קנית אותיות ספר תורה

במהלך חודש יוני תיערך הכנסת ספר תורה חדש ,
ספר שנתרם על ידי חבר הקהילה אריה שוורצברג .
ניתן לרכוש אותיות , כל אות החל מח"י שקלים (18 ₪)

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (דברים לא, יט)
בנוסף, אומרים שרכישת אותיות בספר תורה היא סגולה טובה להצלחה, לאושר בחיים ולבריאות טובה "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' א-להיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (שמות ט"ו, כ"ו) .

בברכה
הועד

פרשת אמור

השורש "קדש" מופיע ארבעים ושמונה פעם בפרשת אמור. מהו לקדש ומהו להיות קדוש? הפרקים הראשונים של פרשת אמור דנים בכהונה, בטומאה וטהרה ועולה מהם הרושם שקדושה מתייחסת לטבעם האובייקטיבי או האינהרנטי של דברים, טבע הנקבע מלמעלה. אך, החלק השני של הפרשה מעלה ספק באשר לנכונות מסקנה זו. כתוב: "מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי" (ויקרא כג, ב), וכן כתוב: " אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (כג, ד). לפי פסוקים אלה, נראה שעתוי המועדים נקבע על-ידי בני אדם. הקדושה איננה בשמים אלא מסורה בידינו.

במשנה מסופר אודות מחלוקת בענין קביעת זמנו של יום כפור:

שלח לו רבן גמליאל [לרבי יהושע], גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר (ויקרא כ"ג) "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם", בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו (משנה מסכת ראש השנה ב:ט)

נראה שבמשנה זו שני מסרים הקשורים זה בזה, אחד בענין החובה לקבל את מרות הדין והשני בענין מהות הקדושה. ממשיכה המשנה:

בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר (שמות כד, ט) "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל", ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא? ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו (משנה מסכת ראש השנה ב:ט)

כאן, מביאה המשנה הסבר מעשי לכאורה לסמכות בית הדין לקבוע מועדים. אך בגמרא קוראים אנו:

הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר, אמר לו: רבי, מפני מה אתה מיצר? אמר לו: ר' עקיבא, ראוי לו שיפול למטה שנים עשר חדש ואל יגזור עליו גזירה זו. אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו: אמור. אמר לו: הרי הוא אומר "אתם" (ויקרא כג, ב), "אתם" (כג, ד), "אתם" (כג, לז), שלש פעמים, אתם - אפילו שוגגין, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין. בלשון הזה אמר לו: עקיבא, נחמתני, נחמתני (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה כה ע"א).

כך מוכיח ר' עקיבא שהסמכות לקבוע את המועדים מסורה בידי בני אדם. אך ההסבר של ר' עקיבא איננו הסבר מעשי פשוט, אלא הדגמה מאלפת לכך שהקדושה מסורה בידי אדם. אין ר' עקיבא מביא פסוק כדי לתמוך בגישתו, אלא משנה הוא את הפסוק וקובע לו משמעות אחרת, כי הרי בפרשה כתוב שלוש פעמים "אֹתָם", ור' עקיבא קורא "אַתֶּם".

דוגמא נוספת לכך שהקדושה מסורה בידי אדם מוצאים אנו לענין קביעת השבת:

אמר רב הונא: היה מהלך בדרך או במדבר, ואינו יודע אימתי שבת - מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה. במאי קמיפלגי [במה בם חלוקים]? מר סבר: כברייתו של עולם [שנברא ביום ראשון ושבת באה בסוף], ומר סבר: כאדם הראשון [שנברא ערב שבת] (תלמוד בבלי מסכת שבת דף סט ע"ב).

לפי גישות אלה, אין קדושה אובייקטיבית כלל אלא רק אותה קדושה המוענקת על-ידי בני אדם. וכך קובע הרמב"ם להלכה: "בית דין שקדשו את החדש, בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים, הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על יום שקדשו בו, אף-על-פי שזה ידע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם, שנאמר אשר תקראו אותם וכו'. (הלכות קידוש החודש ב:י).

1. מהי קדושה? האם הקדושה קבועה ביום, בזמן, במקום או בדבר מטבע בריאתם או האם קדושה נובעת מהיחס שלנו ומהמעשים שלנו? מה תפקידו של ה' בקביעת קדושה? התורה מצווה עלינו "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב). לאור המקורות לעיל, איך אנו וחיינו נהיים קדושים?

2. המתבונן במצוות ימצא שאין התורה מפרטת איך לקיימן. למשל, אין בתורה הוראות לכתיבת ספר תורה או לעשיית תפילין, ועל-אף שקיימות מסורות שונות באשר לדרך ה"נכונה", ספרי התורה והתפילין השונים נחשבים לראויים וכבעלי קדושה. איך יתכן שגרסאות שונות ואפילו סותרות יכולות להיות קדושות?

