ואתחנן

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו, ה).

מה כוונת הדרישה 'לאהוב' את ה'? על-פי המדרש בספרי, נראה כי משמעות הדרשיה היא פשוטה כמשמעה: "ואהבת את ה' אלהיך: עשה מאהבה, הפריש בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל" (ספרי דברים פיסקא לב).

גישה זאת באה לידי ביטוי ביתר שאת בפרושו של הרב יוסף צבי הערץ (ארה"ב, אנגליה, 1872 – 1946):
זה המקרה הראשון בהיסטוריה האנושית בו אהבת אלוהים נדרשת על-ידי דת כלשהי. אהבת אלוהים היא המאפיינת את עובדיו האמיתיים. בהצהירו על אחדות ה', משעבד עובד ה' את לבו ואת נפשו לרצון האלוהים באהבה וללא תנאים. הכנעה כזאת מכונה 'קבלת עול מלכות שמים'. אם אחדות ה' מהווה הבסיס לאמונה היהודית, אהבת ה' אמורה להיות הבסיס לחיים היהודיים.

פרופ' ישעיהו לייבוביץ התנגד בתוקף לתפישה כזאת: "אין אדם יכול לטעון על היותו מאמין בה' ואף אוהבו, משום שאמונה באלוהים המתבססת כאמור על מה שהאדם מדמה לעצמו כאלוהים, אין היא אלא מהותה של עבודה-זרה ועבודת אלילים" (שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, ע' 782). ממשיך לייבוביץ להסביר ש"היחס בין אדם לאלוהיו המכונה בעברית המאוחרת בכינוי אמונה, ואילו בעברית המקראית הוא נקרא אהבת-ה', אינו אלא בנכונותו של האדם לקבל על עצמו את ההתחייבות לעבוד את-ה' בקיום התורה והמצוות."

בדומה ללייבוביץ, פרוש הפשט לחומש עץ חיים מסביר כי לא ניתן להפריד בין החובה לאהוב את ה' וקיום המצוות. "בטרמינולוגיה הפוליטית של המזרח הקדום, 'אהבה' מציינת את נאמנותם של נתינים, וסלים ובעלי ברית." פרוש הדרש מנסה לישב את הגישות השונות בציינו ש"האהבה היא יותר מאשר רגש. היא מחוייבות לאחר, דרישה לנאמנות מוחלטת לה' בלבד."

1. בתנ"ך, האהבה בין בני אדם היא לעולם חד-צדדית: אברהם אוהב את יצחק, יצחק אוהב את רבקה, יעקב אוהב את רחל, יהונתן אוהב את דוד. האם גם אהבת ה' נתפשת כחד-סטרית?

2. לרוב, האהבה המקראית איננה מובילה לסוף טוב, לדוגמא: שכם אהב את דינה, מיכל אהבה את דוד, אמנון אהב את תמר, שמשון אהב את דלילה. מה נוכל ללמוד מדוגמאות אלה אודות איך התנ"ך משתמש במילה אהבה ומפרשה? מה ניתן ללמוד משימוש זה לענין הדרישה לאהוב את ה'?

3. האם ניתן לזהות קשר בין הדוגמאות המקראיות לאהבה וגישת הרב הערץ?

4. נראה שפירוש הדרש בחומש עץ חיים נשען על הרעיון שאהבת ה' איננה רגש 'עצמאי' או חד-צדדי, אלא אהבה בהקשר של נישואין. ראיית הקשר בין ה' לעם ישראל כנישואין היא מטאפורה בסיסית ביהדות, וכפי שמציין הרב אברהם יהושע השל, נראה שראיית קשר זה כקשר נישואין נובעת מרעיון הברית (הנביאים, ע' 57). האם ראיית אהבת ה' כביטוי לברית הדומה לברית הנישואין בין איש ואישה עשויה לעזור לנו להבין את משמעות המצווה לאהוב את ה'?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

בר מצווה - יא באב תשס"ט

עולים חדשים

חברים יקרים,
אני שמחה להודיעכם ששתים משלוש המשפחות העולות החדשות עברו לבתיהן החדש בקרית ביאליק.
הן זקוקות ל:
- מקרר
- מיטות
- מזרנים
- שולחן
- כסאות
- תנור
- מכונת כביסה

