונה ששה". האם לפי זה גם קביעת השבת איננה בהכרח אמת אובייקטיבית? האם קדושת השבת גם היא מסורה בידי אדם?

3. האם חשוב שיהיה יום שהוא שבת מהבחינה האובייקטיבית? האם חשוב שהשבת והמועדים יקויימו במועדים הנקבעים על-ידי אמות מידה אובייקטיביות? האם קדושת השבת או קדושת חג תלויה במועד הקיום, או האם קביעת המועד מהווה חלק מהקיום ומהקדושה?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

שוביניזם ליברלי

חברים,

רצ"ב לינק למאמר מבריק של הרבה חיה רואן-בקר, רב קהילת רמות ציון בירושלים, שהתפרסם היום ב- YNET.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3711287,00.html