3. נראה שגישתו של ר' דוסא בן הורכינס רחבה יותר ממה שצריך לשם ביסוס הסמכות לקביעת זמנים ומועדים. נראה שאין ר' דוסא מבקש להגן רק על הקדושה ככזו או על סמכות בית הדין ככזה, אלא על-ידי הובלה לאבסורד מדגים ר' דוסא את ההשלכות הרות האסון הצפויות לחברה הרואה בקדושה מצב אובייקטיבי. מה ניתן ללמוד מדברי ר' דוסא באשר לגישה הנוכחית בארץ לבתי דין לגיור?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

איסוף מידע לקראת שבת מתגייסים

לכל חברי הקהילה
במהלך חודש יוני , נערוך כמו בכל שנה
קבלת שבת לכבוד הנוער המתגייס בקרוב , החל מקיץ תש"ע .
כדי שנוכל לארגן את הערב כראוי ולהזמין את כל המשפחות בעוד מועד אנו מבקשים למלא את הטופס הבא:
- שם מלא של המתגייס/ת :
- שם מלא של ההורים או סבים :
- כתובת מלאה :
- טלפון בבית :
- כתובת email :
- תאריך גיוס משוער :
ולהחזיר את הפרטים לפטריסיה stern.patricia@gmail.com

אחרי מות – קדושים

פרשת קדשים מצווה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". איך נהיים "קדושים"?
שאלה זו מניחה שהקדושה מתייחסת למצב רוחני או מיסטי הנבדל מהגשמי והמעשי. אך, המעיין בפרשנות היהודית הקלאסית לתורה ימצא שאמנם מתארים הפרשנים את הקדושה כ-"פרישות", אך פרישות זו איננה התנתקות מהעולם הזה הגשמי ושאיפה למצב רוחני נשגב. הפרשה המצווה עלינו "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" אינה מתארת דרך המובילה לקדושה העוברת דרך מסלול של מקדשים, תפילה ועבודת ה'. המעיין בפרשה עשוי אף לתאר את המעשים המביאים אותנו לקדושה כ"חילוניים" – כמעשי חול ולא כמעשי קודש. ההתנהגות אותה דורשת הפרשה איננה ברובה בעלת אופי דתי גרידא. מצווים אנו לאהוב ולכבד לא רק את אלוקנו, אלא גם את הורינו, ושכנינו, ואף את הגֵר הגָר בתוכנו. עלינו לכבד את מצוות ה', וכמו כן את זכויותיו ורכושו של הזולת. עלינו להקדיש מעמלנו לבורא העולם, ולהפריש מרכושנו לעניים. על-כן, כותב ההוגה ר' מקס קדושין (ארה"ב 1895 – 1980):
יש שראו בה [הקדושה] חוויה הנבדלת לחלוטין מכל חוויה אחרת ושאין לה כל קשר לחוויה הרגילה...המחקר שלנו סותרת טענה זו ככל שמדובר בנסיון הרבני. לרעיון הקדושה השלכות לתחום היומיומי והמעשי. הוא מביע את רעיון חיקוי האלוהים, החסד והרחמים והתרחקות מכל דבר טמא ומטמא – מעבודה זרה, ניאוף ושפיכת דמים. (Max Kadushin, The Rabbinic Mind, 176)
וכותבת ד"ר פנינה גלפז-פלר:
הקדושה איננה קדושה מאגית, היא אינה שורה על עם ישראל מלמעלה, זוהי קדושה המושגת במאמץ, משימה קשה שעליהם להגשימה...על פי תורת כוהנים הציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" הוא ציווי ראלי שאפשר לצוות על האדם. צווי זה דורש מן האדם לשאוף לקדושה אנושית הנרכשת באמצעות קיום המצוות...עיקר של דרישתו של האל מן האדם הוא בתחום החברתי והמוסרי, בתחום שבין אדם לחברו...הדרישה "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" עיקרה אפוא תיקון האדם והחברה, תיקון ערכי ומוסרי ("מהי קדושה?", דרשה לכל פרשה, (קרן תל"י, תשס"ו) 132).
נראה שהקדושה איננה בשמים. הקדושה איננה מושגת על-ידי סגפנות או על-ידי התנזרות מחיי החברה כדי להתקרב אל אלוהים הרחוק מאתנו. אדרבא, נראה שהקדושה קשורה בחיינו היומיומיים. הקדושה נמצאת במעשינו ובהתנהגותנו.

1. מהו "להיות" קדוש? האם הציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" מצביעה על יעד עליה אמורים אנו לשאוף או למצב בו אנו אמורים להיות או לדרך על-פיה אנו אמורים לחיות?

2. האם הקדושה אמורה להביא אותנו אל ה' או האם הקדושה אמורה להביא את ה' אל תוך החברה בה אנו חיים?

3. ממה אמורים אנו "לפרוש" על מנת להיות קדושים?