כל מי שברשותו אחד מהדברים האלה ואיננו זקוק לו יותר, אנא צרו עמי קשר :8722921
יהודית

איך תעברו את צום ט' באב בשלום

ד"ר ג'ו גמאל ממליץ לאכול מספר ארוחות קטנות במשך היום לפני הצום, להימנע מפעילות גופנית מופרזת וממליץ לנשים בהריון המעוניינות לצום להיוועץ עם הרופא המטפל
▪ ▪ ▪
צום ט' באב יחול הערב (ח', 29.7.09) ומחר והוא עשוי לגרום לתחושת אי נוחות, כאבי ראש וחולשה, הן בשל הצום והן בשל החום השורר בימים אלה. על-מנת לנסות להקל על אלו שצמים, ד"ר ג'ו גמאל, מנהל מרפאות טרם - המרכז לרפואה דחופה, מעניק סדרת עצות:

- שתייה - בדר"כ רוב התלונות שנשמעות מאנשים במשך צום קשורות להתייבשות קלה, לכן ההמלצה היא - לשתות 10-12 כוסות מים ליום, במשך היומיים שלפני הצום. השתייה תיתן לגוף לאגור מספיק נוזלים ולעבור את הצום בשלום. כמו-כן, אל תנסו לשתות כמויות גדולות ממש לפני הצום, מאחר שזה עלול לגרום לכם לסבול מכאבי בטן ואפילו הקאות;

- ארוחה - בנוסף לנוזלים החיוניים לגוף לפני הצום, חשוב לתת לגוף לאגור מספיק אנרגיה לפני הצום. ההמלצה - לאכול מספר ארוחות קטנות במשך היום לפני הצום, כאשר בכל ארוחה רצוי שיהיה מקור חלבונים (כמו ביצים ודג טונה), פחמימות (כמו פסטה, תפוחי אדמה ולחם) וגם ירקות. כמו-כן, תנסו להימנע מאכילת מאכלים מלוחים וחריפים, מאחר שהללו עלולים להביא לתחושת צמאון יחסי מוקדם בצום;

- פעילות גופנית - במהלך הצום, הימנעו מפעילות גופנית מופרזת. במיוחד בימים חמים אלה, קל מאוד לאבד הרבה נוזלים דרך הזעת יתר. הגבלת פעילות גופנית תימנע "ריקון" מאגרי האנרגיה של הגוף;

- בעיות רפואיות - צום עלול להיות מסוכן לאנשים הסובלים מבעיות רפואיית זמניות (כמו דלקת בגרון או ריאות) או מחלות כרוניות (כמו אי ספיקת לב או סכרת). ההמלצה - לפני הצום יש לגשת לרופא מטפל ולהיוועץ עימו. דווקא מבחינת הלכתית, במידה והרופא קובע כי הצום מלווה בסכנה משמעותית, אז חל איסור לצום עקב הכתוב "ונשמרתם לנפשותכם";

- הריון - רוב הנשים בהריון יכולות לצום ללא סכנה להן או לעובר, אולם יש הרבה נשים בהריון בעלות רקע רפואי מורכב, ולכן עליהן להתייעץ עם הרופא המטפל לפני הצום;

- נשים מניקות - גם רוב הנשים שמניקות יכולות לצום ללא סכנה להן או לתינוק, אך חשוב להמשיך להניק. ללא הנקה, יכול להתפתח גודש בשדיים שיכול להדרדר למצב של זיהום. המלצה נוספת - כדאי לשאוב ולאחסן כמות של חלב-אם, במקרה שהתינוק צורך יותר מיצירת חלב האם משך הצום;

- במידה והתעוררה בעיה כלשהי שגרמה לכם להפסיק את הצום, עדיף לצרוך כוס מים או שתייה מתוקה ואז לנוח. במקרה חריף יותר כמו ירידה בלחץ הדם וברמות הסוכר, יש להזעיק או לפנות באופן מיידי לטיפול רפואי. לשבירת הצום, מומלץ להתחיל בשתייה וארוחה קלה, ורק מאוחר יותר לאכול ארוחה של ממש, אך לא להגזים.

מאת: גלית יצחק
כותבים ב- News

דברים

על מה נחרבו ירושלים ובית המקדש? כפי שמסבירה ד"ר פנינה גלפז-פלר: "בית המקדש הראשון חרב בשל שגיאה פולוטית של מנהיגי יהודה שהאמינו שיוכל להישען על ברית עם מצרים כנגד בבל, ואילו הבית השני חרב בשל הערכה פוליטית שגויה שהיה אפשר לגבור על רומא בכוח" (לגלות את החג, (קרו החינוך למען בתי ספר תל"י) 206). אך בדברי הנביאים ובדברי חז"ל מוצאים אנו הסברים אחרים.

הנביא ישעיהו, שראה את גלות ממלכת ישראל, והמהלכים הפוליטיים הראשונים אשר הסתיימו בכיבוש יהודה, ביקש למצוא את התשתית במקומות אחרים. בהפטרה אשר קוראים אנו בשבת חזון, מנבא ישעיהו על חורבן ירושלים ותולה את האשמה בשלושה גורמים, בעזיבת האל המתוארת בפסוקים ב-ט: "עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר" (א, ד); באי-צדק ועיוות משמעות ומסר הפולחן האלוהי, כמתואר בפסוקים י-כ: "שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" (א, י-יב); ובחברה בלתי מוסרית חסרת צדק חברתי, המוצגת בפסוקים כא-כז: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (א, כא).

גם חז"ל, אשר ראו את המהלכים אשר הובילו לחורבן בית שני, ראו את מקור הפורענות כנובעת ממקור אחר.

ירושלם בניין הראשון מפני מה חרבה? מפני עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים שהיה בתוכה. אבל באחרונה מכירין אנו בהן שהן עמלין בתורה וזהירין במעשרות, מפני מה גלו? מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו. ללמדך שקשה שנאת איש את רעהו לפני המקום ושקלה הכתוב כנגד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים (תוספתא מסכת מנחות (צוקרמאנדל) יג, כב).

וכן, בגמרא קוראים אנו: "אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: [משלי כח, יד] 'אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה'? אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים, אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא, אשקא דריספק חרוב ביתר" [על קמצא ובר קמצא נחרבה ירושלים, על תרנגול ותרנגולת נחרבה טור מלכא, על בריח של מרכבה נחרבה העיר ביתר] (גיטין נה ע"ב). מכאן ממשיכה הגמרא לספר איך בא החרבן עקב חוסר התחשבות בזולת וערכים מעוותים.

1. למה ביקש הנביא ישעיהו, אשר הבחין במהלכים הפוליטיים השגויים ואף הזהיר מפניהם, לתלות את האשמה לא בחוסר תבונה אלא בחוסר אמונה ומוסר?

2. גם חז"ל, אשר צפו במהלכים שהובילו לחורבן הבית, התמקדו בדבריהם בכשלים החברתיים. האם בקשו חז"ל לתלות את החורבן בסיבות המקבילות לאלה עליהן ניבא ישעיהו? למה ירצו לעשות כן?

בתאור המהלכים אשר הביאו לחורבן הבית במסכת גיטין, מסופר: "אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה" [מסופר שאבא סקרא, ראש הבריונים של ירושלים, היה בן אחותו של ר' יוחנן בן זכאי] (גיטין נו ע"א). מכתבי יוסף בן מתתיהו לומדים אנו שבראש הלגיונות של טיטוס אשר צרו על העיר עמד המצביא טיבריוס יוליוס אלכסנדר, בן אחיו של ההוגה היהודי פילון אלכסנדר. האם יש בעובדות אלה כדי לעזור לנו להבין למה בקשו חז"ל להתמקד בהתנהגות ובקיצוניות של יחידים ולא במגמות ובמהלכים פוליטיים?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

עלייה

הקהילה המסורתית הקריות מברכת את המשפחות: שאמוש, קפואנו, רודריגס שעלו ארצה במסגרת "פרויקט עלייה קהילתית" המשותף לקהילה, העירייה, הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה. ומאחלת לכולם הצלחה בקליטתם ארצה.

הקהילה מברכת את אדריאנה רצ'קובסקי שבימים אלו התחילה לעבוד כרכזת עלייה . בהצלחה!!!

פרשת מטות מסעי

רק לפני שבוע קראנו: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ: וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו" (במדבר כז, ז-ט), והנה קוראים אנו השבוע אודות תוצאות החלטה זו: "וַאדֹנִי צֻוָּה בַה' לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ" (לו, ב-ג). באותן המלים בהן פתח את החלטתו הראשונה, משיב משה: "כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים (ה-ו).

נראה כי קיימת סתירה בתשובת משה. מחד גיסא, הוא מכיר בחופש של בנות צלפחד להנשא כטוב בעיניהן, ומרידך גיסא, הוא מחייבן להנשא בתוך השבט. הגמרא מודעת לסתירה זו, ומציעה:

אמר רב יהודה אמר שמואל: בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר: 'לטוב בעיניהם תהיינה לנשים', אלא מה אני מקיים 'אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים'? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להן (בבא בתרא קכ ע"א).

הגמרא ממשיכה לדון בשאלה, ומציעה שהכלל הוא שבת היורשת את אביה רשאית להנשא לבחיר לבה, אך כלל זה לא חל על בנות צלפחד ובנות דורן.

בעיה זו של גריעת נחלה מהשבט עולה גם בהקשר אחר, בענין שרידי שבט בנימין הנשאים לבנות יבש גלעד לאחר ענין הפלגש בגבעה. בענין זה, אומרת הגמרא: "ויאמרו ירושת פלטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל - אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: מלמד, שהתנו על שבט בנימין שלא תירש בת הבן עם האחין" (בבא בתרא קטז ע"א). כאן, במקום להגביל את זכותה להנשא, נשללת זכותה לרשת את אביה.

1. כפי שאנו רואים בפרשה, קבלת בקשת בנות צלפחד לענין דיני הירושה היתה בעלת השפעה רחבה יותר. איך ביקש משה לאזן בין זכויות הפרט לבין צרכי הכלל?

2. למה ביקש שמואל להסביר שההוראה להנשא לבני שבטן היתה רק "עצה טובה"?

3. הפתרון השני, המגביל את הסייג רק לדור אחד, מניח שהיתה חשיבות מיוחדת לחלוקת הנחלות באותו הדור. מהי חשיבות מיוחדת זו?

4. בסוף, בנות צלפחד נשאו לבני דודיהן, אשר היו יורשים את נחלת אביהן אילולא השינוי בדיני הירושה, כך שלמעשה, לא ירשו בנות צלפחד את נחלת אביהן כלל. מהו ההבדל במסר הערכי של נישואי בנות צלפחד לפי שתי הגישות שבגמרא?

5. גם בענין בני שבט בנימין, סבורה הגמרא שהיתה חשיבות מיוחדת במניעת גריעת נחלות באותה תקופה. מה הצדיק קביעת חריג מהכלל שנקבע בענין בנות צלפחד במקרה זה? למה נקבע במקרה זה לחרוג מכללי הירושה במקום לאסור על נישואין מחוץ לשבט, כפי שנקבע בענין בנות צלפחד?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

"משחזרים את החיים"

תערוכת עבודות אומנות שנעשו במסגרת החוג " משחזרים את החיים" הפועל בקהילה זו השנה השלישית.

עולים מדרום אמריקה

חברים יקרים,

אתמול בשעות הבוקר הגיעו לארץ שתים משלוש משפחות עולות מדרום אמריקה (היום בערב תגיע המשפחה השלישית).

משפחות אלו עולות ארצה במסגרת הפרויקט המשותף של הקהילה, העירייה, משרד הקליטה והסוכנות היהודית.

העולים החדשים מוזמנים להגיע לקהילה לקבלת שבת. אנו זקוקים למתנדבים שיוכלו להסיע אותם ממרכז הקליטה לקהילה מחר לקראת ערב השבת.

נשמח גם אם יש משפחות שירצו לארח אותם לסעודת שבת.

הערה חשובה: שתים משלוש המשפחות דוברות עברית ברמה טובה.

אנא יהיו איתי בקשר!

שבת שלום!

יהודית

פנחס

בסוף פרשת בלק, קראנו "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ח-ט). את תגובת ה' למעשה פינחס, קוראים אני השבוע: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (כה, יא).
בהפטרה שנבחרה לפרשת פינחס, קוראים אנו את דברי אליהו לאחר ש"שחט" את נביאי הבעל בנחל קישון: "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" (מלאכים א' יט, יד).
במדרש, קוראים אנו דבר מפתיע: "אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו". ממשיך ומסביר המדרש: "אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר: 'הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא'". (מדרש אגדה (בובר) במדבר כה).

רעיון זה גם מצא את ביטויו בתרגום יונתן לפסוק: "וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (שמות ו, יח):

וּבְנוֹי דִקְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִיאֵל וּשְׁנֵי חַיוֹי דִקְהָת חֲסִידָא מְאָה וּתְלָתִין וּתְלַת שְׁנִין חַיָיא עַד דְחָמָא יַת פִּינְחָס הוּא אֵלִיָהוּ כַּהֲנָא רַבָּא דְעָתִיד לְמִשְׁתַּלְחָא לְגָלוּתָא דְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָא [ובניו של קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ושני חייו של קהת החסיד מאה ושלושים ושלש שנים חי עד שראה את פנחס הוא אליהו כהן גדול שעתיד להִשׁלח לגלות של ישׂראל בסוף הימים].

תופעה מדרשית דומה מוצאים אנו בקשר לדמות נוספת בפרשת פנחס: "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" (במדבר כו, מו). על שרח בת אשר אומר תרגום יונתן: "וְשׁוּם בְּרַת אָשֵׁר סָרַח דְאַדְבְּרַת בְּשִׁיתִּין רִיבְוָן מַלְאָכִין וְאִיתְעָלַת לְגִנְתָא דְעֵדֶן בְּחַיָיהָא מִן בִּגְלַל דְבַשְׂרַת יַת יַעֲקֹב דְעַד כְּדוּן יוֹסֵף קְיַים" [ושם בת אשר סרח שׁנִלקחה בשִׁשׁים ריבוא מלאכים ועלתה לגן עדן בחייה בִגלל שׁבישׂרה ליעקב שעוד יוסף חי]. במקום אחר, לומדים אנו: "ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יג). והנה, לדעת רש"י, המבקש להסביר למה שמה מופיע בפרשת פנחס: "לפי שהיתה קיימת בחיים מנאה כאן". לפי אגדות אלה, יוצא ששרח נולדה לפני ירידת בני ישראל מצרימה, יצאה ביציאת מצרים, ועודנה נותרה בחיים בעת חלוקת הארץ.

1. הדמיון הלשוני בין סיפורי פנחס ואליהו ברור לעין, אך נראה כי את רעיון אריכות הימים של פנחס תלו בעלי המדרש במלים 'כהנת עולם' בפסוק "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה, יג). מה בקשו חז"ל ללמדנו ביצירת זהות זאת בין פינחס לבין אליהו? מה כוונת המדרש במלה 'אתה' באומרו: "אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם"?

.2 מעצם היותה בת אשר, ברור למה סביר היה ליחס את לידת שרח לתקופה שלפני הירידה למצרים, אך מאיזה סיבות מצאו חז"ל לומר שהיא עודנה היתה בחיים גם בתקופת המדבר? האם הופעת שמה בפרשת במדבר מחייבת מסקנה זו?

3. רמב"ן מסביר את הופעת שמה של שרח בפרשה בכך ששרח היתה בתה של אשת אשר מבעל קודם שמת ללא בנים. בכך מסביר רמב"ן ששרח בת אשר הוזכרה כאן כי דינה היה כדין בנות צלפחד. האם גישה זו מחייבת שהיא עדיין היתה בין החיים? איזה ערכים נוספים ניתן ללמוד מגישתו של הרמב"ן?4. האם נכון לראות במדרשים השונים כמשקפים עובדות אשר ניתן לחברן יחד ליצירת תמונה הסטורית, או האם יש לקרוא כל מדרש כיחידה נפרדת הבאה להעביר מסר ערכי עצמאי?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

בלק

במסכת בבא בתרא, דנה הגמרא בזהותם של מחברי ספרי התנ"ך: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות..." (בבא בתרא יד ע"ב). כוונת הגמרא שלא משה אלא יהושע כתב "שמונה פסוקים שבתורה" היא להשיב על שאלת מי כתב את הפסוקים הדנים במותו של משה ובקבורתו. אך למה נאמר שפרשת בלעם נכתבה על-ידי משה? למה היינו חושבים אחרת? ואם לא משה כתב, מי היה כותב?

בין אותם פסוקים אחרונים אשר לא כתבם משה, כתוב: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד, י). על-כך אמרו חז"ל:

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? בלעם בן בעור. אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם. משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר:

"נאם שומע אמרי אל" (במדבר כד, טז). משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר: "ויודע דעת עליון" (שם), משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר: "ואתה פה עמוד עמדי" (דברים ה, כז), ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר: "מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים" (במדבר כד, ד). (ספרי דברים פיסקא שנז)
אולי ניתן היה להעלות על הדעת שפרשת בלעם נכתבה על-ידי בלעם שהיה נביא שניתן היה אף להשוות בינו לבין משה? על השוואה זו בין נבואת משה לבין נבואת בלעם, מסביר רמב"ן (ספרד-א"י, 1194 – 1270):

כי משה לא היה יודע מה מדבר עמו, באיזה ענין באיזה מצוה יצונו, אבל היה הוא מוכן בכל עת לדבור והיה הקב"ה מצוה אותו כפי הרצון לפניו, אבל בלעם היה מכוין ומחשב בדבר ההוא שהוא חפץ בו והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח אולי יקרה ה' לקראתו כאשר הוא מפורש בכאן, ויודע שאם יחול עליו בענין ההוא אשר חשב ידבר עמו לא בענין אחר. ומשה לא היה יודע מתי ידבר עמו, כי לא היה אליו עת קבוע לדבור, אבל בכל עת שיחפוץ משה ויכוין לבו לדבור היה מדבר עמו כמו שאמר:

"עמדו ואשמעה מה יצוה ה'" (במדבר ט, ח), וכן בכל עת שיהיה לפניו יתעלה הרצון להיות מצוה אותו מאהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו, אבל בלעם היה מכוין את השעה שיהיה לו הדבור ולא תנוח עליו הרוח אלא באותה השעה.

בפרושו לתורה, מעלה אברבנאל (ספרד –איטליה, 1437 – 1508) שש עשרה שאלות העולות מהפרשה. כמו הרמב"ן, גם אברבנאל מתלבט עם משמעות ההשוואה, אלא שהוא מבין את דברי המדרש אחרת:

ויותר קשה מזה מה שאמרו עוד במאמרם ז"ל "אבל יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, משה לא היה יודע מי מדבר עמו...ובלעם היה יודע מי מדבר עמו... משה לא היה יודע אימתי מדבר עמו, ובלעם היה יודע... משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד... ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל... וכפי ב' ההבדלים אשר זכרו ראשונה לא לבד יראה שהיה בלעם שוה למשה רבנו עליו השלום, אבל גם יותר גדול ממנו בנבואה..." (אברבנאל דברים לג).

1. למה ביקש המדרש ללמד שגם בין הגוים היו נביאים? מה אומרת לנו העובדה שהמדרש ביקש להביע את הרעיון הזה בדרשה דווקא על הפסוק " וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה"?

2. הרמב"ן מראה איך דברי המדרש באים להסביר שבכל דבר ודבר עלתה נבואתו של משה על זו של בלעם. לעומתו, אברבנאל מבין את דברי המדרש כמראים שבלעם היה גדול ממשה. איזה גישה תואמת יותר למסרים אשר מבקש המדרש להעביר?

3. ריטב"א (ר' יום טוב בן אברהם אשבילי – ספרד, 1250 – 1330) כתב: "נראין דברי האומרים שאין זו פרשת בלעם שכתובה בתורה, דההיא הקב"ה כתבה כשאר התורה, אלא פרשה בפני עצמה היא שכתב והאריך בה יותר והיתה מצויה להם" (חידושי הריטב"א, בבא בתרא). האם סביר להבין את דברי הגמרא כמתייחסים לספר אחר אשר כתב משה אודות בלעם ואשר נאבד? למה העדיף הריטב"א להסביר את דברים כך?

4. בתחילת הפרשה כתוב: "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". אם גם "אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ", למה ביקש בלק לקלל את בני ישראל כאשר יכול היה להשיג את מטרתו בבקשת ברכה לעמו?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל