תצוה

בהפטרה של שבת זכור אומר שמואל לשאול: "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א' טו, ג). אך אין שאול מקיים את המצווה: "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ" (טו, ט). כאשר דורש שמואל לדעת "וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" משיב שאול:
"מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ" (טו, יד-טו).
על-כך משיב שמואל: "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (טו, כב). המסקנה של שמואל היא: "מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (טו, כו), ועל-כן, "קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ" (טו, כח).מעניין, אם כן, לקרוא מה עשה אותו הטוב ממנו כאשר עמד באותו המבחן:וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ... וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד: וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד ... וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ: וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי ... כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ ... וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'" (שמואל א פרק ל, יז-כו). כלומר, כאשר יצא דוד להלחם בעמלק, הוא הניח לארבע מאות עמלקים לנוס על נפשם, הוא לקח את כל רכושם שלל, ואת השלל הוא חילק בין כל אנשיו ובין זקני יהודה.
1. האם כעסו של שמואל נבע מכך ששאול כפר במצוות ה' או מכך ששאול הפר את פקודתו של שמואל? האם לא היה דוד מחויב במצווה "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה, יט) בדיוק כמו שאול? האם הוראותיו של שמואל הגבירו או שינו את החובה שחלה על שאול? במה היתה התנהגותו של שאול רעה יותר משל דוד?
2. על הפסוק "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז, טז) אומר המדרש: "מדובר בשאול דכתיב: ויבא שאול עד עיר עמלק וגו'. ר' הונא ור' בנייה אומר: התחיל מדיין הוא כנגד בוראו, ואמר, כך אמר הקב"ה, לך והכית את עמלק. אם אנשים חטאו, הנשים מה חטאו? והטף מה חטאו? והבקר ושור וחמור מה חטאו? יצאת בת קול ואמרה, אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך" (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז). המדרש מציג את שאול מעלה ספקות באשר למוסריות המצווה להשמיד את עמלק. האם שיקולי מוסר עמדו לעיני שאול? האם שאלות מוסריות אלה הטרידו את חז"ל, או האם מבקשים הם לומר שעלינו לקיים את המצוות בצורה עוורת וללא כל שיקול דעת או שיפוט מוסרי? האם כך פעל דוד?
3. מה עלינו ללמד מכך שבסוף מומת שאול בידי עמלקי (שמואל ב' א, א-י)? האם עלנו ליחס משמעות לכך ששלשה ימים לאחר חזרתו של דוד מהכות העמלקים מוסר עמלקי את נזר המלוכה לידיו (שמואל ב' א, י)?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

מסיבת פורים

צדקה לעניים

שלום לכולם
השבת האחרונה, היתה שבת שקלים. הסברתי בערב שבת את המקור של המושג הזה ממצווה מהתורה שכל אחד מבני ישראל צריך לתת מחצית השקל פעם בשנה כדי לתחזק את המקדש ולקנות קורבנות ציבור.
כיום אין מקדש ואין קורבנות (וטוב שכך), אבל נוהגים לתת מה שנקרא: "זכר למחצית השקל וזה בד"כ מחולק לצורכי צדקה.
יחד עם זאת, פורים מתקרב ואחת המצוות שאנו מחוייבים בהם בפורים היא לתת "מתנות לאביונים". נהגנו כל שנה לאסוף כסף לצדקה כדי לתת אותם מתנות לאביונים.
אני קורא לכולכם להשתתף במצווה זו ולתת לקופת הצדקה (היא מנוהלת ע"י הרב) כסף שיהיה גם לאביונים וגם זכר למחצית השקל.
ושיהיה לכולכם פורים שמח.
אברהם חסון

פרשת משפטים - שבת שקלים

לשבת שלפני ראש חודש אדר קוראים "שבת שקלים" על שם מצוות מחצית השקל עליה קוראים אנו במפטיר של שבת זו: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה ל-ה'" (שמות ל, יג).

למה מציינת התורה את ערך השקל כעשרים גרה, ובמיוחד אם, כפי שמסבירים רשב"ם ופרשנים אחרים, הגרה "מן מטבע הוא". האם יש ערך מוסף באמירה "חצי שקל חדש, מאה אגורות בשקל החדש"? אם המטרה היא קביעת יחידה סמלית במסגרת עריכת מפקד העם, למה לא להסתפק בציון המטבע בלבד? ואם המדובר בקביעת סכום לשם גביית מס, למה לא להסתפק בקביעת הערך, דהיינו עשר גרה? שאלות אלה אף מתחזקות אם נעיין בכתוב בספר נחמיה (י, לג), שנכתב לאחר שיבת ציון, שם מוצאים אנו את הפסוק הבא: "וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינו."

לכאורה, יש כאן פסוק הסותר את הפסוק שקראים אנו במפטיר. ואכן, יש מן המפרשים, כמו אבן עזרא, שביקשו להטעים כי המדובר כאן לא באותה מצוות מחצית השקל, אלא בהיטל מיוחד שהוסף על מצוות מחצית השקל.

אך, כפי שהבין הרמב"ן, אין המדובר במצוות שונות אלא בשקל אחר. אין הגרה שם של מטבע אלא שם של יחידת משקל. בתקופה הקדומה, משקלו של השקל היה עשרים גרה, ואילו בתקופה המאוחרת יותר, בתקופה הפרסית, משקלו של השקל היה שלושים גרה. מכאן התשובה לשאלה למה בתקופת בית שני ראו צורך להטיל מס של שליש שקל ולא של מחצית השקל. מחצית השקל בתקופה הנזכרת בספר שמות משקלה עשר גרה, ואילו בתקופת שיבת ציון עשר גרה היתה משקלו של שליש שקל.

1. למצוות מחצית השקל שני מרכיבים, האחד מרכיב סמלי של "מחצית השקל" והשני השווי של משקל עשר גרה כסף. בהנחה שאין התורה באה ללמדנו שעור בכלכלה ובשערי חליפין, האם ציון שני המרכיבים אמור ללמדנו מסרים ערכיים שונים?

2. בתקופת שיבת ציון, לאור השינוי במשקל השקל, היה צורך לקבל החלטה האם להעדיף את הרעיון הסמלי של "מחצית השקל" או את הערך של מחצית "עשרים גרה". מה ניתן ללמוד מההחלטה לקבוע שעור מס של שליש השקל?

3. האם קיום מצוות "מחצית השקל" על-ידי הטלת מס של שליש שקל משקף גישה עקרונית למהותן של מצוות? האם יש בכך ללמדנו דבר אודות חשיבותן הסמלית של המצוות לעומת חשיבותן המעשית?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

פרשת יתרו

"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח, א). לכאורה הדברים נראים פשוטים. מסביר רש"י: "וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". כלומר, שמע יתרו אודות כל הדברים שארעו לישראל בפרשה הקודמת. הסבר זה גם משתמע מהמשך הפרשה: "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'" (יח, ח). מה ביקש רש"י להסביר? מה הטריד אותו? שאלתו איננה מתבהרת עד לפרושו לפסוק יג, בו כתוב "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם". מסביר רש"י:

ומהו ממחרת? למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכיפורים, שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר "והודעתי את חקי וגו'" (פסוק טז), ומשנתנה תורה עד יום הכיפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בשבעה עשר בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכיפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר...

נראה שלדעת רש"י, פרשת יתרו פותחת בביקורו של יתרו, ביקור שמתקיים לאחר הדברים המסופרים בפרשת בשלח, אך לפני מעמד הר סיני. הסבר זה גם מסתדר עם העובדה שמתן התורה לא מוזכר במסגרת הדברים אותם שמע יתרו ולא בין הדברים עליהם סיפר משה. אבל בהמשך הדברים נאמר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" ומכאן נראה שהפגישה ארעה רק לאחר מתן תורה. מדבריו, על-פי ההסבר של רש"י, הפרשה מתחילה עלפי הסדר הכרונולוגי, אך במקום להפסיק את סיפור יתרו כדי להציג את מעמד הר סיני במקומו ואז לחזור לסיפור יתרו, התורה מספרת את כל הסיפור כיחידה ספרותית אחת וכתוצאה הסדר הכרונולוגי של הדברים איננו נשמר.

גם אבן עזרא מוטרד משאלת הכרונולוגיה, אך לעומת רש"י, אומר אבן עזרא: "לפי דעתי שיתרו בא אל משה אחר שבנה המשכן". אבן עזרא אף דוחה את ההסבר של רש"י, בכתבו: "ולא נוכל לומר כי התעכב יתרו עם ישראל חדשים רבים ואחר כן נתן להם העצה, כי הכתוב אומר 'ויהי ממחרת'". כלומר, אותן מלים אשר, לדעת רש"י מפרידות בין החלק המוקדם של הסיפור, הנמצא במקומו, והחלק המאוחר, שלא במקומו, מוכיחות, לגישתו של אבן עזרא, שהמדובר ברצף אחד שהתרחש לאחר מתן תורה. אך אם כך, על אבן עזרא להסביר למה מקום סיפור יתרו הוקדם, והוא מסביר: "וזאת הפרשה דבקה עם פרשת 'ויבא עמלק' להפריש בין מעשה זה וזה". וכפי שמסביר אבן עזרא בפירושו הארוך: "בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל, הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל".

רמב"ן דוחה את גישת אבן עזרא, ומנסה להראות שניתן להסביר את כל סיפור ביקור יתרו כאירוע שאירע לפני מעמד הר סיני.

1. בתלמוד ובהרבה מקומות במדרש פותרים חז"ל קשיים בכרונולוגיה של התורה על-פי הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה". אם זה הכלל, למה רואים רש"י ורמב"ן צורך להסביר את הכרונולוגיה של פרשת יתרו?

2. אם ניתן להסביר את הכרונולוגיה כפי שמציאים רש"י ורמב"ן, איזה צורך ראה אבן עזרא להציע עתוי מאוחר כאשר הצעה זו מעלה קושי גדול יותר מזה שהוא פותר? האם התשובה שנותן אבן עזרא אמורה להסביר את הפשט? האם אבן עזרא מוציא את הדברים מפשוטם על-מנת להעביר מסר ערכי לפיו פרשת יתרו הוקדמה כך שתהיה סמוכה לפרשת עמלק ללמדנו שאין להסיק מסקנה כללית על אופים של לא יהודים מספורי מצרים ועמלק?

3. האם ניתן לחשוב על סיבות נוספות להקדמת סיפור יתרו ועצתו למעמד הר סיני?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

תפילת ילדים

פתיחת המשרד

פתיחת המשרד
משרד הקהילה יהיה פתוח יומיים בשבוע :
יום ראשון 17:00-19:00 פטריסיה
יום רביעי 10:30-12:00 יוס שקד
יום שישי 10:00-11:30 סרחיו

אתם מוזמנים לבקר אותנו על מנת :

· להירשם ולקבל הסברים לכל טקסי מעגלי החיים הנערכים בבית הכנסת , כגון : בר/בת מצווה ,שבת חתן /כלה , מתן שם לתינוק , הזכרה ועוד ...

· לארגן פגישה לקבלת תמיכה רוחנית

· ליידע אותנו במקרה של חולים

· להשלים תשלומי דמי חבר ואחרים

· להתעדכן על הפעילויות של הקהילה המסורתית הקריות

· להציע התנדבות בתחומים שונים

נשמח לראותכם
צוות המתנדבים
הקהילה המסורתית הקריות