4. האם ישנם סוגים שונים של קדושה? האם קדושתו של ה' שונה מהקדושה שלנו? האם גישה הקושרת את הקדושה למעשנו היומיומיים ולמצבנו בעולם הזה עולה בקנה אחד עם הדרך בה אנו מבינים את המושג "קדושה" בכל הקשור לאלוהים? אם הקדושה שלנו שונה מהקדושה האלוהית, איך אמורים עלינו להבין את מלים "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

תפילה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה

פרשת שמיני

"הקשר בין ההפטרה לבין הפרשה נובע מהסימטריות הבולטת שביניהן. הפרשה מתחילה בחגיגית הקדשת במשכן (ויקרא ט) ואז מזכירה את מותם של נדב ואביהו כאשר הקריבו 'אש זרה' (ויקרא י, א-ב). במקביל, פותחת ההפטרה בתאור שמחת הובלת ארון הברית לירושלים (שמואל ב' ו, ב-ה) וממשיכה במותו הפתאומית של עזה כאשר אחז בכלי הקדוש (שם, ו-ז)" (חומש עץ חיים, על הקשר שבין הפרשה להפטרה, 644). חטאם של נדב ואביהו מתואר כך: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (ויקרא י, א-ב). חטאו של עזה מתואר כך: "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים" (שמואל ב' ו, ו-ז).הכלי יקר (ר' אפרים שלמה מלונטשיץ, 1515 – 1619) מסכם את המדרשים המחפשים הסבר למותם של נדב ואביהו: במהות חטא זה רבו הדעות. בילקוט [ילקוט שמעוני רמז תקכד] מסיק בשם ר' מני על שנכנסו שתויי יין, ועל ידי שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, ויש אומרים שהיו מחוסרי בגדים והיינו המעיל [אחד מבגדי הכהונה], ויש אומרים על שלא היה להם בנים, ויש אומרים על שלא נשאו נשים, ויש אומרים על שהורו הלכה בפני משה רבן, ויש אומרים על שהיו מהלכים ואומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג שררה על הציבור, ויש אומרים שעוון העגל שעשה אהרן גרמה להם...ההסברים המובאים במדרשים מוצאים כולם תימוכין בפסוקים. לדוגמא, הבסיס לסברה שנכנסו שתויי יין נמצא בצווי "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (י, ט) המובא בהמשך הפרק. הרעיון שהסיבה היתה שלא היו להם בנים בא מהפסוק "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם" (במדבר ג, ד). לעומת הסברים אלה, מסביר אבן עזרא (1089 – 1164): "וטעם אשר 'לא צוה אותם' שמדעתם עשו". כלומר, חטאם היה בכך שעשו דבר אשר לא נצטוו לעשותו. לעומתו, מסביר ר' יעקב בן אשר "בעל הטורים" (1270 - 1340): "אין לומר לא צוה להביא אש זרה, וגם לא צוה שלא להביא, אלא פירושו: אשר ציווי של 'לא' צוה אותם. וכן 'לכל צבא השמים אשר לא צויתי'", כלומר, בעל הטורים מסביר שאין המדובר כאן במקרה בו נעשה דבר שלגביו לא היה כל חובה או איסור, אלא לומד הוא מהפסוק "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי" (דברים יז, ג) שהמלים " אֲשֶׁר לֹא צִוָּה" מצביעות על קיומו של איסור.

1. למה מבקשים המדרשים לחפש סיבות בפסוקים אחרים במקום להסתפק באמור בפסוק עצמו? האם הפסוק נותן הסבר? מה משמעות המלים "אש זרה"? האם הבנת הארוע קשורה בתאור האש בפסוק האחרון של הפרק הקודם: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט, כד)?
2. לפי אבן עזרא, חטאם של נדב ואביהו היה בכך שפעלו מתוך יזמה פרטית ללא כל קשר לכוונתם. האם הסבר זה מתאים גם למקרה של עזה? האם, לפי גישה זאת, אסור לפעול מתוך מניע פרטי, אפילו אם הוא חיובי, בהעדר ציווי מפורש המתיר את ההתנהגות? למה מבקש בעל הטורים להדגיש כי עולה מהכתוב שבמקרה של נדב ואביהו היה איסור? האם ההסבר של בעל הטורים מתאים גם למקרה של עזה? האם גם שם ניתן ללמוד שהיה איסור?
3. אחד המאפיינים של חברה דמוקרטית הוא שלפרט מותר לעשות כל דבר שלא נאסר עליו במפורש. לעומת זאת, בחברה דמוקרטית, לשלטונות – "אנשי ציבור" – אסור לעשות כל דבר שלא הוסמכו לעשותו. נראה שניתן לראות גישות אלה כמקבילות לגישות של אבן עזרא ובעל הטורים. איזה גישה מתאימה יותר למקרה של מות נדב ואביהו ולמקרה של מות עזה?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל