tag:blogger.com,1999:blog-82177340870118336902012-02-16T19:20:39.181+02:00הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.comBlogger1711100tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-65121454907193979342010-07-22T11:06:00.002+03:002010-07-22T11:12:02.957+03:00שבוע לאחר תשעה באב חוגגים בישראל את יום ט"ו באב – יום המכונה בימינו בכנוי הפופולרי "חג האהבה". מה מקור "חג" זה?<br /><br />בשולחן ערוך (ר' יוסף קארו 1488 – 1575) נאמר על יום זה רק: "נהגו שלא ליפול על פניהם [לא לומר תפילת תחנון] בט"ו באב" (אורח חיים סימן קלא:ו), ומסביר המשנה ברורה (ר' ישראל מאיר הכהן, "החפץ חיים", 1838 – 1933) שם: "בט"ו באב - דבגמרא איתא שהיה יום טוב גדול בזמן המקדש", כלומר, יודעים אנו מהגמרא שבימי בית המקדש היה ט"ו באב "יום טוב גדול", אך עולה מדברי המשנה ברורה שכיום כבר אין הדבר כך. מה היה מקור השמחה הגדולה של ימי בית המקדש ומהו בימינו?<br /><br />במשנה במסכת תענית (ד:ח) כתוב: "אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין ... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך...". מכאן אולי ראשית תשובה למה "חג האהבה" דווקא, אך למה חוגגים בכלל "חג" כלשהו ביום זה?<br /><br />בגמרא (תענית ל ע"ב – לא ע"א, בבא בתרא קכא) מוצאים אנו ששה טעמים לשמחת ט"ו באב:<br />1. "יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה", דהיינו, הוסר האיסור שנקבע בענין בנות צלפחד: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים" (במדבר לו,ו).<br /> 2. "יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שנאמר [בענין "הפלגש בגבעה"] 'וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה'" (שופטים כא,א).<br />3. "יום שכלו בו מתי מדבר... וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם (דברים ב, טז)". כלומר, ביום זה מתו אחרוני דור המדבר. רעיון זה קשור למסורת "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ" (תענית כט ע"א), ודברי מדרש איכה רבה לפיהם מתו חמשה עשר אלף מדור המדבר כל שנה ביום ט' באב.<br />4. "יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות [משמרות] שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר: לאיזה שירצו יעלו". המדובר בהסרת המחסומים שהקים ירבעם על-מנת למנוע הגעה לירושלים: "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד: אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה" (מלכים א' יב, כו-כז).<br />5. "יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה" לאחר מרד בר כוכבא.<br />6. "יום שפסקו מלכרות עצים למערכה, דתניא: רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין". כלומר, מיום זה לא כרתו עצים לשימוש בבית המקדש כי כבר לא ניתן היה ליבשו כראוי.<br /><br />שני הטעמים הראשונים קשורים באחדות ישראל ובהורדת "מחסומים" המפרידים בין חלקי העם. שני הטעמים הבאים דנים בהורדת "מחסומים" המונעים שלמות רוחנית. הטעם הששי קשור לטבע שאיננו קשור להיסטוריה אלא עצמאי ממנו, ואילו הטעם החמישי מדבר על ארוע שהתרחש לאחר חורבן בית המקדש ולאחר חורבן ירשלים.<br />1. ניכר מעצם ריבוי הטעמים שגם חז"ל לא ידעו את הסיבה המקורית לשמחת ט"ו באב, ולכן הביאו הסברים שונים המדגישים ערכים שונים. באיזו דרך משתמשים חז"ל בארועי העבר על-מנת להעניק רלוונטיות עכשווית ליום ט"ו באב?<br />2. קיימת בעיה בענין "מתי המדבר" כי הרי, לכאורה, פסק המוות ביום ט' באב ולא ביום ט"ו באב. בפרוש התוספות במסכת בבא בתרא מסבירים: "ולפי שהיו אבלים עד מקצת יום של ט"ו", כלומר, לא פסקה המוות ביום ט"ו באב אלא ביום ט' באב, ואילו ביום ט"ו באב קמו האבלים מאבלות שבעה על מותם של אחרוני דור המדבר. האם גישה זו, הבאה ליישב סתירה, גם מוסיפה לרלוונטיות של ט"ו באב? האם הקשר בין ט' באב לט"ו באב מוסיף משמעות לט"ו באב גם בימינו?<br />3. הטעם הששי קושר את משמעות היום לארוע טבעי המשפיע על עבודת המקדש. האם יש כאן אולי נסיון "להכשיר" "חג טבע" קדום על-ידי קשירתו לפולחן בית המקדש?<br />4. לכאורה, הטעם חמישי מפנה במודע לארוע שהתרחש לאחר חורבן בית המקדש כדי להסביר את המשמעות של "יום טוב גדול בזמן המקדש". מה מטרתו של טעם זה?<br />5. ומה בין כל זה ל"חג האהבה"? הטעם השני מקשר בין מנהג ט"ו באב של "בנות ירושלים" המובא במשנה לבין עניין מציאת נשים לבני שבט בנימין, שם נאמר: "וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה ... וַיְצַוּוּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים: וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן" (שופטים כא, יט-כא). על-פניו נראה שקשר זה אננו קשר הסטורי. למה בקשו חז"ל לקשר בין הדברים? איך ראוי לתת בטוי לקשר הזה בימינו?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6512145490719397934?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-283274834364274812010-07-18T09:05:00.001+03:002010-07-18T09:08:40.761+03:00ההפטרה של פרשת דברים נבחרה כהפטרה לשבת שלפני צום תשעה באב ("שבת חזון") ולכאורה – כפי שמוסבר בהקדמה להפטרה בחומש עץ חיים – אין היא קשורה לפרשת דברים אלא למגילת איכה. יחד עם זאת, המעיין היטב ימצא קשרים מעניינים. למשל, המלה "איכה" המופיעה בהפטרה בפסוק "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה" (א, כא) אמנם מזכירה את הפסוק "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם (איכה א, א), אך מלה זו – הנדירה יחסית בתנ"ך והמופיעה בתורה אך ורק בספר דברים – מופיעה גם בפרשה שלנו: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים, א, יב).<br /><br />בנוסף לקשר מלולי זה, יש גם קשר רעיוני בין דברי הנביא לבין האמור בפרשה בנושא משפט וצדק. בפרשה כתוב: בפרשת דברים כתוב: "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ: לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא ..." (דברים א, טז-יז). והנה אומר הנביא ישעיהו: "לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה" (ישעיהו א, יז); "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (א, כא); "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (א, כג). ברוח דברים אלה, מסתיימת ההפטרה בפסוקים: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א, כו-כז). הרושם המתקבל הוא שכוונת המלים "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה" היא לאותם שופטי הצדק עליהם דובר בפרשה.<br /><br />אך מה כוונת המלים "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה"? הפסוק אהוב על שפטי בית המשפט העליון, והוא גם זוכה לעשרות אלפי אזכרות במנועת החיפוש "גוגל", אך מה משמעותו?<br /><br />על-פי הפרוש של פרופ' א"ש הרטום (1887 – 1965) בסדרה הפופולרית תנ"ך זהב: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה – רק על ידי שלטון המשפט תוכל ציון להנצל. וְשָׁבֶיהָ – יושביה (השוה תהלים כג,ו ושבתי=וישבתי) ינצלו בִּצְדָקָה – על ידי הצדקה, כלומר הצדק שיעשו בה".<br /><br />חומש עץ חיים מציע את הפרוש הבא: “Zion shall be redeemed with justice; Her repentant ones with righteousness” כלומר: "ציון תִּפָּדֶה באמצעות צדק, ואלה שיחזרו בתשובה יפדו במעשי צדק". בכך, למעשה, בוחר הפרוש בדרך בה הובן הפסוק על-ידי התרגומים הנוצריים הקלאסיים. בתרגום המוכר כ"נוסח המלך ג'יימס החדש" (New King James Version) כתוב: “Zion shall be redeemed with justice, and her penitents with righteousness” ואילו ב-Revised Standard Version כתוב: “Zion shall be redeemed by justice, and those in her who repent, by righteousness.”. בכל אלה, מוצאים אנו הסכמה באשר למשמעות המלים "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה" ואילו לענין משמעות "וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" גדר המחלוקת היא האם את המלה "שבים" יש להבין במשמעות הפשוטה של "יושבים" או שמא יש להעניק לה משמעות דתית ולהבינה במשמעות של "שבים" במובן הרוחני, כלומר "חוזרים בתשובה". גישה אחרונה של התרגומים נוצריים גם תואמת את גישתו של רש"י (1040 – 1105) המסביר: "וְשָׁבֶיהָ – עושי תשובה שבתוכה".<br /><br />לעומת גישות אלה, מוצאים אנו גישה שונה לחלוטין במדרש, גישה שאולי הולמת במיוחד את שבת חזון:ומנין אתם אומרים שבזכות הצדקה הגאולה באה ובית המקדש נבנה? שכן אומר ישעיהו "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" – "בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה" זו הגאולה, "וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" אלו הגליות, שבזכות הצדקה הגליות מתכנסות (מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א סימן טו).<br /><br />גישה זו אומצה על-ידי רד"ק (ר' דוד קמחי, 1160 – 1235) אשר הסביר: "במשפט שיעשו ישראל, תִּפָּדֶה כלומר יפדו הם וישובו לה, ובצדקה שיעשו ישובו לה הגולים ממנה, זהו וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". על-פי גישה זו, אין המדובר בהתנהגות היושבים בציון, ולא בחזרתם הרוחנית, אלא רואה הנביא את החזרה הפיזית של עם ישראל לציון.<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-28327483436427481?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-27892415652592237462010-07-07T18:23:00.001+03:002010-07-07T18:25:40.612+03:00בפרשת מטות, מבקשים בני ראובן, גד וחצי שבט מנשה להשאר בעבר הירדן. משה מביע מורת רוח מבקשה זו: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל: כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה" (במדבר לב, יד-טו). שלושת השבטים משיבים: "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה" (לב, יז-יט).<br /><br />המשך הסיפור מובא בסוף ספר יהושע. שם למדים אנו: "אָז יִקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם שְׁמַרְתֶּם אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַתִּשְׁמְעוּ בְקוֹלִי לְכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם: לֹא עֲזַבְתֶּם אֶת אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (יהושע כב, א-ג). לאור העובדה ששלושת השבטים עמדו בהבטחתם, שולח אותם יהושע לדרכם, באומרו: "רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּלְדָבְקָה בוֹ וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (כב, ה).<br /><br />והנה בדרכם חזרתם אל עבר הירדן: "וַיָּבֹאוּ אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה". ובתגובה: וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִנֵּה בָנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא" (כב, י-יב).<br /><br />כתרופה לחשד שמא פנו בני שלושת השבטים לעבודת אלילים, ולמנוע מלחמת אחים, מציעים מנהיגי ישראל את ההצעה הבאה: "וְאַךְ אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם עִבְרוּ לָכֶם אֶל אֶרֶץ אֲחֻזַּת ה' אֲשֶׁר שָׁכַן שָׁם מִשְׁכַּן ה' וְהֵאָחֲזוּ בְּתוֹכֵנוּ וּבַה' אַל תִּמְרֹדוּ וְאֹתָנוּ אַל תִּמְרֹדוּ בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֵינוּ" (כב, יט).<br /><br />1. ממה חושש משה כאשר פונים אליו נציגי שלושת השבטים? האם תשובתם משיבה לחששותיו?<br /><br />2. ממה חשש יהושע והאם באומרו "רַק שִׁמְרוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַתּוֹרָה..." מבקש יהושע לברך או להזהיר את שלושת השבטים?<br /><br />3. ממה חששו בני ישראל בשמעם שבני שלושת השבטים הקימו מזבח? מה מיוחד בהצעת מנהיגי ישראל לאחיהם מעבר הירדן?<br /><br />4. בפרשת מטות מתבקשים בני שלושת השבטים להגן על אחיהם העוברים את הירדן כתנאי להשארותם בעבר הירדן המזרחי ואילו בספר יהושע מבקשים בני ארץ ישראל להגן על יושבי עבר הירדן בחזרתם אל עבר הירדן מזרחה. מה ניתן ללמוד מסיפורים אלה על הקשר המיוחד בין עם ישראל לארץ ישראל? מה מלמדים אותנו שני הסיפורים על מהות הקשר בין עם ישראל היושב בציון לבין עם ישראל היושב מחוץ לארץ ישראל? האם ניתן למצוא צדדים משותפים בין שני הסיפורים התנכיים לבין הגישות ליחסי ישראל והתפוצות בזמננו?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-2789241565259223746?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-83867603011256107712010-06-23T11:33:00.001+03:002010-06-23T11:34:55.660+03:00להרחבת מעגל החזנים , קוראי בתורה ובהפטרה <br />אנו מתכננים לפתוח במהלך הקיץ קבוצת לימוד להכרת טעמי המקרא .<br /> כל חבר/ה קהילה המעוניין/ת להשתתף בקבוצת הלימוד מוזמן/ת להירשם אצל :<br />פטריסיה שטרן <a href="mailto:stern.patricia@gmail.com">stern.patricia@gmail.com</a> , 052-4718790<br /><br />בברכה<br />ועד הקהילה המסורתית הקריות<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8386760301125610771?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-84222182975760591272010-06-23T11:29:00.000+03:002010-06-23T11:31:04.384+03:00בין הנושאים בהם דן פרופ' יחזקאל קויפמן (1889 – 1963) בספרו תולדות האמונה הישראלית, הוא נושא הכשוף לפי תפיסת המקרא. במהלך דבריו, מסביר קויפמן כי "הנגוד בין ה' ובין המכשף אינו נגוד בין רשויות אלוהיות-דמוניות אלא נגוד בין האלהים ובין חכמת אנוש. הכשוף," מסביר קויפמן,"הוא אחת מצורות 'החכמה' האלילית, המדיחה את האדם להאמין בכח עצמו ולפרוק עול אלהים."<br /><br />בפרשתנו, בלק, מלך מואב, ריבון עלי אדמות, אינו שולח את צבאו להלחם בישראל אלא מחפש יתרון אסטרטגי באמצעות הכשוף. לשם כך הוא מבקש את עזרת בלעם. בלעם איננו מתבקש להביא את כוחות אליליו להתאמת עם אלהים, אלא אמור בלעם עצמו לנהל את המאבק נגד ישראל.<br /><br />בפרשה, מוצא בלעם כי אין הוא חפשי לעשות כאבת נפשו. אין הוא חפשי לקלל מקום שה' מברך. תחילה, מנסה בלעם לעשות כרצון שולחו בלק, אך בסוף, מוצא בלעם כי ההחופש לדבר כרצונו נובע מהכרתו את רצון האל: "נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" (במדבר כד, טו-טז).<br /><br />נושא זה של ריבונות האדם ועליונות חכמתו אל מול מלכות ה' וראשונות רצונו מטריד את האנושות מאז ועד היום. האם האדם עומד במרכז היקום, האם רצונו החפשי של האדם עצמאית ומנותקת מרצון האל, והאם את הטוב קובעים אנו מתוך הבנתנו? ההוגה היהודי הניאו-קאנטיאני הרמן כהן (1842 – 1918) מצא את התשובה לתעלומה דווקא בהפטרה של פרשת בלק. "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב; וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ? כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח). <br /><br />1. האם בלעם עובד אלילים? איזה כוחות מביא בלעם למאבקו בעם ישראל? למה מבקש בלעם מבלק: "בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים" (כג,א)? למי הוא מבקש להקריב?<br /><br />2. בסיפור בלעם, אין התורה דוחה את קיומם של כשופים או את כוחה של המגיקה אלא תולה אותם בחכמת האדם ורצונו ולא בכוחותם של אלילים או דמונים. למה?<br /><br />3. האם על-פי הגישה ההומניסטית היהודית של הרמן כהן, כפי שהיא משתקפת בהפניה לפסוק מספר מיכה, מקור הטוב האוניברסלי – כלומר, מקור "הצו הקטגורי" – הוא חיצוני לאדם ואובייקטיבי? איפה ממקם הפסוק את האחריות לטוב ולרע? האם חופש הבחירה – עליו מבוסס האחריות המוסרית של האדם למעשיו – מחייב שמקור הטוב והרע יהיה בתבונת האדם? מה גישת פרשת בלק לשאלה זו?<br /><br />4. על-פי פרשת בלק, מה מקורם של הטוב והרע ושל חופש בהחירה ביניהם? מה מקורם על-פי דברי הנביא מיכה?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8422218297576059127?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-87758044263190062442010-06-22T18:43:00.000+03:002010-06-22T18:45:07.307+03:00ביום שישי הקרוב ה 25/6 , ה י"ד בתמוז תש"ע ,<br />יתקיים קידוש מיוחד .<br />בקידוש זה ניפרד מחבר קהילה ותיק , אברהם חסון ומשפחתו . <br />כולכם מוזמנים <br /><br />בברכת הצלחה<br />הקהילה המסורתית הקריות<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8775804426319006244?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-40138110177160294732010-06-10T10:29:00.001+03:002010-06-10T10:31:01.065+03:00תודה לכל המשתתפים בערב גיבוש חיילים ונוער<br /><br />שמחנו לראות אתכם לוקחים חלק בפעילות!<br /><br />תודה מיוחדת ל: יונתן פרגר ומשה משיח<br />על תרומתם הרבה לערב המרתק....<br /><br />אנו ניפגש שוב בקרוב , בפעילויות נוספות <br /><br />ועד הקהילה<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4013811017716029473?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-78491898678065028032010-06-10T10:27:00.000+03:002010-06-10T10:28:24.205+03:00קבלת שבת לילדים תתקיים מעתה - אחת לחודש<br /> על הפעילות תבוא הודעה מראש..<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-7849189867806502803?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-49703941009731914392010-06-10T10:24:00.001+03:002010-06-10T10:27:10.523+03:00בעולם העתיק, מצבת נצחון (ביוונית τρόπαιον בלטינית tropaeum), ועליה השריון וכלי הנשק של האויב המובס, הוצבה כאות אזהרה לאויבים והוקדשה לאל כמתנת תודה לנצחון. נראה שכך, למשל, נהגו הפלישתים עם כליו של שאול: "וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת" (שמואל א' לא, י). וכנראה שבדרך דומה נהג דוד לאחר נצחונו על הֲדַדְעֶזֶר מלך צובה, שם מסופר: "וַיִּקַּח דָּוִיד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הָיוּ עַל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר וַיְבִיאֵם יְרוּשָׁלִָם" (דברי הימים א' יח, ז).<br /><br />אין זה מפתיע, אם כן, שלאחר נצחונם של משה ואהרן על מאתים וחמישים מקריבי הקטרת של עדת קרח, הוקדשו מחתותיהם לה', כמוקבל על-פי מנהגי העולם הקדום:<br /><br />אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ: זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ (יז, ג-ה).<br /><br />יחד עם זאת, בנוסף למטרה המפורשת של אזהרה, מצוינת קדושת המחתות וראו חז"ל בהקדשת המחתות לצפוי המזבח גם מסר חיובי. כך, בחיפוש אחר אסמכתא לכלל ההלכתי "מעלין בקודש ולא מורידין" מסבירה הגמרא: <br /><br />ומנלן דמעלין? אמר רבי אחא בר יעקב, דאמר קרא: "את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל", בתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח (תלמוד בבלי מסכת מנחות צט:א).<br /><br />כלומר, המחתות של קרח ועדתו הועלו בקדושתן ומכלי עזר הפכו הן לחלק מהמזבח עצמו.<br /><br />1. ברור איך תליית שריון האויב וכליו באמצע שדה הקרב, כפי שנהגו היוונים, עשויה להרתיע . ואף ניתן להבין איך הצגתם במקדש – כפי שנהגו הפלישתים והרומאים – שימש גם להפגין כח ולהזהיר אויבים פוטנציאלים. האם הפיכת "נשק" האויב לחלק מכלי הקודש משיגה אותן מטרות ומעבירה אותם מסרים?<br /><br />2. כלי הנחושת של בית המקדש נעשו משלל שלקח דוד: "וּמִטִּבְחַת וּמִכּוּן עָרֵי הֲדַדְעֶזֶר לָקַח דָּוִיד נְחֹשֶׁת רַבָּה מְאֹד בָּהּ עָשָׂה שְׁלֹמֹה אֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת הָעַמּוּדִים וְאֵת כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת" (דברי הימים א' יח, ח). האם יציקת כלי המקדש ממתכת שנלקחה כשלל דומה לצפוי המזבח במחתות? האם סמליות השלל דומה לסמליות של המחתות? האם גם השלל "עולה בקודש" או האם הוא רק ממוחזר?<br /><br />3. הגמרא מניחה שהמחתות של עדת קרח היו תשמישי קדושה ולכן היה צורך להתייחס אליהם בכבוד. אך מעיר הרמב"ן (1194 -1270): "קטורת זרה הקריבו וזר שעשה כלי שרת להקריב בחוץ באיסור אינו מקודש". כלומר, המחתות של עדת קרח לא היו תשמישי קדושה כלל אלא תשמישי עבירה. למה, אם כן, נחשבו המחתות לקדושות וראויות לכבוד? האם, כפי שמציע רמב"ן, "הם הקדישו אותם לשמים לפי שחשבו שיענה אותם האלהים". היתכן שקדושת המחתות נבעה מכוונתם המוטעית של קרח ועדתו ומחטאם? מה ניתן ללמוד מגישה כזאת?<br /><br />4. הגמרא במנחות ממשיכה בעוד דרשה הקשורה לרעיון שמעלין בקודש ולא מורידין: "אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן" (דברים י, ב) - תני רב יוסף: מלמד, שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון. מכאן, לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגין בו מנהג בזיון". למה הביאה הגמרא מדרש זה מיד בהמשך לדברים אודות עדת קרח וקדושת המחתות? האם אמורים אנו לראות קשר בין הדברים ולהסיק מסקנה ערכית?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4970394100973191439?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-18357412657216912392010-06-02T11:39:00.002+03:002010-06-02T11:45:31.689+03:00"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דאמר קרא, 'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' (ויקרא כב, לב) - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" (תלמוד בבלי מגילה כג:ב; והשווה ברכות כא:ב, סנהדרין עד:ב). כלומר, על פסוק זה סמכו חז"ל בקבעם את הצורך במנין של עשרה. אך למה עשרה דווקא? את הצורך בעשרה לומדים חז"ל מפסוק בפרשת שלח לך: "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת" (במדבר יד, כז). אומרת הגמרא: "מה להלן עשרה - אף כאן עשרה" (שם). דהיינו, מנין מורכב מעשרה, כי מנין המרגלים שהוציאו דיבת הארץ היה עשרה.<br /><br /> על-מנת להגיע למסקנה זו, מסמתכת הגמרא לא רק על עדת המרגלים, אלא גם על עדת קרח:<br /><br />וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע? [מה המשמעות? כלומר, איך לומדים את זה?] דתני רבי חייא: אתיא "תוך" "תוך" [הדבר נלמד מגזרה שווה מהמלים "תוך" "תוך"], כתיב הכא "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וכתיב התם "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה" (במדבר טז, כא), ואתיא "עדה" "עדה" [והדבר נלמד גזרה שווה למלים "עדה" "עדה"], דכתיב התם "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת", מה להלן עשרה - אף כאן עשרה (שם)<br />.<br />נשאלת השאלה: אם בקשו חז"ל לבסס את המספר על מקור מקראי, האם היה צורך להסתמך על גזרה שווה כפולה ומאולצת כל כך? האם לא ניתן היה למצוא אסמכתא פשוטה יותר? ואכן, בתלמוד הירושלמי מוצאים אנו גישה שונה:<br /><br />אמר רבי סימון: נאמר כאן "תוך" ונאמר להלן "תוך", "וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים" (בראשית מב, ה), מה "תוך" האמור להלן עשרה אף כאן עשרה. אמר ליה רבי יוסי בי ר' בון, כי אם מ"תוך" את יליף לה [אם אתה לומד מ"תוך"] סגין אינון [יש הרבה], אלא נאמר כאן "בני ישראל" ונאמר להלן "בני ישראל", מה "בני ישראל" שנאמר להלן עשרה אף כאן עשרה (ברכות פרק ז [דף י טור ד], מגילה ד [עה/ב], סנהדרין א [יט/ג], והשווה , בראשית רבה (וילנא) פרשה צא).<br /><br />גם על-פי גישה זו המובאת בירושלמי, ההשוואה מאולצת, כפי שברור מהטענה של ר' בון (ר' אבא), הטוען שיש הרבה מקרים בתורה בהם מופיע המלה "תוך" ועל-כן עדיף להסתמך על המלים "בני ישראל". טענה זאת רחוקה מלהיות משכנעת כי הרי מספר המופעים של המלים "בני ישראל" גדול לאין ערוך ממספר המופעים של המלה "תוך". ואמנם בהקשר של הירידה למצרים כתוב " וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם" (בראשית מב, ג), אך על-פי רוב אין המלים "בני ישראל" מצביעות על עשרה בני אדם בלבד אלא על עם גדול ורב. יחד עם זאת, כותב ר' בחיי בן אשר (1255 – 1340):<br /> <br />ועוד הוכיחו רז"ל מן הכתוב הזה שכל דבר שבקדושה צריך עשרה והוא שאמרו בברכות (כא ב): אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה", שנאמר: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', וכתיב התם: (במדבר טז, כא) 'הבדלו מתוך העדה', מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ופירש ר' יעקב שאין נוסחא זו מדוקדקת שאין להביא ראיה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה, אבל עיקר הנוסחא היא כן: אתיא "תוך" "תוך", כתיב הכא: "'וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ", וכתיב התם: (בראשית מב, ה) "לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים", מה להלן עשרה אף כאן עשרה", ועכשיו יביא ראיה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה (פרוש רבינו בחיי על ויקרא כב, לב).<br /><br />לפי גישה זו, המובאת על-ידי ר' בחיי, הקושי בגזרה השווה איננו בהיותה מאולצת, אלא בכך שאין זה ראוי לבסס דבר שבקדושה על מקורות שלילים, כמו עשרת המרגלים אשר הוציאו את דיבת הארץ וקרח ועדתו, אלא יש למצוא לו בסיס במקור חיובי.<br /><br />1. למה בקשו חז"ל לבסס את המספר הדרוש למנין דווקא על שני מקורות שליליים? איזה מסרים ערכיים ניתן ללמוד מגישה זו? האם הנסיון לבסס את הדרישה על אחי יוסף מוצלח יותר? האם, באותו שלב של הסיפור, אפשר באמת לתאר את עשרת האחים כ"צדיקים"?<br /><br />2. על שמירת הרע לצד הטוב, מוצאים אנו מדרש המתייחס לשינוי שמו של יהושע בן נון, עליו מסופר בפרשת שלח לך (יג, טז). מסופר במדרש שדוד המלך ביקש מה' למחוק את עניין בת שבע מהתנ"ך, על מנת שלא ייזכר כחוטא. על-פי המדרש, ה' השיב: "אי אפשר. ומה [האות] יו"ד שנטלתי מ[השם] "שרי" עומד וצווח כמה שנים, עד שבא יהושע והוספתי לו [את האות יו"ד], שנאמר: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ, כל הפרשה כולה על אחת כמה וכמה" (ילקוט שמעוני תהלים רמז תרעז). למה ראו חז"ל חשיבות כה רבה בשמירת הרע לצד הטוב?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1835741265721691239?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-15216934250943688862010-05-26T15:35:00.003+03:002010-05-26T15:46:16.044+03:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S_0WxLE2RaI/AAAAAAAAANQ/4kzVDi-nX4Q/s1600/card23.gif"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5475557755994916258" border="0" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S_0WxLE2RaI/AAAAAAAAANQ/4kzVDi-nX4Q/s400/card23.gif" /></a><br /><div align="center"><span style="font-size:180%;">יאיר לונדינסקי</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1521693425094368886?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-83302406430816428572010-05-26T13:28:00.002+03:002010-05-26T17:06:50.677+03:00ליום לימוד נשים מסורתיות ארצי במכון שכטר בירושלים<br /><br />נשות הקהילה מוזמנות להשתתף ביום לימוד נשים מסורתיות ארצי שיתקיים ביום שישי ה 18/6 , במכון שכטר ירושלים .<br />הכנס מתקיים ב4 שפות : עברית , אנגלית , ספרדית ורוסית .<br />נא לבחור סדנאות ולהירשם בהקדם אצל פטריסיה (כדי שנוכל להיערך ) בדוא"ל<a href="mailto:stern.patricia@gmail.com" target="_blank">stern.patricia@gmail.com</a> , במשרד , או בקהילה.<br />הסעה מובטחת עבורנו (ללא חיפה) מותנית במספר המשתתפות .<br />דמי השתתפות (כולל הסעה) 50 ₪ לותיקות , 35 ₪ לעולות חדשות .<br /><a href="http://groups.google.com.ar/group/kehila_spanish/web/WSD%20June%202010.doc?hl=es">טופס הרשמה</a> <a href="http://groups.google.com.ar/group/kehila_spanish/web/Bio%27s%2010%20Nat%27l%20WSD.doc?hl=es">ורשימת מרצים </a><br /><br />בברכה<br />פטריסיה שטרן<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8330240643081642857?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-2207613772641307922010-05-26T13:25:00.000+03:002010-05-26T13:28:24.077+03:00<div align="center"><span style="font-size:130%;">החל מתחילת יוני הרב יכהן כרב קהילת אשל אברהם , הקהילה המסורתית בבאר שבע .<br />ביום שישי הקרוב , ה 28/5/2010 , ט"ז בסיוון תש"ע<br /> כולנו נאחל הצלחה למשפחת בלטר ,<br />בקידוש מיוחד שיערך לכבודם , מיד אחרי קבלת שבת<br /><br />בברכת הצלחה<br /> הועד הקהילה המסורתית הקריות</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-220761377264130792?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-59257970352305095982010-05-26T13:23:00.000+03:002010-05-26T13:25:10.306+03:00אי רצונו של משה להנהיג והספקות אשר עלו בלבו באשר להתאמתו לתפקיד ידועים: "וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שמות ד, א) אומר משה כאשר נבחר כמנהיג. "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (יז, ד) אומר משה במסה ומריבה. והנה, בפרשה שלנו אומר משה: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" (במדבר יא, יד-טו).<br /><br />על המלים "וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" כותב רש"י: "ברעתם היה לו לכתוב, אלא שכינה הכתוב. וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכינוי ולתקון הלשון". כלומר, לדעת רש"י (המתבסס על דברי המדרש (תנחומא (וורשא) פרשת בשלח טז), אמור היה להכתב "ברעתם", דהיינו, שוב, כמו בעבר, עומד משה בפני משבר מנהיגות בשל אופיו הקשה של העם. אין ביכולתו להנהיג את העם הקשה והעקש הזה. אך לעומת רש"י, כותב אבן עזרא: "עוד ברעה שאני בה, ואין צורך לתיקון הסופרים". כלומר, לדעת אבן עזרא, דברי משה כאן משקפים את אכזבתו מעצמו, מכשלונו בביצוע המשימה אשר הוטלה עליו.<br /><br />גם מנהיגים אחרים בקשו לסיים את חייהם לאור הקושי במילוי משימתם. לאחר העימות עם כהני הבעל בכרמל והריגתם, שולח איזבל מסר לאליהו הנביא: "וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם" (מלכים א' יט, ב). אליהו בורח על נפשו ומתפלל: "וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי" (יט, ד).<br /><br />לאחר שאומר ה' לירמיהו "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ" (ירמיהו טו, א), הנביא הנרדף והמאוים בשל נבואתו מצטער על שנולד: "אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל הָאָרֶץ לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי" (ירמיהו טו, י).<br /><br />1. האם דברי הסירוב של משה במעמד הסנה שקפו חוסר אמונה ביכולתו להנהיג או חוסר אמונה ביכולת של העם להאמין וללכת אחריו?<br /><br />2. דברי משה בפרשת בהעלתך משקפים אכזבה עמוקה. במי הוא מאוכזב לפי גישת רש"י ובמי הוא מאוכזב לפי גישת אבן עזרא?<br /><br />3. דברי הסירוב החוזרים של משה במעמד הסנה משקפים מדה של ספקנות באשר ליכולת של ה', כפי שמשתקף מהפסוק וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'" (שמות ד, יא). האם ספקנות כזאת עולה מדברי משה בפרשת בהעלתך? האם יש הבדל לענין זה בין הגישות של רש"י ואבן עזרא?<br /><br />4. דברי אליהו נאמרו לאחר שהצלחתו הביאה לאיום על חייו. ירמיהו ביקש את מותו לאחר שה' הבהיר לו שגם אילו משה או שמואל היו פונים אליו, לא היה נענע. האם ניתן להשוות בין מצבו של משה לבין מצבם של נביאים אלה? במה הוא דומה ובמה הוא שונה?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-5925797035230509598?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-5486012989887499132010-05-12T13:28:00.000+03:002010-05-12T13:29:16.105+03:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S-qC1lo0FmI/AAAAAAAAANI/sPHk-oonfNQ/s1600/knoblovits.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 344px; DISPLAY: block; HEIGHT: 260px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5470328554542863970" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S-qC1lo0FmI/AAAAAAAAANI/sPHk-oonfNQ/s400/knoblovits.jpg" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-548601298988749913?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-58202923525195597902010-05-12T13:21:00.001+03:002010-05-12T13:23:49.430+03:00פרשת במדבר מתחילה במפקד: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (א, ב), וממשיכה בסידור המחנה: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (ב, ב). האם מדובר בסידורים הכרחיים הנחוצים לחיים במדבר או שמא להתארגנות במדבר משמעות עמוקה יותר – סמלית? האם עלינו להתייחס למקרא כהיסטוריה או כהיסטוריוגרפיה?<br /><br />על-פניה, ספירת "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם" (א, ג) משקפת הכנה להערכות צבאית הגנתית המיועדת לקדם פני סכנות העורבות לעם במדבר סיני. אך הכלי יקר (ר' אפרים שלמה מלונטשיץ, 1515 – 1619) הציע פרוש אחר. לדעתו, הצורך במפקד קשור ברצון ה' להשרות את שכינתו באוהל מועד, והיה, אם כן, צורך בספירת העם כדי לוודא שבכל מחנה היה מספר מסוים של אנשים, "לפי שאמרו חז"ל (יבמות סד א) אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל בפחות מן עשרים ושנים אלף שנאמר (במדבר י, לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל." ומאחר ו"רבבות" מציינת לפחות עשרים אלף, והמלה "אלפי" מציינת לפחות אלפיים, הרי שהשכינה שוכנת רק בנוכחות עשרים ושנים אלף. "וטעמו של דבר להשוות מלכותו יתברך בארעא [בארץ] כעין מלכותא דרקיעא [בדומה למלכות השמים] כמו שאמרו חז"ל (תנחומא וישלח ב) בשעה שנגלה הקב"ה על ישראל בהר סיני ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות של מלאכי השרת, שנאמר (תהלים סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם".<br /><br />ולמה הצורך שיהיו כולם בני עשרים שנה ומעלה יוצאי צבא? לכאורה, הסיבה הפשוטה היא שהמפקד ממנה את מספר האנשים הכשירים לשרות צבאי בתוך אותה הערכת הגנתית במדבר. אך מסביר הכלי יקר שהסיבה היא: "כדי שיהיו דוגמת צבאות של מעלה ... כדאיתא במדרש (שמות רבה טו, ו) שישראל נקראו צבאות שנאמר (שמות יב, מא) יצאו כל צבאות ה', כדרך שהמלאכים נקראו צבאות שנאמר (ישעיה לז, טז) ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים". כמו ש"צבא" של מלאכים מלווה את ה' בשמים, כך המפקד בא להבטיח שקיים "צבא" של בני ישראל לקבל את השכינה בעולם.<br /><br />לפי הכלי יקר, אין התאור המקראי מיועד לספק לנו תמונה היסטורית באשר להכנות ההגנתיות של עם ישראל במדבר, אלא מודל רוחני שתכליתו להשרות קדושה על מחנה ישראל כמקום הראוי לשכינה.<br /><br />1. לכאורה, נראית גישת הכלי יקר כדחוקה וכמיותרת בהעדר כל קושי אמיתי בפשט המקראי. אך אולי עלינו לשאול איזה צורך היה בפרוט המפקד? האם יכולים אנו להסתפק בראיית פרוט המפקד כתעוד היסטורי או האם מחוייבים אנו לחפש אחר מניע תיאולוגי או תכלית עתידית?<br /><br />2. בהוראות המפורטות לסדור המחנה מוצאים אנו את אוהל מועד במרכז המחנה, כאשר מסביב לאוהל מועד טבעת של משפחות הלוי, ובמעגל החיצוני מוצבים יתר השבטים. לכאורה, נראה שמדובר בהערכות צבאית הגנתית פשוטה המיועדת להגן על המרכז מפני התקפה. כלומר, המחנה ערוך להגן על אוהל מועד. האם ניתן לתת הסבר תיאולוגי למבנה המחנה, כפי שעושה הכלי יקר בענין המפקד?<br /><br />3. אם מבינים את סידור המחנה כהערכות צבאית פשוטה, על מה מגן המחנה? מה מוגן לפי גישה תיאולוגית-ערכית דוגמת גישת הכלי יקר?<br /><br /> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-5820292352519559790?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-25132126707935326172010-04-29T10:33:00.000+03:002010-04-29T10:37:02.551+03:00במהלך חודש יוני תיערך הכנסת ספר תורה חדש ,<br />ספר שנתרם על ידי חבר הקהילה אריה שוורצברג .<br />ניתן לרכוש אותיות , כל אות החל מח"י שקלים (18 ₪)<br /><br />ועתה כתבו לכם את השירה הזאת (דברים לא, יט)<br /> בנוסף, אומרים שרכישת אותיות בספר תורה היא סגולה טובה להצלחה, לאושר בחיים ולבריאות טובה "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' א-להיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (שמות ט"ו, כ"ו) .<br /><br />בברכה<br />הועד<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-2513212670793532617?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-5918622045615852012010-04-29T10:30:00.002+03:002010-04-29T10:33:44.372+03:00השורש "קדש" מופיע ארבעים ושמונה פעם בפרשת אמור. מהו לקדש ומהו להיות קדוש? הפרקים הראשונים של פרשת אמור דנים בכהונה, בטומאה וטהרה ועולה מהם הרושם שקדושה מתייחסת לטבעם האובייקטיבי או האינהרנטי של דברים, טבע הנקבע מלמעלה. אך, החלק השני של הפרשה מעלה ספק באשר לנכונות מסקנה זו. כתוב: "מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי" (ויקרא כג, ב), וכן כתוב: " אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" (כג, ד). לפי פסוקים אלה, נראה שעתוי המועדים נקבע על-ידי בני אדם. הקדושה איננה בשמים אלא מסורה בידינו.<br /><br />במשנה מסופר אודות מחלוקת בענין קביעת זמנו של יום כפור:<br /><br />שלח לו רבן גמליאל [לרבי יהושע], גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך. הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר (ויקרא כ"ג) "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם", בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו (משנה מסכת ראש השנה ב:ט)<br /><br />נראה שבמשנה זו שני מסרים הקשורים זה בזה, אחד בענין החובה לקבל את מרות הדין והשני בענין מהות הקדושה. ממשיכה המשנה:<br /><br />בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס אמר לו אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר (שמות כד, ט) "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל", ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא? ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הוא כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות בחשבונו (משנה מסכת ראש השנה ב:ט)<br /><br />כאן, מביאה המשנה הסבר מעשי לכאורה לסמכות בית הדין לקבוע מועדים. אך בגמרא קוראים אנו:<br /><br />הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר, אמר לו: רבי, מפני מה אתה מיצר? אמר לו: ר' עקיבא, ראוי לו שיפול למטה שנים עשר חדש ואל יגזור עליו גזירה זו. אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו: אמור. אמר לו: הרי הוא אומר "אתם" (ויקרא כג, ב), "אתם" (כג, ד), "אתם" (כג, לז), שלש פעמים, אתם - אפילו שוגגין, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין. בלשון הזה אמר לו: עקיבא, נחמתני, נחמתני (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה כה ע"א).<br /><br />כך מוכיח ר' עקיבא שהסמכות לקבוע את המועדים מסורה בידי בני אדם. אך ההסבר של ר' עקיבא איננו הסבר מעשי פשוט, אלא הדגמה מאלפת לכך שהקדושה מסורה בידי אדם. אין ר' עקיבא מביא פסוק כדי לתמוך בגישתו, אלא משנה הוא את הפסוק וקובע לו משמעות אחרת, כי הרי בפרשה כתוב שלוש פעמים "אֹתָם", ור' עקיבא קורא "אַתֶּם".<br /><br />דוגמא נוספת לכך שהקדושה מסורה בידי אדם מוצאים אנו לענין קביעת השבת:<br /><br />אמר רב הונא: היה מהלך בדרך או במדבר, ואינו יודע אימתי שבת - מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה. במאי קמיפלגי [במה בם חלוקים]? מר סבר: כברייתו של עולם [שנברא ביום ראשון ושבת באה בסוף], ומר סבר: כאדם הראשון [שנברא ערב שבת] (תלמוד בבלי מסכת שבת דף סט ע"ב).<br /><br />לפי גישות אלה, אין קדושה אובייקטיבית כלל אלא רק אותה קדושה המוענקת על-ידי בני אדם. וכך קובע הרמב"ם להלכה: "בית דין שקדשו את החדש, בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים, הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על יום שקדשו בו, אף-על-פי שזה ידע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם, שנאמר אשר תקראו אותם וכו'. (הלכות קידוש החודש ב:י).<br /><br />1. מהי קדושה? האם הקדושה קבועה ביום, בזמן, במקום או בדבר מטבע בריאתם או האם קדושה נובעת מהיחס שלנו ומהמעשים שלנו? מה תפקידו של ה' בקביעת קדושה? התורה מצווה עלינו "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב). לאור המקורות לעיל, איך אנו וחיינו נהיים קדושים?<br /><br />2. המתבונן במצוות ימצא שאין התורה מפרטת איך לקיימן. למשל, אין בתורה הוראות לכתיבת ספר תורה או לעשיית תפילין, ועל-אף שקיימות מסורות שונות באשר לדרך ה"נכונה", ספרי התורה והתפילין השונים נחשבים לראויים וכבעלי קדושה. איך יתכן שגרסאות שונות ואפילו סותרות יכולות להיות קדושות?<br /><br />3. נראה שגישתו של ר' דוסא בן הורכינס רחבה יותר ממה שצריך לשם ביסוס הסמכות לקביעת זמנים ומועדים. נראה שאין ר' דוסא מבקש להגן רק על הקדושה ככזו או על סמכות בית הדין ככזה, אלא על-ידי הובלה לאבסורד מדגים ר' דוסא את ההשלכות הרות האסון הצפויות לחברה הרואה בקדושה מצב אובייקטיבי. מה ניתן ללמוד מדברי ר' דוסא באשר לגישה הנוכחית בארץ לבתי דין לגיור?<br /><br /> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-591862204561585201?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-35971790793725683132010-04-22T16:58:00.001+03:002010-04-22T17:00:06.579+03:00לכל חברי הקהילה<br />במהלך חודש יוני , נערוך כמו בכל שנה<br />קבלת שבת לכבוד הנוער המתגייס בקרוב , החל מקיץ תש"ע .<br />כדי שנוכל לארגן את הערב כראוי ולהזמין את כל המשפחות בעוד מועד אנו מבקשים למלא את הטופס הבא:<br />- שם מלא של המתגייס/ת :<br />- שם מלא של ההורים או סבים :<br />- כתובת מלאה :<br />- טלפון בבית :<br />- כתובת email :<br />- תאריך גיוס משוער :<br />ולהחזיר את הפרטים לפטריסיה <a href="mailto:stern.patricia@gmail.com">stern.patricia@gmail.com</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3597179079372568313?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-50546974256289047752010-04-22T16:54:00.000+03:002010-04-22T16:56:32.984+03:00פרשת קדשים מצווה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". איך נהיים "קדושים"?<br />שאלה זו מניחה שהקדושה מתייחסת למצב רוחני או מיסטי הנבדל מהגשמי והמעשי. אך, המעיין בפרשנות היהודית הקלאסית לתורה ימצא שאמנם מתארים הפרשנים את הקדושה כ-"פרישות", אך פרישות זו איננה התנתקות מהעולם הזה הגשמי ושאיפה למצב רוחני נשגב. הפרשה המצווה עלינו "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" אינה מתארת דרך המובילה לקדושה העוברת דרך מסלול של מקדשים, תפילה ועבודת ה'. המעיין בפרשה עשוי אף לתאר את המעשים המביאים אותנו לקדושה כ"חילוניים" – כמעשי חול ולא כמעשי קודש. ההתנהגות אותה דורשת הפרשה איננה ברובה בעלת אופי דתי גרידא. מצווים אנו לאהוב ולכבד לא רק את אלוקנו, אלא גם את הורינו, ושכנינו, ואף את הגֵר הגָר בתוכנו. עלינו לכבד את מצוות ה', וכמו כן את זכויותיו ורכושו של הזולת. עלינו להקדיש מעמלנו לבורא העולם, ולהפריש מרכושנו לעניים. על-כן, כותב ההוגה ר' מקס קדושין (ארה"ב 1895 – 1980):<br />יש שראו בה [הקדושה] חוויה הנבדלת לחלוטין מכל חוויה אחרת ושאין לה כל קשר לחוויה הרגילה...המחקר שלנו סותרת טענה זו ככל שמדובר בנסיון הרבני. לרעיון הקדושה השלכות לתחום היומיומי והמעשי. הוא מביע את רעיון חיקוי האלוהים, החסד והרחמים והתרחקות מכל דבר טמא ומטמא – מעבודה זרה, ניאוף ושפיכת דמים. (Max Kadushin, The Rabbinic Mind, 176)<br />וכותבת ד"ר פנינה גלפז-פלר:<br />הקדושה איננה קדושה מאגית, היא אינה שורה על עם ישראל מלמעלה, זוהי קדושה המושגת במאמץ, משימה קשה שעליהם להגשימה...על פי תורת כוהנים הציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" הוא ציווי ראלי שאפשר לצוות על האדם. צווי זה דורש מן האדם לשאוף לקדושה אנושית הנרכשת באמצעות קיום המצוות...עיקר של דרישתו של האל מן האדם הוא בתחום החברתי והמוסרי, בתחום שבין אדם לחברו...הדרישה "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" עיקרה אפוא תיקון האדם והחברה, תיקון ערכי ומוסרי ("מהי קדושה?", דרשה לכל פרשה, (קרן תל"י, תשס"ו) 132).<br />נראה שהקדושה איננה בשמים. הקדושה איננה מושגת על-ידי סגפנות או על-ידי התנזרות מחיי החברה כדי להתקרב אל אלוהים הרחוק מאתנו. אדרבא, נראה שהקדושה קשורה בחיינו היומיומיים. הקדושה נמצאת במעשינו ובהתנהגותנו.<br /><br />1. מהו "להיות" קדוש? האם הציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" מצביעה על יעד עליה אמורים אנו לשאוף או למצב בו אנו אמורים להיות או לדרך על-פיה אנו אמורים לחיות? <br /><br />2. האם הקדושה אמורה להביא אותנו אל ה' או האם הקדושה אמורה להביא את ה' אל תוך החברה בה אנו חיים?<br /><br />3. ממה אמורים אנו "לפרוש" על מנת להיות קדושים?<br /><br />4. האם ישנם סוגים שונים של קדושה? האם קדושתו של ה' שונה מהקדושה שלנו? האם גישה הקושרת את הקדושה למעשנו היומיומיים ולמצבנו בעולם הזה עולה בקנה אחד עם הדרך בה אנו מבינים את המושג "קדושה" בכל הקשור לאלוהים? אם הקדושה שלנו שונה מהקדושה האלוהית, איך אמורים עלינו להבין את מלים "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"?<br /><br /> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-5054697425628904775?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-43550579721168360232010-04-08T09:55:00.000+03:002010-04-08T09:56:49.922+03:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S71-BSQvg-I/AAAAAAAAANA/mv-oQsmJZmQ/s1600/shoa_april2010.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 283px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457656883989939170" border="0" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S71-BSQvg-I/AAAAAAAAANA/mv-oQsmJZmQ/s400/shoa_april2010.jpg" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4355057972116836023?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-43795495080368116802010-04-08T09:53:00.000+03:002010-04-08T09:55:00.679+03:00"הקשר בין ההפטרה לבין הפרשה נובע מהסימטריות הבולטת שביניהן. הפרשה מתחילה בחגיגית הקדשת במשכן (ויקרא ט) ואז מזכירה את מותם של נדב ואביהו כאשר הקריבו 'אש זרה' (ויקרא י, א-ב). במקביל, פותחת ההפטרה בתאור שמחת הובלת ארון הברית לירושלים (שמואל ב' ו, ב-ה) וממשיכה במותו הפתאומית של עזה כאשר אחז בכלי הקדוש (שם, ו-ז)" (חומש עץ חיים, על הקשר שבין הפרשה להפטרה, 644). חטאם של נדב ואביהו מתואר כך: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (ויקרא י, א-ב). חטאו של עזה מתואר כך: "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים" (שמואל ב' ו, ו-ז).הכלי יקר (ר' אפרים שלמה מלונטשיץ, 1515 – 1619) מסכם את המדרשים המחפשים הסבר למותם של נדב ואביהו: במהות חטא זה רבו הדעות. בילקוט [ילקוט שמעוני רמז תקכד] מסיק בשם ר' מני על שנכנסו שתויי יין, ועל ידי שנכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים, ויש אומרים שהיו מחוסרי בגדים והיינו המעיל [אחד מבגדי הכהונה], ויש אומרים על שלא היה להם בנים, ויש אומרים על שלא נשאו נשים, ויש אומרים על שהורו הלכה בפני משה רבן, ויש אומרים על שהיו מהלכים ואומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג שררה על הציבור, ויש אומרים שעוון העגל שעשה אהרן גרמה להם...ההסברים המובאים במדרשים מוצאים כולם תימוכין בפסוקים. לדוגמא, הבסיס לסברה שנכנסו שתויי יין נמצא בצווי "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (י, ט) המובא בהמשך הפרק. הרעיון שהסיבה היתה שלא היו להם בנים בא מהפסוק "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם" (במדבר ג, ד). לעומת הסברים אלה, מסביר אבן עזרא (1089 – 1164): "וטעם אשר 'לא צוה אותם' שמדעתם עשו". כלומר, חטאם היה בכך שעשו דבר אשר לא נצטוו לעשותו. לעומתו, מסביר ר' יעקב בן אשר "בעל הטורים" (1270 - 1340): "אין לומר לא צוה להביא אש זרה, וגם לא צוה שלא להביא, אלא פירושו: אשר ציווי של 'לא' צוה אותם. וכן 'לכל צבא השמים אשר לא צויתי'", כלומר, בעל הטורים מסביר שאין המדובר כאן במקרה בו נעשה דבר שלגביו לא היה כל חובה או איסור, אלא לומד הוא מהפסוק "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי" (דברים יז, ג) שהמלים " אֲשֶׁר לֹא צִוָּה" מצביעות על קיומו של איסור.<br /><br />1. למה מבקשים המדרשים לחפש סיבות בפסוקים אחרים במקום להסתפק באמור בפסוק עצמו? האם הפסוק נותן הסבר? מה משמעות המלים "אש זרה"? האם הבנת הארוע קשורה בתאור האש בפסוק האחרון של הפרק הקודם: "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" (ויקרא ט, כד)?<br />2. לפי אבן עזרא, חטאם של נדב ואביהו היה בכך שפעלו מתוך יזמה פרטית ללא כל קשר לכוונתם. האם הסבר זה מתאים גם למקרה של עזה? האם, לפי גישה זאת, אסור לפעול מתוך מניע פרטי, אפילו אם הוא חיובי, בהעדר ציווי מפורש המתיר את ההתנהגות? למה מבקש בעל הטורים להדגיש כי עולה מהכתוב שבמקרה של נדב ואביהו היה איסור? האם ההסבר של בעל הטורים מתאים גם למקרה של עזה? האם גם שם ניתן ללמוד שהיה איסור?<br />3. אחד המאפיינים של חברה דמוקרטית הוא שלפרט מותר לעשות כל דבר שלא נאסר עליו במפורש. לעומת זאת, בחברה דמוקרטית, לשלטונות – "אנשי ציבור" – אסור לעשות כל דבר שלא הוסמכו לעשותו. נראה שניתן לראות גישות אלה כמקבילות לגישות של אבן עזרא ובעל הטורים. איזה גישה מתאימה יותר למקרה של מות נדב ואביהו ולמקרה של מות עזה?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4379549508036811680?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-82462909755429702532010-03-25T08:32:00.001+02:002010-03-25T08:35:08.910+02:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S6sDqm-vXZI/AAAAAAAAAM4/dZs4Vt-Ys3A/s1600/pesaj_2010.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5452455804415204754" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S6sDqm-vXZI/AAAAAAAAAM4/dZs4Vt-Ys3A/s400/pesaj_2010.jpg" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8246290975542970253?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-71123281167682596222010-03-24T12:20:00.000+02:002010-03-24T12:22:50.298+02:00"מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן אביו מלמדו: מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה..." (משנה פסחים י:ד). מכאן,לכאורה, מנהגנו שהילדים שואלים את ארבעת הקושיות.<br />אך גם אם חובה לספר ביציאת מצרים, למה חייבים אנו לשאול שאלות? האמת ייאמר, המתבונן היטב בדברי המשנה יכול להסיק שאין חובה לשאול אלא חובה לספר. אפילו המלים "מה נשתנה" אינן בהכרח מציגות את שאלת הבן אלא את תשובת האב. האב מצהיר "מה נשתנה", כאשר המבנה הדקדוקי דומה ל-"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב" (במדבר כד, ה), שם כותב תרגום יונתן "כַּמָה יָאוָון" כלומר "כמה נאים", או "מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן" (שיר השירים ד, י), או "כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת" (זכריה ט, יז). נראה שלפי הפשט, אם אין הבן שואל, כי אז מסביר אביו כמה שונה הלילה הזה לעומת כל הלילות האחרים, באומרו "מה נשתנה..."<br /><br />גם במקורות הקדומים האחרים אין אנו מוצאים חובה חד-משמעית לשאול שאלות. כך, במכילתא נאמר: "ויאמר משה אל העם 'זכור את היום הזה'. מכלל שנאמר 'והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר' יכול אם [י]שאלך אתה מגיד לו ואם לאו אי אתה מגיד לו. תלמוד לומר 'והגדת לבנך', אף-על-פי שאינו שואלך. אין לי אלא בזמן שיש לו בן, בינו לבין עצמו בינו לבין אחרים מנין? תלמוד לומר 'ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים'" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג,ג). הנה רואים אנו איך, שלב אחר שלב, מוכיח המדרש שהחיוב לספר ביציאת מצרים איננו חובה חינוכית המוגבלת למי שבנו שואלו, אלא שהחובה לספר היא חובה כללית החלה על כל אדם.<br /><br />למרות זאת, אין הגמרא מסתפקת בכך שכל אדם חייב לספר ביציאת מצרים אלא שכל כך חשוב לשאול על יציאת מצרים עד שאפילו אדם היושב לבדו חייב לשאול את עצמו: "תנו רבנן: חכם בנו - שואלו, ואם אינו חכם - אשתו שואלתו. ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלין זה לזה" (פסחים קטז ע"א).<br /><br />ברוח זו פוסק הרמב"ם: "וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ... אין לו בן אשתו שואלתו, אין לו אשה שואלין זה את זה מה נשתנה הלילה הזה, ואפילו היו כולן חכמים, היה לבדו שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה" (הלכות חמץ ומצה ז:ג). <br /><br />ד"ר יהושע קולפ, בפרושו להגדה, מספק הסבר עיוני היסטורי לתהליך התפתחות המנהג, באומרו בין היתר:<br /><br />הרעיון שאת הסדר פותחים בשאלה, העולה במקור במשנה וההופך לאחר מכן לדומיננטי, נובע מהמדרש או משקף את המנהג היווני-רומי לפיו הדיון בסימפוזיון היה מתחיל בהעלאת שאלה. לדעתי, סביר להניח שהמדובר בשילוב של שניהם, כאשר הרעיון להתחיל בשאלה נובע מהמנהג היווני-רומי ואילו יחוס השאלה לילד משקף את התורה. בשלושה מקומות מזכירה התורה שאלות עתידיות אשר ישאל הבן את אביו ואשר עליהן משיבים בהקשר ליציאת מצרים. למשל: בדברים ו, כ-כא: "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם..." שאלות דומות מוצאים אנו בשמות יב, כו; יג, יד. בשמות יג, ו חסרה שאלת הבן, אך מצוין החיוב של האב להסביר לבן... (The Schechter Haggadah: Art, History and Commentary)<br /><br />מלומדים רבים ניסו לתת גם הסברים אחרים למקור המנהג ולהתפתחותו, אך כפי שקולפ מסכם: "הפופולריות של המנהג מעיד עד כמה הוא מלבב – לא היה כל צורך לעגון אותו בפרשנות נכונה של מקור".<br /><br />1. חובות הלכתיות רבות ומנהגים רבים המבוססים היטב במסורת לא זכו לפופולריות של המנהג לפיו שואלים הילדים את ארבע הקושיות. למה הפך מנהג זה לכך מקובל ונפוץ?<br /><br />2. למה מודגשים השאלות דווקא, ולא התשובות? אולי ניתן למצוא הסבר מסוים בדברים שכתב הרב י"ד סולובייצ'יק: "הידיעה בדרך כלל, והכרת עצמנו בפרט, נרכשת לא רק על-ידי מציאת תשובות הגיוניות אלא גם על-ידי ניסוח שאלות הגיוניות, אפילו אין עליהם תשובה. השכל האנושי יש לו ענין בחקירה כנה של סתירה שאינה ניתנת לפתרון והמובילה לייאוש אינטלקטואלי ולענווה, לא פחות מאשר הוא מעוניין בפתרון אמיתי ואובייקטיבי של בעיה סבוכה, המעורר שמחה והמגדיל את ההחלטיות והתעוזה האינטלקטואלית" (איש האמונה הבודד, 12).<br /><br />3. מטבע הדברים, התשובות לשאלות משתנות בהתאם לשואל. התשובה לבן "חכם" איננה זהה לתשובה הניתנת לבן "תם", גם אם השאלות זהות. האם נכון יהיה לומר ששאלה ממשיכה להיות חשובה גם אם התשובות מופרכות או הופכות לבלתי רלוונטיות? איך תורמות השאלות לשמירה על הרלוונטיות של הסדר ולהתחדשותה? מה החשיבות בשמירה על נוסחה קבועה?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-7112328116768259622?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-55214138186181045082010-03-24T12:16:00.000+02:002010-03-24T12:17:57.066+02:00קבלת שבת - החל מיום ו' 26/03/10 בשעה 18.30<br />שחרית 8.30 , כרגיל<br />ערבית פסח ב' 29/03/10 18.30<br />שחרית פסח ג' 30/03/10 8.30<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-5521413818618104508?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-63870449384860128672010-03-17T18:04:00.001+02:002010-03-17T18:06:14.932+02:00עם תחילת ספר ויקרא – "תורת כהנים" בלשון חז"ל – מתחילים אנו לקרוא אודות קרבנות. לעומת הדינים הפרטניים של כל קרבן וקרבן, על כלל הקרבנות נאמר: "כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ..." (ויקרא ב, יא), ובהמשך כתוב: "וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" (ב, יג). מה מקור ומה מטרת האיסור בההעלאת חמץ ודבש על המזבח? ומה עומד מאחורי החובה להוסיף מלח לכל קרבן?<br /><br />באגדה האוגריתית אודות המלך כרת מוזכרת הקרבת דבש, הדבש גם מוזכר כמרכיב בטכסי טהרה בבליים ובקרבנות מצריים. אולי לכך רמז הנביא באומרו: "וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךְ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ" (יחזקאל טז, יט).<br /><br />השימוש הפולחני בלחם ובדבש גם מוזכר על-ידי ההיסטוריון היווני הירודוטוס, בתאורו את הפולחן המצרי: "אחרי עשותם כל<br />אלה, ממלאים הם את שאר הגוף של הפר בלחמים טהורים, דבש, צמוקים, תאנים, לבונה ומיני קטורת אחרים, ואחרי אשר מלאוהו בכל אלה, שורפים אותו, בנסכם הרבה שמן" (כתבי הירודוטוס, ספר שני, פסקה 40).<br /><br />וכך כתב הרמב"ם: "ומפני שעובדי עבודה זרה לא היו מקריבים לחם, אלא שאור, והיו בוחרים להקריב הענינים המתוקים ומלכלכים קרבניהם בדבש, כמו שהוא מפורסם בספרים אשר ספרתי לך, וכן לא תמצא בדבר מקרבנותם מלח, מפני זה הזהיר השם מהקריב כל שאור וכל דבש, וצוה בהתמדת המלח על כל קרבנך תקריב מלח" (ספר מורה הנבוכים ג, מו).<br /><br />באשר למלח, רש"י מקשר בינו לבריאת העולם, באומרו: "שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח, וניסוך המים בחג [הכוונה לניסוך המים על המזבח בימי חג הסוכות]".<br /><br />רבינו בחיי בן אשר מסביר "והנה מליחת הבשר שלנו עכשיו הנה היא כדמיון מליחת בשר הקרבן". ועוד מסביר "על דרך הפשט: טעם המלח בקרבנות לפי שלא יהיה דרך כבוד בקרבן השם שיהיה תפל מבלי מלח”.<br /><br />בפרוש לחומש עץ חיים מוסבר ש"במקרה של בשר, נועד המלח להוציא את הדם שנותר לאחר השחיטה. השימוש הבלתי צפוי במלח בקשר למנחות דגנים כנראה משקף את הנטייה לאחידות בפולחן".<br /><br />1. האם יש לראות בפולחן הישראלי "תגובה" לפולחן האלילי, השולל אותה באופן סמלי? למה האיסור חל דווקא על חמץ ודבש ולא על יין או שמן ששימשו גם הם בפולחני עבודה זרה?<br /><br />2. למה ביקש רש"י לקשור בין המלח ופולחן הקרבנות לבריאת העולם? האם משהו בפסוק יכול להצדיק את הקשר הרעיוני?<br /><br />3. לעומת הפרשנות הרעיונית של רש"י, מנסה ר' בחיי לתת הסבר מעשי המקשר בין דיני הקרבנות לבין דיני הכשרות. למה? בפרוש ה"פשט" משווה ר' בחיי את הבשר המובא על המזבח לאוכל המוגש למלך. מה מסמלת הקרבת קרבנות על-פי גישה זו? איזה מסר ערכי לומד גישה זו מהשימוש במלח?<br /><br />4. "מלח ברית" מוזכר גם בפסוק "כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ" (במדבר יח, יט). האם ניתן ללמוד מכאן משהו נוסף באשר למשמעות השימוש במלח בקרבנות? האם המלח – בשל תכונותיו – אמור לסמל או להמחיש את הנצחיות של הברית? האם המלח מסמל את ה' או את תכונותיו? למה לא העלו הפרשנים אפשרות זו?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6387044938486012867?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-77547976427691353262010-03-17T17:58:00.000+02:002010-03-17T17:59:22.270+02:00לחברי הקהילה שלום,<br />כמו בכל שנה , אנו אוספים את החמץ ומעבירים אותו למשפחות נזקקות לא יהודיות המתגוררות בעכו. הפעם בהובלתה של מיקי אביגור נעביר את החמץ לארגון נשים.<br /><br />ניתן להביא חמץ עד יום שני ה 22/3/2010 בשעה 18:00 .<br />ניתן להביא את החמץ לפני קבלת שבת או ביום רביעי במשרד בין השעות 10:30 ל 12:00<br />על כל מוצר להקפיד שהוא ארוז ושהתאריך השימוש בתוקף .<br /><br />כמו בכל שנה , עלינו לסלק את החמץ מליבנו ומבתינו .<br />ניקיון פסח יערך בבית הכנסת ביום שני ה 22/3/2010 בשעה 18:00 .<br /><br />בתודה<br />ועד הקהילה<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-7754797642769135326?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-32615397887925231742010-03-11T08:24:00.002+02:002010-03-11T10:01:05.400+02:00בפרשת פקודי, קוראים אנו את המלים: "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות לט, לב). לא כל המפרשים מתעניינים במונח "ותכל". אבן עזרא והרשב"ם מסבירים לנו את המבנה הדקדוקי של המלה, ומפנים את תשומת לבנו לפסוק בבראשית: "וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן" (בראשית מג, לד). גם המדרשים אינם מגלים עניין רב בנושא, חוץ ממדרש שמנסה להשוות בין מלאכת המשכן ובריאת העולם, בהצביעו על הקשר בין המלה "ותכל" והמלה "ויכולו" בפסוק "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (בראשית ב, א). אך השימוש במלים מאותו השורש איננו מקרי.<br /><br />המלה "ויכל" מזכירה את אותה המלה במבנה אחר "ויכולו" בסוף סיפור הבריאה (בראשית ב, א). השימוש הוא בעל משמעות כי מקובל היה בעולם הקדום לראות קשר בין מקדשים לבין הבריאה. קשר זה משתקף הן במבנה המקדש והן בתהליך הקמתו (חומש עץ חיים, ע' 571).<br /><br />לעומת הגישות האלה, בעל הטורים אומר דבר מרחיק לכת ומפתיע: "אית [יש] לומר כי עתה כלה מלאכת כל העולם." בעל הטורים איננו הולך בדרך המשווה בין האחד לשני. לא זה כנגד זה, אומר בעל הטורים, אלא זה משלים את זה. מלאכת המשכן מסיימת את מעשה הבריאה.<br /><br />פרשנות אחרת עולה מהתרגום לארמית. את הפסוק "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות לט, לב) מתרגם אונקלוס: "ושלימת כל עבידת משכנא משכן זמנא", כלומר, עבודת משכן אהל מועד "הושלם". בדומה, את הפסוק "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" מתרגם אונקלוס: " ואשתכללו שמיא וארעא וכל חיליהון", כלומר השמים והארץ וכל צבאם "השתכללו". בשני המקרים, הרעיון הוא של הבאה לידי המצב המושלם המשוכלל. לעומת אלה, המלים "וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה" (שמות מ, לג) מתורגמות "ושיצי משה ית עבידתא", ובדומה, המלים "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה (בראשית ב, ב) מתורגמות "ושיצי ה' ביומא שביעאה עבידתיה דעבד ונח ביומא שביעאה מכל עבידתיה דעבד". במקרים אלה, בוחר אונקלוס לתרגם את המלה "ויכל" במלה "ושיצי". משמעות המלה הארמית "שיצי" היא להביא לידי גמר או לסיים, אך גם במשמעות השלילית של להרוס ולהשמיד. בכך היא גם משקפת את השימושים האחרים במלה "יכל", כמו בפסוקים: "וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת..." (בראשית כא, טו"; "וַיְכַל בַּהֶבֶל יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתָם בַּבֶּהָלָה" (תהלים עח, לג); "כִּי בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אָנֹכִי מְכַלֶּה אוֹתָם" (ירמיהו יד, יב).<br /><br />1. במה דומה הקמת משכן או מקדש או בית כנסת לבריאת עולם?<br /><br />2. בנוסף לתקבולת המלולית בין סיום הבריאה לסיום בניית המשכן, תקבולת העשויה להצביע על קשר בין המקדש לבין השבת, בתחילת פרשת ויקהל, מיד לפני פרוט שלבי הקמת המשכן, נאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה" (שמות לה, ב), דבר המבליט את הקשר באופן מפורש. איזה קשר יש לראות בין הקמת משכן או מקדש או בית כנסת לבין רעיון השבת?<br /><br />3. מה מלמד אותנו גישת הטור באשר למקומו של האדם ויעודו?<br /><br />4. בבחירת המילה "שיצי" נראה שביקש אונקלוס לשמור על מגוון המשמעויות הרחב של המלה "יכל", אך האם מבקש הוא גם לרמוז שישנה גם דו-משמעות או עמימות בשימוש במלה זו? האם מהתרגום של אונקלוס יש להסיק שיש בכל סיום או בבריאת כל דבר חדש גם צד או פוטנציאל שלילי?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3261539788792523174?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-30486123309448007602010-02-25T10:35:00.001+02:002010-02-25T10:38:21.409+02:00בהפטרה של שבת זכור אומר שמואל לשאול: "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א' טו, ג). אך אין שאול מקיים את המצווה: "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ" (טו, ט). כאשר דורש שמואל לדעת "וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" משיב שאול:<br /> "מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ" (טו, יד-טו). <br /> על-כך משיב שמואל: "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (טו, כב). המסקנה של שמואל היא: "מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (טו, כו), ועל-כן, "קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ" (טו, כח).מעניין, אם כן, לקרוא מה עשה אותו הטוב ממנו כאשר עמד באותו המבחן:וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ... וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד: וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד ... וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ: וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי ... כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ ... וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'" (שמואל א פרק ל, יז-כו). כלומר, כאשר יצא דוד להלחם בעמלק, הוא הניח לארבע מאות עמלקים לנוס על נפשם, הוא לקח את כל רכושם שלל, ואת השלל הוא חילק בין כל אנשיו ובין זקני יהודה.<br />1. האם כעסו של שמואל נבע מכך ששאול כפר במצוות ה' או מכך ששאול הפר את פקודתו של שמואל? האם לא היה דוד מחויב במצווה "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה, יט) בדיוק כמו שאול? האם הוראותיו של שמואל הגבירו או שינו את החובה שחלה על שאול? במה היתה התנהגותו של שאול רעה יותר משל דוד?<br /> 2. על הפסוק "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז, טז) אומר המדרש: "מדובר בשאול דכתיב: ויבא שאול עד עיר עמלק וגו'. ר' הונא ור' בנייה אומר: התחיל מדיין הוא כנגד בוראו, ואמר, כך אמר הקב"ה, לך והכית את עמלק. אם אנשים חטאו, הנשים מה חטאו? והטף מה חטאו? והבקר ושור וחמור מה חטאו? יצאת בת קול ואמרה, אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך" (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז). המדרש מציג את שאול מעלה ספקות באשר למוסריות המצווה להשמיד את עמלק. האם שיקולי מוסר עמדו לעיני שאול? האם שאלות מוסריות אלה הטרידו את חז"ל, או האם מבקשים הם לומר שעלינו לקיים את המצוות בצורה עוורת וללא כל שיקול דעת או שיפוט מוסרי? האם כך פעל דוד?<br />3. מה עלינו ללמד מכך שבסוף מומת שאול בידי עמלקי (שמואל ב' א, א-י)? האם עלנו ליחס משמעות לכך ששלשה ימים לאחר חזרתו של דוד מהכות העמלקים מוסר עמלקי את נזר המלוכה לידיו (שמואל ב' א, י)?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3048612330944800760?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-85515044945688094652010-02-22T09:50:00.000+02:002010-02-22T09:52:14.793+02:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S4I3jE8XNcI/AAAAAAAAAMw/TsU2ee86YUk/s1600-h/purim.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5440972375578850754" border="0" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S4I3jE8XNcI/AAAAAAAAAMw/TsU2ee86YUk/s400/purim.jpg" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8551504494568809465?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-91714198989253903042010-02-22T09:31:00.000+02:002010-02-22T09:32:36.110+02:00שלום לכולם<br />השבת האחרונה, היתה שבת שקלים. הסברתי בערב שבת את המקור של המושג הזה ממצווה מהתורה שכל אחד מבני ישראל צריך לתת מחצית השקל פעם בשנה כדי לתחזק את המקדש ולקנות קורבנות ציבור.<br />כיום אין מקדש ואין קורבנות (וטוב שכך), אבל נוהגים לתת מה שנקרא: "זכר למחצית השקל וזה בד"כ מחולק לצורכי צדקה.<br />יחד עם זאת, פורים מתקרב ואחת המצוות שאנו מחוייבים בהם בפורים היא לתת "מתנות לאביונים". נהגנו כל שנה לאסוף כסף לצדקה כדי לתת אותם מתנות לאביונים.<br />אני קורא לכולכם להשתתף במצווה זו ולתת לקופת הצדקה (היא מנוהלת ע"י הרב) כסף שיהיה גם לאביונים וגם זכר למחצית השקל.<br />ושיהיה לכולכם פורים שמח.<br />אברהם חסון<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-9171419898925390304?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-87579227895972038542010-02-10T12:06:00.000+02:002010-02-10T12:07:49.556+02:00לשבת שלפני ראש חודש אדר קוראים "שבת שקלים" על שם מצוות מחצית השקל עליה קוראים אנו במפטיר של שבת זו: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה ל-ה'" (שמות ל, יג).<br /><br />למה מציינת התורה את ערך השקל כעשרים גרה, ובמיוחד אם, כפי שמסבירים רשב"ם ופרשנים אחרים, הגרה "מן מטבע הוא". האם יש ערך מוסף באמירה "חצי שקל חדש, מאה אגורות בשקל החדש"? אם המטרה היא קביעת יחידה סמלית במסגרת עריכת מפקד העם, למה לא להסתפק בציון המטבע בלבד? ואם המדובר בקביעת סכום לשם גביית מס, למה לא להסתפק בקביעת הערך, דהיינו עשר גרה? שאלות אלה אף מתחזקות אם נעיין בכתוב בספר נחמיה (י, לג), שנכתב לאחר שיבת ציון, שם מוצאים אנו את הפסוק הבא: "וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְוֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינו."<br /><br />לכאורה, יש כאן פסוק הסותר את הפסוק שקראים אנו במפטיר. ואכן, יש מן המפרשים, כמו אבן עזרא, שביקשו להטעים כי המדובר כאן לא באותה מצוות מחצית השקל, אלא בהיטל מיוחד שהוסף על מצוות מחצית השקל.<br /><br />אך, כפי שהבין הרמב"ן, אין המדובר במצוות שונות אלא בשקל אחר. אין הגרה שם של מטבע אלא שם של יחידת משקל. בתקופה הקדומה, משקלו של השקל היה עשרים גרה, ואילו בתקופה המאוחרת יותר, בתקופה הפרסית, משקלו של השקל היה שלושים גרה. מכאן התשובה לשאלה למה בתקופת בית שני ראו צורך להטיל מס של שליש שקל ולא של מחצית השקל. מחצית השקל בתקופה הנזכרת בספר שמות משקלה עשר גרה, ואילו בתקופת שיבת ציון עשר גרה היתה משקלו של שליש שקל.<br /><br />1. למצוות מחצית השקל שני מרכיבים, האחד מרכיב סמלי של "מחצית השקל" והשני השווי של משקל עשר גרה כסף. בהנחה שאין התורה באה ללמדנו שעור בכלכלה ובשערי חליפין, האם ציון שני המרכיבים אמור ללמדנו מסרים ערכיים שונים?<br /><br />2. בתקופת שיבת ציון, לאור השינוי במשקל השקל, היה צורך לקבל החלטה האם להעדיף את הרעיון הסמלי של "מחצית השקל" או את הערך של מחצית "עשרים גרה". מה ניתן ללמוד מההחלטה לקבוע שעור מס של שליש השקל?<br /><br />3. האם קיום מצוות "מחצית השקל" על-ידי הטלת מס של שליש שקל משקף גישה עקרונית למהותן של מצוות? האם יש בכך ללמדנו דבר אודות חשיבותן הסמלית של המצוות לעומת חשיבותן המעשית?<br /><br /> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8757922789597203854?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-69986808065305772152010-02-04T10:34:00.000+02:002010-02-04T10:36:07.292+02:00"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות יח, א). לכאורה הדברים נראים פשוטים. מסביר רש"י: "וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". כלומר, שמע יתרו אודות כל הדברים שארעו לישראל בפרשה הקודמת. הסבר זה גם משתמע מהמשך הפרשה: "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'" (יח, ח). מה ביקש רש"י להסביר? מה הטריד אותו? שאלתו איננה מתבהרת עד לפרושו לפסוק יג, בו כתוב "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם". מסביר רש"י:<br /><br />ומהו ממחרת? למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכיפורים, שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר "והודעתי את חקי וגו'" (פסוק טז), ומשנתנה תורה עד יום הכיפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בשבעה עשר בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכיפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר...<br /><br />נראה שלדעת רש"י, פרשת יתרו פותחת בביקורו של יתרו, ביקור שמתקיים לאחר הדברים המסופרים בפרשת בשלח, אך לפני מעמד הר סיני. הסבר זה גם מסתדר עם העובדה שמתן התורה לא מוזכר במסגרת הדברים אותם שמע יתרו ולא בין הדברים עליהם סיפר משה. אבל בהמשך הדברים נאמר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו" ומכאן נראה שהפגישה ארעה רק לאחר מתן תורה. מדבריו, על-פי ההסבר של רש"י, הפרשה מתחילה עלפי הסדר הכרונולוגי, אך במקום להפסיק את סיפור יתרו כדי להציג את מעמד הר סיני במקומו ואז לחזור לסיפור יתרו, התורה מספרת את כל הסיפור כיחידה ספרותית אחת וכתוצאה הסדר הכרונולוגי של הדברים איננו נשמר.<br /><br />גם אבן עזרא מוטרד משאלת הכרונולוגיה, אך לעומת רש"י, אומר אבן עזרא: "לפי דעתי שיתרו בא אל משה אחר שבנה המשכן". אבן עזרא אף דוחה את ההסבר של רש"י, בכתבו: "ולא נוכל לומר כי התעכב יתרו עם ישראל חדשים רבים ואחר כן נתן להם העצה, כי הכתוב אומר 'ויהי ממחרת'". כלומר, אותן מלים אשר, לדעת רש"י מפרידות בין החלק המוקדם של הסיפור, הנמצא במקומו, והחלק המאוחר, שלא במקומו, מוכיחות, לגישתו של אבן עזרא, שהמדובר ברצף אחד שהתרחש לאחר מתן תורה. אך אם כך, על אבן עזרא להסביר למה מקום סיפור יתרו הוקדם, והוא מסביר: "וזאת הפרשה דבקה עם פרשת 'ויבא עמלק' להפריש בין מעשה זה וזה". וכפי שמסביר אבן עזרא בפירושו הארוך: "בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל, הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל".<br /><br />רמב"ן דוחה את גישת אבן עזרא, ומנסה להראות שניתן להסביר את כל סיפור ביקור יתרו כאירוע שאירע לפני מעמד הר סיני.<br /><br />1. בתלמוד ובהרבה מקומות במדרש פותרים חז"ל קשיים בכרונולוגיה של התורה על-פי הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה". אם זה הכלל, למה רואים רש"י ורמב"ן צורך להסביר את הכרונולוגיה של פרשת יתרו?<br /><br />2. אם ניתן להסביר את הכרונולוגיה כפי שמציאים רש"י ורמב"ן, איזה צורך ראה אבן עזרא להציע עתוי מאוחר כאשר הצעה זו מעלה קושי גדול יותר מזה שהוא פותר? האם התשובה שנותן אבן עזרא אמורה להסביר את הפשט? האם אבן עזרא מוציא את הדברים מפשוטם על-מנת להעביר מסר ערכי לפיו פרשת יתרו הוקדמה כך שתהיה סמוכה לפרשת עמלק ללמדנו שאין להסיק מסקנה כללית על אופים של לא יהודים מספורי מצרים ועמלק?<br /><br />3. האם ניתן לחשוב על סיבות נוספות להקדמת סיפור יתרו ועצתו למעמד הר סיני?<br /><br /> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6998680806530577215?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-5055799742507199872010-02-03T12:11:00.000+02:002010-02-03T12:23:41.601+02:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S2lOmFhULqI/AAAAAAAAAMo/boztSYysD0o/s1600-h/tfilat_ieladim.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 286px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5433960841623121570" border="0" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S2lOmFhULqI/AAAAAAAAAMo/boztSYysD0o/s400/tfilat_ieladim.jpg" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-505579974250719987?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-30531559479881927972010-02-03T09:10:00.002+02:002010-05-12T13:27:24.454+03:00<span style="font-size:130%;">פתיחת המשרד </span><br /><span style="font-size:130%;">משרד הקהילה יהיה פתוח יומיים בשבוע :<br />יום ראשון 17:00-19:00 פטריסיה<br />יום רביעי 10:30-12:00 יוס שקד<br />יום שישי 10:00-11:30 סרחיו</span><br /><span style="font-size:130%;"></span><br /><span style="font-size:130%;">אתם מוזמנים לבקר אותנו על מנת :<br /><br />· להירשם ולקבל הסברים לכל טקסי מעגלי החיים הנערכים בבית הכנסת , כגון : בר/בת מצווה ,שבת חתן /כלה , מתן שם לתינוק , הזכרה ועוד ...<br /><br />· לארגן פגישה לקבלת תמיכה רוחנית<br /><br />· ליידע אותנו במקרה של חולים<br /><br />· להשלים תשלומי דמי חבר ואחרים<br /><br />· להתעדכן על הפעילויות של הקהילה המסורתית הקריות<br /><br />· להציע התנדבות בתחומים שונים<br /><br />נשמח לראותכם<br />צוות המתנדבים</span><br /><span style="font-size:130%;">הקהילה המסורתית הקריות</span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3053155947988192797?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-9356709049141145242010-01-28T10:08:00.001+02:002010-01-28T10:11:12.095+02:00מיד לפני שירת הים, כתוב: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא). ברור שאין להבין מהפסוק הזה שבני ישראל ראו יד פיזית, אלא, כפי שמתרגמים התרגומים, וכפי שמסביר רש"י בעקבותם, הם ראו את "הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה". כלומר, במעשיו של ה', יכלו בני ישראל לראות את גדולת ה'. כה מוחשית היתה הנוכחות האלוהית בקריעת ים סוף עד שנאמר "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ" (טו, ב). על-כך אומר רש"י, בהסתמכו על הנאמר במדרש: "זה אלי – בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע. ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים". כלומר, השימוש במלה "זה" רומז לנו שלעומת התפישה המיסטית של הנביא, בים סוף היתה נוכחות האל כה ברורה וגלויה, עד שניתן היה להצביע עליה ממש.<br /><br />תאורים אלה רק תורמים לבעייתיות הרבה בהמשך הפרשה. מיד לאחר שירת הים כתוב: "וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם...וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה" (כב-כד). כעבור שלושה ימים בלבד מהנס של קריעת מי ים סוף, מאבדים בני ישראל את אמונתם לנוכח מחסור במים, ושוב נדרש נס.<br /><br />ואז "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (טז, א-ג). שוב נדרש נס.<br /><br />בספר מורה הנבוכים, כותב הרמב"ם דבר מפתיע באשר לאמונה ולדרך בה אנו תופשים נסים: "מפני שכל המופתים אינם אמתיים רק מי שראם, אך לעתיד ישוב זכרם ספור, ואפשר שיכזיבם השומע, וידוע שאי אפשר להיות וגם לא יצוייר שיהיה מופת עומד קיים לדורות לבני אדם כלם..." (חלק ג פרק נ). כלומר, הנס הוא "אמיתי" - הוא מהווה חלק מהמציאות – רק לאדם הרואה את ההתרחשות במו עיניו. לאחר מכן, לכל אדם אחר, הנס הוא בבחינת שמועה בלבד, ובשמועות יש לנו נטיה להטיל ספק.<br /><br />בדומה, מסבירה ד"ר פנינה גלפז-פלר: "התורה מדגישה בפנינו כי האמונה איננה נקנית ברגעי שיא המתרחשים בעולם החיצוני. האירוע העל-טבעי רק פותח פתח צר, כקוף של מחט, אך הוא אינו יפה לדורות. האמונה מחייבת תרגול מעשי הנרכש במאבק, בהתגברות על מכשולים ובהתמודדות עם בעיות השעה" (דרשה לכל פרשה (קרן תל"י, 2007), 82).<br /><br />1. האם עלינו ללמוד מהפרשה שבני ישראל היו חסרי אמונה?<br /><br />2. מדברי הרמב"ם ניתן להבין למה קשה להנחיל מדור לדור אמונה המבוססת כולה על מעשי נסים. אך האם יש בדבריו כדי להסביר את חוסר האמונה של בני ישראל אשר במו עיניהם ראו את הנסים? האם, עם חלוף הזמן, נהפכת הפליאה לספקנות גם בלבם של מי שראו את הנס?<br /><br />3. למה סבור רמב"ם שנס חייב מטבעו להיות תופעה רגעית וחולפת?<br /><br />4. לעומת המסקנה השלילית שניתן להסיק אודות בני ישראל מהפרשה, מסבירה ד"ר פלר "הניסיונות שהיוצאים ממצרים עומדים בהם, כמו הופעת המצרים, הצמא והרעב, נועדו לעצב אדם בן חורין. בני ישראל הם עבדים בני עבדים, ושינוי תודעתם מתודעה של עבדים לתודעה של בני חורין הוא תהליך ארוך ומכאיב...לעבדים אין 'מחר', תחושת הביטחון בעתיד נרכשת רק משמסופקים הצרכים הגשמיים המיידיים. ואכן העם מתלונן, והאל, האב המסור, מספק להם את צרכיהם, וכך לאט-לאט עם העבדים רוכש ביטחון בסיסי בקיומו" (שם). האם בהסבר, המדמה את יוצאי מצרים לתינוק לאחר לידתו, יש כדי להסביר את הצורך בנסים תכופים? האם חוסר האמונה נבע מהעדר יכולת להאמין?<br /><br /> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-935670904914114524?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-78697019898485989732010-01-26T19:11:00.003+02:002010-01-26T20:22:07.358+02:00<span style="font-family:arial;">עד הודעה חדשה , המשרד יהיה סגור ואין להשאיר הודעות בטלפון .<br /><br />אנו מבקשים שכל מי שמעוניין יצור קשר עם הקהילה ישלח אימייל לכתובת: kehila5@bezeqint.net או ת"ד 5808, קרית ביאליק<br /><br />עבור טקסים כמו בר/בת מצווה , שבת חתן כלה וטקסים נוספים הקשורים למעגל החיים ניתן להתקשר לאברהם חסון :04-8766494</span><br /><br /><span style="font-family:georgia;font-size:180%;"><span style="font-family:arial;">תפילות בית הכנסת</span> <span style="font-family:arial;">ממשיכותה כרגיל , קבלת שבת</span> <span style="font-family:arial;">ב 17:30 ושחרית שבת ב 8:30</span></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-7869701989848598973?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-31443147668968631552010-01-26T19:10:00.000+02:002010-01-26T19:11:37.165+02:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S18iLIzLhlI/AAAAAAAAAMg/hXs3NkoWv3Y/s1600-h/tu_bishvat_2010.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5431097250368161362" border="0" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/S18iLIzLhlI/AAAAAAAAAMg/hXs3NkoWv3Y/s400/tu_bishvat_2010.jpg" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3144314766896863155?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-46269614459809669672010-01-26T19:08:00.000+02:002010-01-26T19:10:16.277+02:00אספה כללית<br /><br />כולם מוזמנים לאספה הכללית של הקהילה שתתקיים ביום ג' 8.3.10 בשעה 20:00 בקהילה<br /><br />על סדר היום:<br />- סיכום שנת 2009.<br />- דיווח כספי ע"י הגזברית ודיון במאזן.<br />- בחירת ועד חדש ועדת ביקורת.<br /><br />מחפשים מועמדים לתפקידים בוועד ולוועדת הביקורת. מי שמעוניין להגיש את מועמדותו מתבקש לעשות זאת והוא יתקבל בברכה.<br /><br />השתתפותכם חיונית מאוד בתקופה זו בחיי הקהילה ובנוסף כאשר הוועד מתחלף.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4626961445980966967?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-2292745043352002462010-01-20T15:44:00.000+02:002010-01-20T15:46:23.451+02:00חשיבות הזכרון מודגשת בפרשת בא בחזרה על החובה לספר ביציאת מצרים: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (שמות י, ב); "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם (יג, ח).<br /><br />בפירוש פנים יפות על הפסוק "ולמען תספר באזני בנך" כתב ר' פנחס ב"ר צבי הירש הלוי הורוביץ (1730 – 1805) דבר מפתיע: "לפי פשוטו, עיקר הנסים היה בשביל הסיפור לדורי דורות, כמו שיבואר בסוף הפרק בפסוק 'בעבור זה עשה ה' לי וגו'', שכל הניסים היו בשביל הסיפור, והיינו שאמרו שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים (משנה פסחים י:ה)". כלומר, הכבדת לב פרעה והמכות לא נועדו למטרה המיידית של יציאת מצרים אלא תכליתן עתידית. מעשים אלה בוצעו על-מנת שבני ישראל יספר אודותם.<br /><br />גישה הפוכה מוצאים אנו אצל פרשנים אחרים בבואם לפרש את המלים "בעבור זה עשה ה' לי". כך מסביר רמב"ן: "יאמר, כי בעבור זה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים אני עובד את העבודה הזאת". בדומה, מסביר רבינו בחיי: "בעבור זה עשה ה' לי. על דרך הפשט יאמר בעבור שעשה ה' לי, אני עובד את העבודה הזאת". לפי גישות אלה, כוונת הפסוק היא שבעתיד, כשנזכור את יציאת מצרים, נאמר שבגלל "זה" שהוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים אנו מקיימים את המצוות. לעומת זאת, מסביר רש"י: "בעבור זה - בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו". על-פי הסבר זה, קיום המצוות איננו תוצאת יציאת מצרים אלא מטרתה. לפי גישה זו, אין המלה "זה" מצביעה אל העבר אלא על ההווה. לפי גישה זו, אשר ראינו גם בפרוש פנים יפות, תכליתה של יציאת מצרים היא הזכרון.<br /><br />על חשיבות הזכרון ההיסטורי, כתב פרופ' שלום רוזנברג:<br /><br />עם העבדים חי חוויה היסטורית רבת משמעות, חווית השחרור. נכונה לו דרך תלאות ארוכה, זרועות סכנות רבות. סכנה נוספת אורבת לו מן ההתחלה, מוחבאת ולכאורה בלתי מוחשית: סכנת השִכחה. מקור הסכנה – הזמן ... הדבר נכון בחייו של היחיד. כל חייו, כל המידע מן ההווה, יהפכו לעבר ועלולים להימחק. היחיד נלחם בסכנות הזמן בעזרת הזיכרון. מנגנוני הזיכרון, מרכיב בסיסי בעולם הביולוגי והפסיכולוגי, מצויים אכן במקומות אינספור בטבע, אך חסרים בחברה...החברה האנושית מורכבת מבני תמותה; כשייעלמו אלה, ייעלמו איתם זכרונותיהם. כדי להימנע מהצורך להתחיל הכול מבראשית, חייבים אנו כחברה לדאוג למנגנון זיכרון תרבותי, לא טבעי, שיבטיח את עצם אפשרות ההמשכיות, ומעבר לכך את אפשרות הצטברותם של החוויות והידע, את ההתפתחות וההתקדמות. "והגדת לבנך" מייצג את מנגנון הזיכרון הקולקטיבי (נפתלי רוטנברג (עורך), פותחים שבוע: אנשי רוח ותרבות ישראלים כותבים על פרשת השבוע, 173, 176).<br /><br />1. האם הפרשנים המדגישים את המטרה העתידית סבורים שגישה זאת משקפת את הפשט? כתב אבן עזרא: "אין אנו אוכלים מצות 'בעבור זה', רק פירוש 'בעבור זה', בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה...עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים...". האם התחביר אכן דורש קריאה זאת (כפי שסבור הפרשן אבן עזרא) או האם המדובר בגישה דרשנית המבקשת להדגיש את הערך הזכרון?<br /><br />2. האם יש הבדל בין הגישות מבחינת חופש הבחירה שלנו? האם זה משנה אם נאמר שאנו מקיימים מצוות בגלל שה' הוציא אותנו ממצרים או אם נאמר שה' הוציא אותנו ממצרים על מנת לאפשר לנו לקיים מצוות?<br /><br />3. הקושי בהבנת המלים "בעבור זה" משתקף גם בתרגומים השונים. כך, למשל, תרגום אונקלוס מתרגם את המלים כך: "בדיל דא", ואילו תרגום יונתן מציע: "מִן בִּגְלַל מִצְוָותָא דָא". להלן שלוש דוגמאות מהתרגומים לאנגלית. איזה מהם משקף טוב יותר את כוונת הפסוק? “This is done because of that which the Lord did unto me when I came forth out of Egypt” [KJV]; “It is because of what the Lord did for me when I went free from Egypt” [JPS]; “For the sake of what the Lord did for me when I went out of Egypt” [Robert Alter<br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-229274504335200246?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-76108901814678942642010-01-07T09:44:00.000+02:002010-01-07T09:46:58.662+02:00<p class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-top-alt:auto;margin-right:49.65pt; mso-margin-bottom-alt:auto;text-align:right;line-height:normal;mso-hyphenate: auto;direction:rtl;unicode-bidi:embed"><span lang="HE" style="font-size:13.5pt; mso-ansi-font-size:11.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;;mso-fareast-font-family: &quot;Times New Roman&quot;;mso-fareast-language:EN-US">יום לימוד לנשים </span><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;; mso-fareast-font-family:&quot;Times New Roman&quot;;mso-fareast-language:EN-US"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-top-alt:auto;margin-right:67.65pt; mso-margin-bottom-alt:auto;text-align:right;text-indent:-18.0pt;line-height: normal;mso-list:l0 level2 lfo1;mso-hyphenate:auto;tab-stops:list 67.65pt; direction:rtl;unicode-bidi:embed"><span style="font-size: 10.0pt;mso-bidi-font-size:12.0pt;font-family:&quot;Courier New&quot;;mso-fareast-font-family: &quot;Courier New&quot;;mso-fareast-language:EN-US">o<span style="font:7.0pt &quot;Times New Roman&quot;"> </span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:13.5pt;mso-ansi-font-size: 11.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;;mso-fareast-font-family:&quot;Times New Roman&quot;; mso-fareast-language:EN-US">יום ד', 10 בפברואר, כ"ו שבט, בקיבוץ חנתון </span><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;; mso-fareast-font-family:&quot;Times New Roman&quot;;mso-fareast-language:EN-US"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-top:0cm;margin-right:67.65pt; margin-bottom:0cm;margin-left:0cm;margin-bottom:.0001pt;text-align:right; text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1;mso-hyphenate: auto;tab-stops:list 67.65pt;direction:rtl;unicode-bidi:embed"><span style="font-size:10.0pt;mso-bidi-font-size:12.0pt;font-family:&quot;Courier New&quot;; mso-fareast-font-family:&quot;Courier New&quot;;mso-fareast-language:EN-US">o<span style="font:7.0pt &quot;Times New Roman&quot;"> </span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:13.5pt;mso-ansi-font-size:11.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;; mso-fareast-font-family:&quot;Times New Roman&quot;;mso-fareast-language:EN-US">הנושא: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד', י"ד) </span><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;; mso-fareast-font-family:&quot;Times New Roman&quot;;mso-fareast-language:EN-US"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-top-alt:auto;margin-right:72.0pt; mso-margin-bottom-alt:auto;text-align:right;line-height:normal;mso-hyphenate: auto;direction:rtl;unicode-bidi:embed"><span lang="HE" style="font-size:13.5pt; mso-ansi-font-size:11.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;;mso-fareast-font-family: &quot;Times New Roman&quot;;mso-fareast-language:EN-US">בהשראת אסתר וברוח פורים: נשים יהודיות עונות לקריאת "ממלכתן"</span><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;;mso-fareast-font-family: &quot;Times New Roman&quot;;mso-fareast-language:EN-US"> <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-top-alt:auto;margin-right:67.65pt; mso-margin-bottom-alt:auto;text-align:right;text-indent:-18.0pt;line-height: normal;mso-list:l0 level2 lfo1;mso-hyphenate:auto;tab-stops:list 67.65pt; direction:rtl;unicode-bidi:embed"><span style="font-size: 10.0pt;mso-bidi-font-size:12.0pt;font-family:&quot;Courier New&quot;;mso-fareast-font-family: &quot;Courier New&quot;;mso-fareast-language:EN-US">o<span style="font:7.0pt &quot;Times New Roman&quot;"> </span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:13.5pt;mso-ansi-font-size: 11.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;;mso-fareast-font-family:&quot;Times New Roman&quot;; mso-fareast-language:EN-US">פרטים בהמשך (לגבי תוכנית , הסעה , מחיר) </span><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;; mso-fareast-font-family:&quot;Times New Roman&quot;;mso-fareast-language:EN-US"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL" style="mso-margin-top-alt:auto;margin-right:67.65pt; mso-margin-bottom-alt:auto;text-align:right;text-indent:-18.0pt;line-height: normal;mso-list:l0 level2 lfo1;mso-hyphenate:auto;tab-stops:list 67.65pt; direction:rtl;unicode-bidi:embed"><span style="font-size: 10.0pt;mso-bidi-font-size:12.0pt;font-family:&quot;Courier New&quot;;mso-fareast-font-family: &quot;Courier New&quot;;mso-fareast-language:EN-US">o<span style="font:7.0pt &quot;Times New Roman&quot;"> </span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:13.5pt;mso-ansi-font-size: 11.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;;mso-fareast-font-family:&quot;Times New Roman&quot;; mso-fareast-language:EN-US">ניתן להירשם אצל פטריסיה <a href="mailto:stern.patricia@gmail.com"><span lang="EN-US" dir="LTR" style="font-size:11.0pt;mso-bidi-font-size:13.5pt;color:blue">stern.patricia@gmail.com</span></a><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> או אצל מריסיה <a href="mailto:marisa.erlich@b-zion.org.il"><span lang="EN-US" dir="LTR" style="font-size:11.0pt;mso-bidi-font-size:13.5pt;color:blue">marisa.erlich@b-zion.org.il</span></a></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-size:12.0pt;font-family:&quot;Times New Roman&quot;,&quot;serif&quot;; mso-fareast-font-family:&quot;Times New Roman&quot;;mso-fareast-language:EN-US"><span dir="RTL"></span> <o:p></o:p></span></p><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-7610890181467894264?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-34514694409877597972010-01-07T09:41:00.000+02:002010-01-07T09:42:47.435+02:00<li><span style="font-size:130%;">לנשים ביום רבעי ה 20/1/2010 בשעה 20:00 בקהילה.</span></li><li><span style="font-size:130%;">הנושא איכות הסביבה.</span></li><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3451469440987759797?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-18347852163619864542010-01-07T09:34:00.001+02:002010-01-07T09:40:59.635+02:00<p></p><li><strong><span style="font-size:130%;">דבר תורה: יום שישי בערב - אריאנה לויצקי</span></strong></li><li><strong><span style="font-size:130%;">שחרית בוקר - רענן גל </span></strong> </li><li><strong><span style="font-size:130%;">מפטירה - פטריסיה שטרן </span></strong></li><p></p><p><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial; font-size: 13px; white-space: pre; "><b>פרשת שמות</b></span></p><p>"וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן" (שמות ב,יט).</p> <p>תאור זה של משה כ"איש מצרי" משך את תשומת לבם של חז"ל ופרשני המקרא. במדרש שמות רבה, מובא הסבר פשוט לטעותן של בנות יתרו: "וכי מצרי היה משה? אלא לבושו מצרי והוא עברי." כלומר, בנות יתרו זיהו את משה בטות כמצרי על-פי לבושו. אך אין המדרש מסתפק בהסבר זה, והוא ממשיך:</p> <blockquote style="MARGIN-LEFT: 0px" dir="rtl"> <p>דבר אחר: איש מצרי - משל לאחד שנשכו הערוד והיה רץ לתת רגליו לתוך המים וראה תינוק אחד שהיה שוקע במים ושלח ידו והעלה אותו. אמר לו אותו התינוק: אילולי את הייתי מת. אמר לו: לא אני הצלתיך, אלא אותו הערוד שנשכני ונדחתי ממנו למים, הוא הצילך. כך אמרו בנות יתרו למשה: יישר כחך שהצלתנו מיד הרועים. אמר להם משה: אותו המצרי שהרגתי הוא הציל אתכם. לפיכך אמרו לאביהם איש מצרי. מי גרם לזה שיבא אצלנו? איש מצרי שהרג. (<strong>שמות רבה</strong> (שנאן) פרשה א ד"ה א, לב ותאמרן)</p></blockquote> <p>מדרש זה איננו מזהה כלל את משה כאיש המצרי, אלא רואה בשימוש בתאור "איש מצרי" כלי להעברת מסר מוסרי או תיאולוגי. לעומת מדרש זה, מדרש אחר כן מזהה את משה כאיש המצרי ואומר:</p> <blockquote style="MARGIN-LEFT: 0px" dir="rtl"> <p>אמר ר' לוי: אמר [משה] לפניו: "רבונו של עולם, עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ." אמר לו הקב"ה: "מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו." יוסף הודה בארצו מנין? גבירתו אומרת "ראו הביא לנו איש עברי" (בראשית לט, יד), ולא כפר אלא "גנב גנבתי מארץ העברים" (בראשית מ, טו). נקבר בארצו מנין? שנאמר "ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם" (יהושע כד, לב). "את שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך". כיצד? בנות יתרו אומרות "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" והוא שומע ושותק. לפיכך לא נקבר בארצו. (<strong>דברים רבה</strong> (וילנא) פרשה ב סימן ח)</p></blockquote> <p>במדרש זה, הטעות איננה טעות בזיהוי אלא "טעות בהזדהות". בנות יתרו לא טעו אלא הוטעו.</p> <blockquote style="MARGIN-LEFT: 0px" dir="rtl"> <p>1. בפרושו לפסוק, מסביר ארבנאל (1437 – 1508) "קראוהו מצרי לפי שהיה מדבר בלשון מצרים". האם לא די בהסבר זה או בהסבר " לבושו מצרי" כדי לתרץ למה זוהה משה כאיש מצרי?</p> <p>2. ר' צדוק הכהן מלובלין (1823 – 1900) שואל: "למה נכתב כאן מה שאמרו איש מצרי בטעות?" ברור לו שמשה לא סיפר לבנות יתרו אודות הריגת המצרי, ועל כן מציע הוא שמטרת המדרש הראשון היא "ליישב איך נכתב בתורה איש מצרי הצילנו". כלומר, לכאורה, התורה טועה בזיהויו של משה ולכן הצורך במתן הסבר אשר יישב את התאור עם המציאות. מה הנחת היסוד של ר' צדוק באשר לכל הכתוב בתורה? מה מניח הוא באשר לתפקידו ומטרתו של המדרש?</p> <p>3. המעיין בפרשה ימצא שלאחר שבנות יתרו מספרות על הנעשה לאביהן, מגיב הוא במלים: "וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם" (ב, כ). מכאן ברור שמשה לא נכח כלל כאשר הוא תואר כאיש מצרי. אם כך, איך יכול המדרש להאשים את משה שלא תיקן את הטעות ולפסוק "את שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך"? האם מדרש זה בה לפרש טקסט בעייתי או בלתי ברור? האם ההסבר המוצע על-ידי המדרש עולה בקנה אחד אם הסיבה הניתנת בתורה לכך שנמנע ממשה מלהכנס לארץ כנען? אם לא, כי אז מה מטרת המדרש?</p> <p>4. למה בחר המדרש הראשון דווקא במשל לאדם המציל תינוק מטביעה במים? האם מבקש המדרש ללמדנו דבר גם אודות עברו של משה והצלתו מהיאור?<br /></p></blockquote><br /><b><i>עיוני שבת</i> יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<br /></b><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1834785216361986454?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-64848768354090684652009-11-22T08:54:00.002+02:002009-11-22T08:57:49.406+02:00"וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית כח,ח-ט).<br /><br />מה אומרים פסוקים אלה על אופיו של עשו? נראה לכאורה שהפרשנים המסורתיים לא החמיצו הזדמנות ללמדנו אודות רשעתו של עשו. דוגמא לגישה זו מוצאים אנו כבר בפרשנות הניתנת לתיאור של עשו עם לידתו, בתחילת הפרשה: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" (בראשית כה,כו). על כך אומר רש"י: "אדמוני - סימן הוא שיהא שופך דמים". בדברי אבן עזרא קשה לדעת אם ההסבר הדקדוקי הוא עיקר או שמא רק משמש אמצעי: "יו"ד אדמוני נוסף כיו"ד אכזרי".<br /><br />המגמה ממשיכה גם בהמשך: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (כה,כז). את התאור הקצר הזה, מפתח תרגום יונתן כך: "וְרָבִיאוּ טַלְיָא וַהֲוָה עֵשָׂו גְבַר נַחְשִׁירְכָן לְמִצוֹד עוֹפַן וְחֵיוַון גְבַר נְפִיק חֲקַל קְטֵיל נַפְשִׁין דְהוּא קָטַל יַת נִמְרוֹד וְיַת חֲנוֹךְ בְּרֵיהּ וְיַעֲקֹב גְבַר שְׁלִים בְּעוֹבָדוֹי וּמְשַׁמֵשׁ בְּבֵית מֶדְרָשָׁא דְעֵבֶר תְּבַע אוּלְפַן מִן קֳדָם ה'." [ויגדלו הנערים והיה עשו איש יודע ציד לצוד עופות וחיות, איש יוצא שדה הורג נפשות, שהוא הרג את נמרוד ואת חנוך בנו. ויעקב איש שלם במעשיו ומשמש בבית מדרשו של עבר, דורש הוראה מלפני ה'].<br /><br />גישה זו של הפרשנים, מקורה במדרשי חז"ל. כך, כאשר בהמשך הפרשה, מבקש יצחק מעשו: "... וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד. וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי ..." (כז,ג-ד), עושה עשו כמצוות אביו: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא" (כז,ה). על-כך מביא רש"י הסבר ממדרש רבה: "לצוד ציד להביא - מהו 'להביא'? אם לא ימצא ציד יביא מן הגזל".<br /><br />אכן, סיכום של היחס של חז"ל אפשר למצוא בדברים אלה במסכת בבא בתרא (טז ע"ב):<br /><br />אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה. בא על נערה מאורסה - כתיב הכא: "ויבא עשו מן השדה", וכתיב התם: (דברים כב,כז) "כי בשדה מצאה". הרג את הנפש - כתיב הכא: "עיף", וכתיב התם: (ירמיהו ד, לא) "אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים". וכפר בעיקר - כתיב הכא: "למה זה לי", וכתיב התם: (שמות טו,ב) "זה אלי ואנוהו". וכפר בתחיית המתים - דכתיב: "הנה אנכי הולך למות". ושט את הבכורה - דכתיב: "ויבז עשו את הבכורה".<br /><br />אין זה מפתיע, אם כן, שעל החלטת עשו להשיא את בת ישמעאל אומר רש"י: "על נשיו - הוסיף רשעה על רשעתו, שלא גירש את הראשונות". ובתלמוד (בבא קמא צב ע"ב) משמשות המלים " וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל" אסמכתא המוכיחה את האמירה "מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי" [דקל רע הולך למקום עצי סרק – כלומר, אדם רע מתרועע עם אנשים בטלים).<br /><br />לעומת גישה שלילית זו, אומרת התורה תמימה (ר' ברוך אפשטיין 1860 – 1942, בנו של ר' יחיאל מיכל אפשטיין בעל ערוך השולחן) דבר מפתיע על-סמך דברי התלמוד הירושלמי (ביכורים פרק ג דף סה טור ג /ה"ג): "ויקח את מחלת - וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה [בראשית לו,ג]? אלא מלמד שנמחלו לו כל עונותיו. מכאן לחתן שמוחלין לו עונותיו."<br /><br />1. למה מבקשים חז"ל והמפרשים ליחס לעשו יצר רע מנעוריו? האם גישה זו עולה בקנה אחד עם הפשט?<br /><br />2. בפרושו לתרגומו החדש לחומש, כותב פרופ' אורי אלטר על החלטת עשו לשאת את בת ישמעאל: "שוב אין עשו מצליח להבין. לאחר ששומע את אזהרת יצחק ליעקב בענין נישואים חיצוניים, הוא מתנהג כאילו נישואים פנימיים מהווים תנאי מספיק לשם השגת הברכה...". האם גישה זו משקפת אל נכון את המסופר בפסוקים? האם לא סביר יותר להניח שעשו ביקש רק לרצות את הוריו? האם אכן יש להבין את נישואי עשו לבת ישמעאל אחי אביו רק בתור השתקפות של נישואי יעקב לבנות לבן אחיה של אמו?<br /><br />3. האם יש סיבה כלשהי לחשוב שיצחק לא ראה במחלת שידוך טוב? האם נמצאת אחיזה לדברי הפרשנים ביחסים שבין יצחק לבין ישמעאל, יחסים אשר על פניהם נראים כמתוארים באור חיובי? האם אין הביקורת השלילית המושמעת כלפי ישמעאל מתאימה יותר דווקא באשר ללבן?<br /><br />4. למה סבור רש"י שהיה על עשו לגרש את נשותיו הראשונות, הלא גם ליעקב היו שתי נשים ושתי פלגשות? מה מניח רש"י אודות עשו? מה ההנחה העומדת בבסיס דברי התלמוד הירושלמי?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6484876835409068465?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-44154877761317830702009-11-12T10:23:00.002+02:002009-11-12T10:28:10.468+02:00וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר: וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת קָבֶר: וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר: לֹא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ: וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ: וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה: וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר: וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר: (בראשית כג, ח-טז).<br /><br />במשך הדורות, זכה תאור ארוך זה של עסקה פשוטה לכאורה לפרשנות נרחבת מתוך תקוה לעמוד על הפשר ועל המסר. נתמקד בקצרה בשתי גישות פרשניות ובשתי נקודות - השדה והמחיר - המוזכרות בפסוק ט'.<br /><br />בפרושו לתרגומו החדש לתורה, מספק לנו פרופ' אורי אלטר דוגמא מלומדת ועדכנית לגישה פרשנית מסורתית בעיקרה. בנושא "בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ" מסביר פרופ' אלטר: "בבוחרו במקום מסוים זה למערת קבורה, מבקש אברהם להבהיר שלא יצטרך לעבור דרך שאר אדמות החתים או לחדור אליהן." באשר לציון "בְּכֶסֶף מָלֵא" מסביר אלטר ש"בשלב זה מבהיר אברהם בצורה חד-משמעית שבדברו בלשון 'נתינה' כוונתו למכירה". ואילו לענין המחיר – "אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף" – מסביר הוא: "השוואה למחירים שננקבו לקניית קרקע במקומות אחרים בתנ"ך מלמד שסכום פעוט זה מהווה, למעשה, אוצר. אברהם, לאחר שפעמיים הצהיר על נכונותו לשלם 'בְּכֶסֶף מָלֵא', אינו יכול להתנגד למחיר המופקע. למעשה, מטרתו הבלעדית במשא ומתן היתה להשלים רכישה כדין, ואין הוא מוכן להתמקח על המחיר, כפי שלא היה מוכן לקבל שלל ממלך שלם [צ"ל: "מלך סדום" – א"ש]". (Robert Alter, The Five Books of Moses, A Translation with Commentary, 114-116). <br /><br />כפי שמציין פרופ' אלטר ואחרים, הלשון בפסוקים יז-כ נשמעת משפטית למדי ודומה לשפה המשמשת לכריתת חוזה למכירת מקרקעין. האם דברים אלה עשויים גם לשפוך אור על יתר הנראטיב? החוקר פרופ' ריימונד ווסטברוק ז"ל (1947 – 2009) ביקש לבחון את הטקסט – המשקף על-פניו עסקה משפטית – לאור משפט המזרח הקדום.<br /><br />בסיפור, מציין אברהם כי רצונו אך במערה שבקצה השדה, ובשדה אין לו עניין. בתגובה, מתעקש עפרון לתת את השדה לאברהם. למה? מאיר ווסטברוק: "לפי סעיפים 46 ו-47 לחוקים החתיים, רכישת חלק מנכסי הקרקע של אריס פיאודלי איננה מחייבת את הקונה בחובת שרות פיאודלי למלך, אך רכישת הכל מחייבת אותו" (“Purchase of the Cave of Machpelah,” 6 Israel Law Rev. 29 (1971)).<br /><br />אפשרות אחרת אשר מעלה ווסטברוק באותו מאמר, היא שיכול והרצון להעביר את השדה ב'נתינה' משקף את רתיעתם של בני חת למסור את הקרקע לאברהם בבעלות מוחלטת, כ'אחזת קבר', מונח המשמש את אברהם בבקשתו, אך אשר נעדר מתשובת עפרון. במאמר אחר, מפתח ווסטברוק אפשרות זו בדונו בדיני גאולת הקרקע: "אם נכונה התיזה שלנו, כי אז תשלום המחיר המלא של הקרקע היווה תנאי מספיק והכרחי למניעת גאולת הקרקע בעתיד". לדבריו, המלים "כסף מלא" מהוות מונח משפטי אשר משמעותו היא אותו מחיר מלא המונע מהמוכר לדרוש את החזרת הקרקע ((“The Price Factor in the Redemption of Land,” 32 Rev. Internationale des Droits de L’antiquité 97 (1985)).<br /><br />אם כך, אולי יותר מאשר גינוני הטכס המזרח תיכוני משתקפים מדברי אברהם ועפרון, ואפשר שיותר מאשר תקבולת ספרותית ושיקולי כבוד מלכותי עמדו מאחורי הפסוקים: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לַה' וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם: וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת" (דברי הימים א' כא, כד-כה). ואולי אף ניתן להסיק שבנסיבות הענין, ארבע מאות שקל כסף לא היה מחיר מופקע כלל למערת המכפלה.<br /><br />יחד עם הניתוח הספרותי והמחקר הסוציולוגי וההיסטורי, מוסיפים מחקרים כמו אלה של פרופ' ריימונד ווסטברוק ז"ל רבדים נוספים להבנתנו את מורכבות הסיפור המקראי ולעומק המסרים התיאולוגיים בו. יהי זכרו ברוך.<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי ית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4415487776131783070?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-37390525659142662202009-11-05T10:03:00.000+02:002009-11-05T10:06:01.578+02:00חברים יקרים,<br />ביום שני ה-9 בנובמבר בשעה 20:00 ממשיך הקורס "בשביל החיים" – מהלידה ועד המוות, אספקטים פילוסופיים, פסיכולוגיים ומסורתיים בתחנות השונות במהלך החיים.<br /><br />חברי הקהילה: 10 ₪ לשיעור<br />אורחים 15 ₪ לשיעור<br /><br />הרשמה בטלפון: 8722921<br />במייל <a href="mailto:kehila5@bezeqint.net">kehila5@bezeqint.net</a><br /><br />רח' דפנה 49, קירית ביאליק<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3739052565914266220?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-9134582131848375162009-11-05T09:57:00.001+02:002009-11-05T09:59:21.863+02:00לאחר העקדה, מסופר: "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כב,יט). הנסתר בפסוק זה עולה על הנגלה.<br /><br />אומר אבן עזרא (1089 – 1164) בפרושו לפסוק: "וישב אברהם ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו. והאומר ששחטו ועזבו, ואחר כך חיה אמר הפך הכתוב". אבן עזרא מוטרד מהעדרו, לכאורה, של איזכור יצחק, אך כפי שמסביר אבן עזרא במקום אחר (שמות י,ו), עדות לשימוש כזה נמצאת בפרשת בו, שם כתוב "וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה", כאשר ברור מההקשר שהכוונה היא למשה ולאהרן. אך תשובתו של אבן עזרא נראית דחוקה לאור העובדה שבעלייה להר מודגש פעמים "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו", דבר המבליט את העדרו של יצחק כאן.<br /><br />רבינו בחיי בן אשר (1250 – 1340 לערך) עוד מוסיף לקושי בבואו לדון בסיפור קבורת שרה, בפרשת חיי שרה.<br />ונראה לי עוד, כי היה הכתוב ראוי שיאמר: ויבא אברהם ויצחק לספוד לשרה ולבכותה, כי בודאי ראוי היה יצחק לספוד לאמו הצדקת ולבכות עליה, שהרי החיוב בו גדול מאד יותר ממה שהוא באברהם, ועוד שהיא אהבתו אהבה יתרה שילדה אותו על דרך הפלא, והיתה נפשה קשורה בנפשו.<br /><br />כלומר, שמו של יצחק גם נעלם מסיפור קבורת שרה אמו, דבר שהוא מוזר ביותר. אם נקבל את גישת אבן עזרא כדי להסביר את אי-איזכור יצחק לאחר העקדה כאשר אברהם הוא השחקן העקרי, הרי כאן יצחק הבן הוא האבל העקרי. ר' בחיי מציע שאולי בגלל הסמיכות של מות שרה לעקדה, מותה של שרה הוסתרה מיצחק. על יסוד זה, ממשיך ר' בחיי:<br /><br />ומן הטעם הזה לא ראינו שיזכירנו הכתוב ליצחק כלל לא במיתתה ולא בקבורתה. גם מעת שנעקד על גבי המזבח לא ראינוהו, שהרי כשהלכו אברהם ויצחק להר המוריה כתוב בחזרה: (בראשית כב, יט) "וישב אברהם אל נעריו", והיה ראוי שיאמר: וישובו אל הנערים, ולא הזכיר חזרת יצחק. יתכן שנשאר שם בהר המוריה שלש שנים עד שנשלמו לו ארבעים שנה ונשא רבקה. ומפני זה לא נזכר שובו עד שהביא לו העבד את רבקה, ואז הזכירו הכתוב, הוא שאמר: (בראשית כד, סב) "ויצחק בא מבוא באר לחי ראי" (רבינו בחיי בראשית כג,ב).<br /><br />לכל הקשיים האלה מתווסף גם השאלה למה מודגש חזרת אברהם לבאר שבע. פתרון אחד, המוסיף לתמונה הבעייתית, מסופקת על-ידי רש"י בפרושו לפסוק "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כג,ב). כותב רש"י: "ויבא אברהם - מבאר שבע". כלומר, כמו שלדעת ר' בחיי, מראה פסוק זה שיצחק לא חזר לחיק אמו לאחר העקדה, כך לדעת רש"י, הפסוק מרמז שגם אברהם לא חזר אל שרה אשתו מהעקדה.<br /><br />1. רמב"ן (1194 – 1270) מספק הסבר חלופי לכל הפרשה. לדעת רמב"ן, אברהם יצא לעקדה מבאר שבע, ולשם חזר. תמיכה לכך מוצא רמב"ן בכך שהדרך מחברון לירושלים – הר המוריה על-פי המסורת – קצרה ורק המרחק מבאר שבע מצדיק הליכה של שלושה ימים. מאוחר יותר, עברו אברהם ושרה לדור יחד בחברון ושם נפטרה שרה. כך דוחה רמב"ן את הסברה שאברהם עבר לגור בבאר שבע בו בעת ששרה נשארה בחברון. האם הסבר זה מניח את הדעת? האם יש בו כדי להשיב לספקות המועלות על-ידי ר' בחיי?<br /><br />2. כפי שמציין ר' בחיי, חזרת יצחק לא מוזכרת והוא נעדר מהסיפור עד להבאת רבקה אליו בבאר לחי ראי. ר' בחיי מציע שיצחק נשאר בהר המוריה במשך שלוש שנים, עד להגיעו לגיל ארבעים (לפי החישוב המסורתי, היה הוא בן 37 בעת העקדה), אז – כנראה – עבר לבאר לחי ראי. למה? האם לא סביר יותר להניח שמרמז לנו הכתוב שיצחק הלך לבאר לחי ראי מיד לאחר העקדה? האם הפסוק "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו", העדר איזכור שמו של יצחק בקבורת שרה, והופעתו המאוחרת יותר בבאר לחי ראי מאלצים אותנו להסיק שיצחק לא חזר מהעקדה יחד עם אברהם אלא חי בנפרד מהוריו לאחר העקדה?<br /><br />3. המקום באר לחי ראי מוזכר לראשונה בבראשית טז,יד כמקום בו פגשה הגר את מלאך ה'. המקום שוב מוזכר בבראשית כה, יד כמקום אליו שב יצחק לאחר שקבר את אברהם יחד עם ישמעאל. האם מכך ניתן להסיק שלאחר העקדה הלך יצחק לגור עם הגר וישמעאל? למה ירצה הכתוב לרמוז על אפשרות כזאת?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-913458213184837516?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-37447982194462333632009-11-04T12:08:00.000+02:002009-11-04T12:09:14.403+02:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SvFSoxwzYPI/AAAAAAAAAMY/zm8jxXD9bt8/s1600-h/bar_mitzva.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 197px; DISPLAY: block; HEIGHT: 296px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5400188288700211442" border="0" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SvFSoxwzYPI/AAAAAAAAAMY/zm8jxXD9bt8/s400/bar_mitzva.jpg" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3744798219446233363?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-36097720183166194412009-10-28T13:24:00.001+02:002009-10-28T13:27:20.772+02:00בספרו הנביאים, מציג פרופ' הרב אברהם יהושע השל את אברהם ואת משה כצמד. כך, למשל, כותב השל: "תחילת ההיסטוריה של ישראל בשני מעשי דחיה: דחיית מסופוטמיה בימי אברהם ודחיית מצרים בימי משה, בשני המקרים היתה זו דחיית רבונות פוליטית ורוחנית" (71 -72). בהמשך כותב השל: "בימי אברהם ומשה, כמו בימי ישעיהו, דחיית גם מסופוטמיה וגם מצרים אכן היתה גורלה של ישראל" (185 – 186).<br /><br />נראה כי קשר זה בין אברהם לבין משה – בין יציאת אור כשדים לבין יציאת מצרים - מרומז בלשון התורה. בפרשת לך לך, במעמד ברית בין הבתרים, שומע אברהם את ההבטחה: "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" (בראשית טו,ז).<br /><br />בפרשת יתרו, במעמד הר סיני, שומע ישראל בדיבר הראשון: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ,ב-ג).<br /><br />הרב שלמה ריסקין הציע ש"הברית הראשונה [הברית עם אברהם אבינו] מדגישה את הצד הארצי ואת קשרי הדם...היא אשר ייסדה את העם היהודי. הברית השנייה, ברית חורב, נכרתה על תורת ה' ומצוותיה, ובמרכזה עומד ספר התורה...היא הממסדת את הדת היהודית. ברית אברהם שמה דגש בזהותנו הלאומית, בארץ שהובטחה לנו כאחוזת עולם, בעובדה שכל יוצאי חלציו של אברהם ייחשבו למשפחה אחת...לעומת זאת, ברית חורב אינה מתמקדת בקשר המשפחתי-הלאומי, אלא בקשר החוקתי-הדתי" ("הסכם שותפות", פותחים שבוע, נפתלי רוטנברג (עורך), 44, 48).<br /><br />אם נכונים דברי הרב ריסקין, כי אז אפשר אולי להציע שבפרשת בהר מתחברות המלים והרעיונות בשתי הבריתות לזהות מאוחדת וליעוד משותף: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (ויקרא כה,לח).<br /><br />1. האם ניתן לומר שסיפור יציאת מצרים מתחילה בפסוק "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"? האם לפני יציאת מצרים, ספרו אבותנו ביציאת אור כשדים?<br /><br />2. האם יש ליחס חשיבות גדולה יותר להיבט הלאומי (ברית אברהם) או להיבט הדתי (ברית סיני) בזהות היהודית? האם ניתן ליחס את ההבדלים בין זרמים ותנועות שונים ביהדות להשמת דגש גדול יותר על ההיבט האחד או האחר? האם תתכן יהדות המבוססת כל כולה על אחת הבריתות בלבד?<br /><br />3. שלושת הפסוקים שצוטטו לעיל פותחים במלים "אני ה'/אנכי ה'". למה? האם לאמירה זו משמעות תיאולוגית עצמאית או האם היא נועדה להוסיף תוקף או משמעות לנאמר בהמשך?<br /><br />4. שלושת הפסוקים מציינים את רעיון ההוצאה: "הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים", "הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", "הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". הצורך בהוצאת ישראל ממצרים – מעבדות בארץ נכריה – ברורה ומובנת, אך האם התורה מגלה, ולו ברמז, צורך ב"הוצאת" אברהם מארץ מולדתו? מה משמעותה של אותה "הוצאה"?<br /><br />5. האם נכון לתאר את תחילת ההיסטוריה היהודית וגורלו של ישראל כ"דחייה" של גישות, רעיונות, תרבויות זרים או של שלטון זר? האם ניתן להחליף תאור זה בתאור אחר המבוסס על "קבלה"? האם החלפת תאור זה של "דחייה" בנרטיב של "קבלה" תשקף טוב יותר את רעיון הברית? האם יש הבדל רעיוני של ממש בין שתי האפשרויות?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3609772018316619441?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-30217761852636214632009-10-28T12:36:00.000+02:002009-10-28T13:16:28.211+02:00<span style="font-family:arial;">חברים יקרים<br />החל מיום ראשון ליאת סלע תתפקד כמזכירה של הרב, שעות פעילות חדשות: ימי א'-ג'-ד' וה' בין 9 ל13 ויום ב' בין 16 ל20.</span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3021776185263621463?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-9539978152140387342009-10-22T10:06:00.001+02:002009-10-22T10:08:13.370+02:00אומרים בני האדם של דור הפלגה: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ד). בדברים אלה מתרכזים הפרשנים בחיפושם אחר המסר הערכי שבסיפור.<br /><br />במדרשי חז"ל מוצאים אנו דוגמאות רבות הרואות ברצון לבנות מגדל ביטוי למרד נגד ה' בצורת פנייה לעבודה זרה, לדוגמא: "רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו, כתיב הכא 'נעשה לנו שם', וכתיב התם 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו' (שמות כג,יג), מה להלן עבודה זרה - אף כאן עבודה זרה" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין קט ע"א).<br /><br />לעומת גישה זו, רשב"ם (1080 – 1158 לערך) רואה בדברים הפרה של ציווי אלוהי:"הבה נבנה לנו עיר וגו' - לפי הפשט מה חטאו דור הפלגה? אם מפני שאמרו 'וראשו בשמים', הא כתוב 'ערים גדולות ובצורות בשמים' ׁׁ(דברים א,כח)? אלא לפי שצוום ה' 'פרו ורבו ומלאו את הארץ', והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו 'פן נפוץ', לפיכך הפיצם משם בגזרתו". כלומר, אין הפסוק משקף רצון למרוד בה' ולהלחם בו, אלא רק סירוב להגשים את הוראתו "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ט,א).<br /><br />בדומה, כותב רבנו בחיי (1250 – 1340): "ונעשה לנו שם - על דעת הפשט, היו מבקשים להתישב במקום אחד להיותם מחוברים יחד ולא מצאו מקום אלא שנער, ועל-כן רצו לבנות להם עיר ומגדל שיהיה מחזיק את כלם, העיר לישוב, והמגדל לאות ולשם שיראוהו בני כל העולם ויישירו נגדו ויתישבו באותה העיר ולא במקום אחר".<br /><br />גישה אחרת, מוצאים אנו בין הפרשנים המודרניים. למשל, מציע אורי אלטר:<br /><br />הגם שקיימת מסורת פרשנית ארוכה המדמיינת את בניית המגדל כנסיון להסתער על גבהי מרומים, למעשה אין הכתוב מרמז על כך. "וראשו בשמים" הוא לשון גוזמא המוכרת בכתובות מסופוטמיות לשבח מגדלים גבוהים, ואילו עשיית "שם" על-ידי הקמת מצבה קבועה מהווה רעיון החוזר ונשנה בתרבות העברית הקדומה. הסיפור הוא פולמוס נגד אורבניות ונגד הבטחון המופרז של בני אדם בהישגי הטכנולוגיה" (Robert Alter, The Five Books of Moses, A Translation with Commentary, 58). <br /><br />דבריו של פרופ' אלטר נשמעים מודרניים למדי, אך דברים דומים שומעים אנו גם מפרשנים כמו אברבנאל (1437 – 1508):<br /><br />וכן היה חטאת דור הפלגה דומה לחטא אדם וקין ובניו, לפי שבהיות להם ריבוי העניינים הטבעיים ההכרחיים לקיומם מאת ה' מן השמים בהיותם פנויים ממלאכה מכל עמל ומוכנים להתעסק בשלימות נפשם, לא נחה דעתם במה שהכין להם בוראם במתנתו הרחבה הטבעית ויבקשו לשלוח יד ולשים כל מחשבותם למצוא המלאכות בבנות עיר שהיא כוללת במלאכות כולם ומגדל בתוכה, כדי להתחבר שם ולעשות עצמם מדיניים תחת היותם בני שדה, בחושבם שהתכלית המיוחד להם היה הקיבוץ המדיני להתמשך ביניהם השיתוף והחברה, ושזו המעולה בתכליתית האנושות, עם מה שיימשך מזה מהשמות והמינויים והממשלות וכבודות הדמיוניות...<br /><br />פרופ' אליעזר שבייד מציג מה שנראה כסינתזה של הגישות השונות:<br /><br />מהסיפור על מגדל בבל [...] עולה שהשאיפה לכונן ריבונות אנושית שלכאורה תבטיח את תנאי הקיום העצמאי של בני האדם עלי אדמות ותשחזר על-ידי כך את מציאות גן עדן – שאיפה זו היא התמרדות נגד רצונו של האלוהים שהאנושות תפוץ בכל הארץ ותיפרד לעמים, ומתוכה נולדת אחר כך התעוזה לנסות לעלות לשמים כדי לכבוש את השלטון מידי האלוהים. ואולם שאיפה זו היא מכשלה נוראה לבני האדם עצמם, מכיוון שהם מקימים משטר עריצות שישעבד וידכא אותם תחתיו (הפילוסופיה של התנ"ך כיסוד תרבות ישראל, 82).<br /><br />1. למה יבקש ה' לפזר את בני האדם על פני כל הארץ? האם תכלית זו משקפת את הפרוש האפשרי היחיד לציווי "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"? האם הרצון לפזר את בני האדם על פני האדמה גם שולל פיתוח תרבות עירונית?<br /><br />2. במדרש על פרשת האזינו כתוב: "וישמן ישורון ויבעט - לפי שובע מורדים. וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה...וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שלוה שנאמר 'ויהי כל הארץ שפה אחת' [בראשית יא, א]" (ספרי דברים פיסקא שיח). האם המרד נובע מהשובע ולא מהחוסר והתסכול? לאיזה סוג של מרד מתכוונים חז"ל?<br /><br />3. אברבנאל שירת כשר האוצר של מלך פורטוגל אלפונסו החמישי. לאחר מות אלפונסו, הואשם אברבנאל בקשירת קשר נגד המלך החדש, נדון למוות וברח לספרד, שם שירת את פרדיננד ואיזבלה עד לגירוש היהודים מספרד, אז ברח לאיטליה. האם יש בביוגרפיה של אברבנאל כדי להסביר את הדעות נגד מלכות וממשל המובאות לידי ביטוי בפרושו?<br /><br /> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-953997815214038734?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-30518230385302228042009-10-22T08:59:00.000+02:002009-10-22T09:01:48.007+02:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuADJxzphKI/AAAAAAAAAMI/agqH_Azub7E/s1600-h/card44.gif"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 308px; DISPLAY: block; HEIGHT: 400px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395315820113527970" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuADJxzphKI/AAAAAAAAAMI/agqH_Azub7E/s400/card44.gif" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3051823038530222804?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-62387676879658088062009-10-22T08:53:00.002+02:002009-10-22T11:26:24.610+02:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACavOSMuI/AAAAAAAAAMA/-8oVO6rXsbY/s1600-h/IMG_1738.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395315011966087906" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACavOSMuI/AAAAAAAAAMA/-8oVO6rXsbY/s400/IMG_1738.JPG" /></a><br /><div><a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACaYNXh2I/AAAAAAAAAL4/D5rwwbIYius/s1600-h/IMG_1740.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395315005788227426" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACaYNXh2I/AAAAAAAAAL4/D5rwwbIYius/s400/IMG_1740.JPG" /></a><br /><div><a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACaD0wtlI/AAAAAAAAALw/zQkMTN9qiXQ/s1600-h/IMG_1752.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395315000316311122" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACaD0wtlI/AAAAAAAAALw/zQkMTN9qiXQ/s400/IMG_1752.JPG" /></a><br /><div><a href="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACaNY7BEI/AAAAAAAAALo/fwhjdLze8gA/s1600-h/IMG_1761.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395315002883900482" border="0" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACaNY7BEI/AAAAAAAAALo/fwhjdLze8gA/s400/IMG_1761.JPG" /></a><br /><br /><div><a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACZ35ZUpI/AAAAAAAAALg/xu1sTc8HnKQ/s1600-h/IMG_1768.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395314997114524306" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuACZ35ZUpI/AAAAAAAAALg/xu1sTc8HnKQ/s400/IMG_1768.JPG" /></a><br /><br /><div><a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuABynKbL7I/AAAAAAAAALY/L69Ti-_gAqw/s1600-h/IMG_1769.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395314322607648690" border="0" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuABynKbL7I/AAAAAAAAALY/L69Ti-_gAqw/s400/IMG_1769.JPG" /></a><br /><br /><div><a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuAByo2ftvI/AAAAAAAAALQ/5jcW9jBqZBI/s1600-h/IMG_1772.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395314323060930290" border="0" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuAByo2ftvI/AAAAAAAAALQ/5jcW9jBqZBI/s400/IMG_1772.JPG" /></a><br /><div><a href="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuAByWXd6SI/AAAAAAAAALI/bbfdcuI4yAs/s1600-h/IMG_1774.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395314318098950434" border="0" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuAByWXd6SI/AAAAAAAAALI/bbfdcuI4yAs/s400/IMG_1774.JPG" /></a><br /><div><a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuAByMWZ2BI/AAAAAAAAALA/YxIUknk7hoo/s1600-h/IMG_1776.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395314315410135058" border="0" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuAByMWZ2BI/AAAAAAAAALA/YxIUknk7hoo/s400/IMG_1776.JPG" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div><a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuAByHAZ8gI/AAAAAAAAAK4/nMv1ZiBAC1E/s1600-h/IMG_1779.JPG"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5395314313975689730" border="0" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SuAByHAZ8gI/AAAAAAAAAK4/nMv1ZiBAC1E/s400/IMG_1779.JPG" /></a><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><div></div></div></div></div></div></div></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6238767687965808806?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-344326957083326062009-10-18T11:21:00.001+02:002009-10-18T11:27:34.446+02:00חברים יקרים:<br />כתבה בעיתון <a href="http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1255547724308&amp;pagename=JPArticle%2FShowFull">JERUSALEM POST</a> הישראלי.<br />תיהנו<br />שבוע טוב<br />הרב מאוריסיו בלטר<br />הקהילה המסורתית הקריות<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-34432695708332606?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-66122010109066019062009-10-15T13:07:00.000+02:002009-10-15T13:08:54.019+02:00וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ב,ז).<br /><br />מה פירוש "עָפָר מִן הָאֲדָמָה"? תרגום יונתן מפרש את המלים תוך שימוש נרחב במקורות מדרשיים: "וּדְבַר עַפְרָא מֵאֲתַר בֵּית מַקְדְשָׁא וּמֵאַרְבַּעַת רוּחֵי עַלְמָא וּפַתָכָא מִכָּל מֵימֵי עַלְמָא" [ויקח עפר ממקום בית המקדש ומארבעת רוחות העולם ויבלול מכל מימי העולם]. רעיון בריאת האדם מאדמת בית המקדש לקוח ממדרש הקושר את המלה 'אדמה' לבניית המזבח: "רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו, ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ,כא), אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו" (בראשית רבה (וילנא) פרשה יד). רש"י מספק את המקור המדרשי לרעיון איסוף עפר מרחבי תבל: "צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה". גישות אלה קושרות את עפר בריאתו של האדם לסופו, כמו שכתוב: "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט).<br /><br />גישה אחרת המובאת במדרש סוברת שיצירת האדם מעפר מן האדמה נועדה לחזקו בחייו ולהאריך את ימיו: "רבי הונא אמר, עפר זכר, אדמה נקבה. היוצר הזה מביא עפר זכר, ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין" (בראשית רבה (וילנא) פרשה יד).רעיון זה, הרואה בבריאת האדם תוצאה ממיזוג או איחוד של שני חלקים או חומרים נגדיים מוצא ביטוי בהמשך הפסוק המתאר את בריאת האדם. האדם נברא מהאדמה הגשמית אך:"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב,ז). על-כך מאיר רש"י: "עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים". האדם עשוי מהדבר הנמוך ביותר ומהדבר הנשגב ביותר, מהדבר הגשמי ביותר ומהדבר המופשט ביותר. על דואליות זו שבבריאת האדם כותב הפרשן ר' מנחם ריקאנטי (איטליה 1250 – 1310 לערך): "התעוררו רז"ל בשני היודין שבמלת 'וייצר', ודרשו שני יצירות אחת לזכר ואחת לנקבה. ואמרו מלמד שדיו פרצופין נבראו, והרמז למידת רחמים ולמידת הדין".<br /><br />1. על בריאת החיות כתוב: "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם" (בראשית ב, יט). מה החשיבות בהדגשת הדואליות בבריאת האדם לעומת החיות, עליהן מספר הכתוב שמקורן באדמה בלבד? [הערה: שימו לב שהמילה 'וַיִּצֶר' כתובה כאן ביוד אחת].<br /><br />2. האם הרעיון שהאדם יכול להקבר בכל מקום מדגיש את השתייכות האדם לאדמה, או שמא יש בכך כדי להמעיט בחשיבות הקשר ולהדגיש שאין זה משנה כלל היכן יקבר האדם היות ומקור נשמתו בשמים? האם רעיון 'אדמת המזבח' יכול לגשר בין שני עולומות אלה?<br /><br />3. מה מלמד הדרשה על מקור האדם בעפר הזכר ובאדמה הנקבה על רעיון השלמות? איך חיבור זה בין הזכר והנקבה באדם מבטיח את חוסנו?<br /><br />4. למה ביקשו חז"ל לקשור את בריאת האדם באדמת מקום בית המקדש ולכפרה? האם בכך בקשו לרמוז משהו באשר לטבעו הרע של האדם או לפוטנציאל הקדושה שבו? לכאורה, היינו חושבים שמקור הפוטנציאל של האדם להגיע לקדושה מצוי בנשמתו האלהית. למה ממקמים חז"ל את המקור דווקא במוצאו הגשמי באדמת בית המקדש?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6612201010906601906?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-57508017971231505562009-10-13T10:17:00.000+02:002009-10-13T10:19:52.591+02:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/StQ3-wYt9NI/AAAAAAAAAKo/rbgFrvHYuZE/s1600-h/torah.gif"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 397px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5391996205149320402" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/StQ3-wYt9NI/AAAAAAAAAKo/rbgFrvHYuZE/s400/torah.gif" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-5750801797123150556?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-17828731701960417492009-10-13T10:15:00.001+02:002009-10-13T10:17:46.455+02:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/StQ3Mmgq8UI/AAAAAAAAAKg/fnXkCx4iuOc/s1600-h/teresa.png"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 346px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5391995343504863554" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/StQ3Mmgq8UI/AAAAAAAAAKg/fnXkCx4iuOc/s400/teresa.png" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1782873170196041749?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-39212110184081235502009-10-13T10:11:00.000+02:002009-10-13T10:13:08.154+02:00ביום שני ה-19 באוקטובר בשעה 20:00 יפתח קורס חדש בקהילה:<br /><br />"בשביל החיים" – מהלידה ועד המוות, אספקטים פילוסופיים, פסיכולוגיים ומסורתיים בתחנות השונות במהלך החיים<br /><br />חברי הקהילה: 10 ₪ לשיעור<br />אורחים 15 ₪ לשיעור<br />הרשמה מראש בטלפון: 8722921<br />במייל: <a href="mailto:kehila5@bezeqint.net">kehila5@bezeqint.net</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3921211018408123550?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-8549674829904517782009-10-13T10:09:00.000+02:002009-10-13T10:11:13.350+02:00חברות יקרות,<br />אתן מוזמנות למפגש השני של קבוצת "עיגולים" ראש חודש לנשים.<br />הפגישה תיערך ביום ג' ה-20 באוקטובר, ב' בחשוון, בשעה 20:00 בבית הכנסת.<br />נתמקד הפעם בנושא: משיב הרוח מוריד הגשם.<br />נשמח לראות אתכן.<br />בברכה<br /><br />פטריסיה שטרן<br />מרכזת "עיגולים" - ראש חודש לנשים<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-854967482990451778?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-62743155731624426422009-09-24T10:59:00.002+03:002009-09-24T11:09:14.104+03:00<span style="font-family:arial;"><strong>חידוש חברות לשנת תש"ע</strong>: בימים אלו חברי הקהילה מוזמנים לחדש את חברותם לשנה העברית תש"ע.</span><br /><span style="font-family:arial;"> אנא צרו קשר עם משרד הקהילה 8722921.</span><br /><span style="font-family:arial;"> הנחות למשפחות חד-הוריות, גימלאים ובודדים.</span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><br /><span style="font-family:Arial;">להוריד טופס החברות הקהילה: <a href="http://www.masorti-hakrayot.org/Hebrew/form_javer/form_javer.htm">טופס</a></span><br /><span style="font-family:Arial;"></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6274315573162442642?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-89520576761878125022009-09-24T10:48:00.002+03:002009-09-24T10:54:54.785+03:00ערב יום כיפור - יום ראשון 27 בספטמבר<br />כל נדרי 17:15<br />תפילת ילדים 17:30<br /><br />יום כיפור - יום שני 28 בספטמבר<br />שחרית 8:30<br />יזכור אחרי 10:30<br />מנחה 15:10<br />נעילה 16:45<br />תפילת ילדים 17:20<br />גמר הצום 17:52<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8952057676187812502?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-38929467832960338322009-09-24T10:11:00.002+03:002009-09-24T10:15:27.031+03:00את פרשת האזינו קוראים אנו השנה ב"שבת שובה", המכונה כך על-שם ההפטרה הפותחת במלים "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" (הושע יד, ב) ונקראת בשבת שלפני יום הכפורים. הכפרה מוזכרת בפרשת האזינו בפסוק האחרון של שירת משה: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג).<br /><br />משמעות המלים "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" איננה ברורה דיה. התרגומים לארמית מלמדים שהכוונה היא שה' יכפר על ארצו ועל עמו. רש"י (1140 – 1105) מפנה אותנו לאמור בספר בראשית "אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי" (לב, כא) ומסביר שהכוונה היא "כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת". רשב"ם (1080 – 1174), נכדו ותלמידו של רש"י, לומד תקבולת מהמלים "דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם" ומציע שהכוונה היא "יקנח דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים". אבן עזרא (1070 – 1138) מציג דעה לפיה יש לתקן את הכתוב ולהוסיף "וָו": "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ וְעַמּוֹ", ופרשנים מודרניים, כמו פרופ' אורי אלטר בתרגומו החדש לחומש, מציעים שיש אולי להחסיר "וָו": "וְכִפֶּר אַדְמָת עַמּוֹ". אחרים, כמו פרופ' יצחק אבישור בפרושו לספר דברים בסדרת עולם התנ"ך, מציעים שכוונת "כפר" היא "מחה". מסקנה זו נלמדת מהתקבולת "אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי" (ירמיהו יח, כג). על בסיס זה, ולאור הפסוק "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלקיך דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ" (ישעיהו כה, ח) ומקורות אחרים, מוצע שיש לקרוא את המלים כך: "וְכִפֶּר אַדְמָעׂת עַמּוֹ". גישה זו, מחליפה את הקשר בין "דם" ל"אדמה" בתקבולת בין "דַם" לבין "דְמָעוׂת".<br /><br />לעומת גישות אלה, המבקשות לעמוד על הפשט מתוך ההקשר, הבינו חז"ל את המלה "כפר" במשמעות של נקיון מחטא ודרשו שהאדמה מכפרת על העוונות. כך, לדוגמא:<br /><br />אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר: "וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן" (ישעיהו לג, כד)... אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל – כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא [כאן]: "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" (שמות כ, כ), וכתיב התם [שם]: " וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג). עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל [היה רגיל לעלות לארץ מפעם לפעם], נח נפשיה [נפטר] בחוץ לארץ. אתו אמרו ליה [באו ואמרו לו] לרבי אלעזר. אמר [רבי אלעזר]: אנת [אתה] עולא "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת!" (עמוס ז, יז). אמרו לו: ארונו בא. אמר להם: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה (תלמוד בבלי מסכת כתובות קיא:א).<br /><br />מכאן לומד רמב"ם (1135 – 1204): "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין... אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא. וכן הקבור בה נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר וכפר אדמתו עמו...ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו, ואף-על-פי-כן גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם, צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק" (הלכות מלכים ה:יא).<br /><br />בתלמוד הירושלמי מוצאים אנו גישה פחות אידילית:<br /><br />רבי בר קיריא ורבי לעזר הוון [היו] מטיילין באיסטרין [צריך להיות "איסטדין", דהיינו, האצטדיון בטבריה], ראו ארונות שבאו מחו"ל לארץ להקבר. אמר ליה רבי בר קיריא לרבי לעזר, מה הועילו אלו? קורא אני עליהם " נַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה", בחייכם, "וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי" (ירמיהו ב,ז) במיתתכם. אמר ליה, כיון שמגיעין לארץ ישראל הן נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן, דכתיב " וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (ירושלמי כלאים ט:לב(ג), כתובות יב:לה(ב), בראשית רבה (וילנא) פרשה צו).<br /><br />אבן עזרא מותח ביקורת על הגישה המדרשית של חז"ל, המוציאה את הדברים מהקשרם: "ובדרש, כי הארץ תכפר בעד עמו. גם הוא נכון בטעם, רק איננו מטעם המקום". לדעתו, כוונת המלים "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" היא "שהעם יכפר על האדמה". מסקנה זו מתבקשת, לדעתו, לאור העובדה "כי 'האדמה' לשון נקבה" ולא יכולה להיות הנושא של הפועל "וְכִפֶּר".<br /><br />1. לפנינו שלוש גישות לרעיון התשובה. לפי הגישה האחת, אלהים הוא מקור הכפרה. הגישה השניה מתמקדת בארץ ישראל כמקור הכפרה, ואילו הגישה השלישית תולה את הכפרה באדם. אבן עזרא מבסס את הגישה השלישית בנימוקים סינטקטיים, אך האם הביקורת היא דקדוקית בלבד?<br /><br />2. האם אכן כוונת חז"ל לומר שעצם הקבורה באדמת ארץ ישראל מכפרת על עוונות? אם כן, מה הצורך בחזרה בתשובה? האם ניתן לפרש את דברי חז"ל לא כמציגים תחליף לתשובה פעילה אלא כבטוי ערכי הדומה בסגנונה המפליג לאמירות כמו: "כל העושה מצוה אחת - מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו, ונוחל את הארץ" (משנה קידושין א:י)?<br /><br />3. היות ודברי רבי בר קיריא ורבי אלעזר נאמרו בקשר למתים שנקברו בארץ, ניתן להניח שההסבר "נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונן" בא להסביר את המנהג הנהוג בחו"ל. מה מבטא מנהג זה? מסופר שלאחר הלוויתו של רוה"מ יצחק רבין ז"ל, פיזר הסנטור המנוח אדוורד קנדי אדמה מקברי אחיו הנשיא ג'ון קנדי והסנטור רוברט קנדי על קברו של ראש הממשלה הנרצח. האם ניתן למצוא קשר רעיוני-ערכי בין מעשה סמלי זה לבין המנהג של הכנסת אדמת ארץ ישראל לקברי ישראל בחו"ל?<br /><br />4. למעלה מהצורך ואולי באופן מעט תמוה, מסופר לנו שדברי ר' בר קיריא נאמרו עת שהוא מתהלך באצטדיון. האם יתכן שדבריו לא כוונו אל המתים בארונות אלא נועדו כביקורת עקיפה על המבקרים באצטדיון? אם כך, איך ניתן להבין את תשובת ר' לעזר? האם יתכן הסבר אחר לדו-שיח זה באצטדיון? (יצויין שבנוסף ליחס השלילי של חז"ל לתרבות הרומית בכלל, מספר יוסף בן מתיתיהו שלאחר נפילת העיר מגדל, הכניס אספסינוס את כל השבויים לאצטדיון בטבריה "וצוה להמית את הזקנים והאנשים אשר לא יצלחו למלאכה, ומספרם כאלף ומאתים...ואת יתר העם, כשלשים אלף וארבע מאות איש, מכר לעבדים..." (תולדות מלחמות היהודים עם הרומאים ג, י).<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3892946783296033832?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-74245460906182782922009-09-17T11:48:00.002+03:002009-09-17T11:53:00.450+03:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SrH4kFt_g2I/AAAAAAAAAKY/cOIjiG3S1Ew/s1600-h/horario_rezos_hebrew.gif"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 286px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5382356328578515810" border="0" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SrH4kFt_g2I/AAAAAAAAAKY/cOIjiG3S1Ew/s400/horario_rezos_hebrew.gif" /></a><br /><p align="center"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SrH4XdTInSI/AAAAAAAAAKQ/bjKu5vwJvL0/s1600-h/horario_rezos_hebrew.gif"></a></p><br /><div><br /></div><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-7424546090618278292?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-28373928361607054642009-09-16T09:55:00.001+03:002009-09-16T09:57:49.366+03:00בשבת ראש השנה, נקרא בתורה אודות לידת יצחק ובהפטרה נספר אודות לידת שמואל הנביא. רבים שאלו: מה הקשר בין קריאת התורה של ראש השנה לבין ההפטרה? ומה הקשר בין שני אלה לבין ראש השנה?<br /><br />כמובן, קשר מרכזי הוא הקשר התמטי – הנושאי – של לידת בן לאשה עקרה. קשר נוסף הוא הרעיון של הקרבת בן – אם בגירוש ישמעאל או בעקדת יצחק ואם בהשאלת שמואל לה' עד עולם.<br /><br />יש הקושרים את הקריאות לראש השנה דרך מרכזיות נושא הזכרון, חשיבות התפילה, וממוטיבים המצויים בנוסח התפילה, כמו "היום הרת עולם". הגמרא, במסכת ראש השנה, מוצאת קשר בין הקריאות וביניהן לחג בשימוש במלים זהות בתאור המקרים:<br /><br />בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, מנלן? אמר רבי אלעזר: אתיא [נלמד הדבר מגזרה שווה מהמלים] פקידה פקידה, אתיא זכירה זכירה: כתיב ברחל "ויזכר אלהים את רחל", וכתיב בחנה "ויזכרה ה'", ואתיא זכירה זכירה מראש השנה, דכתיב "שבתון זכרון תרועה". פקידה פקידה - כתיב בחנה "כי פקד ה' את חנה", וכתיב בשרה "וה' פקד את שרה (ראש השנה יא:א).<br /><br />מהשימוש במלים זהות בתיאורים, לומדת הגמרא גזרה שווה לפיה שרה, רחל וחנה "נזכרו" על-ידי ה' בראש השנה - יום הזכרון. המתבונן היטב בקריאת התורה ובהפטרה ימצא גם קשרים נוספים. בשתי הפרשיות בתורה הנקראות בראש השנה מוצאים אנו את המלים "וישכם אברהם בבוקר" (בראשית כא,יד; כב,ג), ובהפטרה כתוב: "וישכמו בבקר וישתחוו" (שמואל א', א,יט). כן אודות שרה כתוב "ותהר ותלד שרה לאברהם בן" (בראשית כא,ב) ובענין חנה כתוב "ותהר חנה ותלד בן" (שמואל א',א,כ).<br />אמנם "וישכם" איננה מלה נדירה כל כך, וצמד המלים "ותהר ותלד" מופיע לא מעט, כמו גם השימוש במילה "נער" כדי לתאר את יצחק, ישמעאל, ושמואל ועוד אחרים. אך מילה אחת הנקראת בקריאת התורה ובהפטרה של היום הראשון של ראש השנה נדירה ביותר. המלה "להגמל" במובן של סוף תקופת ההנקה מופיעה רק חמש פעמים בתנ"ך, ואת כולן נקרא ביום הראשון של ראש השנה– פעמיים בקשר ליצחק, ושלוש פעמים בקשר לשמואל. רק יצחק ושמואל מתוארים כנגמלים.<br /><br />1. אמנם כל ילד נגמל, אך התנ"ך מציין את המאורע רק בקשר ליצחק ולשמואל. למה? האם לגביהם מהווה הגמילה נקודת מפנה מיוחדת? האם לגבי שני מנהיגים אלה קיימת חשיבות מיוחדת בציון הקשר בין הבן לאמו?<br /><br />2. לכאורה, יצחק נבחר כיורשו של אברהם כתוצאה מהבטחה אלהית, ושמואל נבחר כנביא ומנהיג על-ידי הקב"ה. איזה תפקיד מיוחד שימשו שרה וחנה בקביעת גורלם של בניהן? מהם הקווים הדומים בתאור הדמויות של שרה וחנה ומה מאפיין אותן? במה שונות שתי נשים אלה מהדמות הנשית הטיפוסית בתנ"ך?<br /><br />3. האם קיים קשר רעיוני בין המעורבות של שרה ושל חנה בחיי בניהן לבין תפישתנו באשר לתפקידו של ה' בחיינו בראש השנה?<br /><br />4. ראש השנה מאופיין בסמליות של בריאה ושל לידה, כמו באומרנו "היום הרת עולם". באיזה דרכים נוספות מבטאים ומדגישים אנו את ה"אמהות" של השכינה בראש השנה?<br /><br /> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-2837392836160705464?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-31562717522605606392009-09-16T09:37:00.005+03:002009-09-17T11:46:59.597+03:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SrCJsxVPerI/AAAAAAAAAKI/3vzrYlRawbM/s1600-h/RoshHashana.gif"><img style="MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 222px; FLOAT: left; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5381952956957424306" border="0" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SrCJsxVPerI/AAAAAAAAAKI/3vzrYlRawbM/s400/RoshHashana.gif" /></a><br /><div><br /><div>לקהילה<br />שתהא שנת תש"ע<br />שנה של הגשמת חלומות<br />שנה של<br />תקווה שלום עשייה<br />וכמובן המון בריאות ואהבה<br /><br />מכל ה לב<br />משפחת פיידר<br />------------------------- </div><div>שנה טובה!<br />מלאות חוויות ושמחה.</div><div>משפחת וינר</div><div>-------------------------</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3156271752260560639?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-35643598854107633992009-09-09T11:32:00.002+03:002009-10-13T10:58:37.223+02:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/StRBMps1j2I/AAAAAAAAAKw/IrBeffZquGU/s1600-h/abc.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 269px; DISPLAY: block; HEIGHT: 400px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5392006339477475170" border="0" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/StRBMps1j2I/AAAAAAAAAKw/IrBeffZquGU/s400/abc.jpg" /></a><br /><div><a href="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SqdoTakfQyI/AAAAAAAAAJ4/wurYrhXqkbs/s1600-h/abc.jpg"></a><br /><br /><div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3564359885410763399?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-49009076715526391672009-09-09T11:27:00.000+03:002009-09-09T11:28:48.027+03:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SqdnGGzemGI/AAAAAAAAAJw/-YwRYd8jJ38/s1600-h/slijot_2008.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5379381634520750178" border="0" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SqdnGGzemGI/AAAAAAAAAJw/-YwRYd8jJ38/s400/slijot_2008.jpg" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4900907671552639167?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-8282869790015199222009-09-09T11:20:00.002+03:002009-09-09T11:26:48.611+03:00הרב פרופ' דוד גולינקין - נשיא מכון שכטר למדעי היהדות<br /><br />בשבוע הבא אנו נחגוג את ראש השנה ולכן מן הראוי להתעמק בנושא התשובה. היהדות הרבנית מאמינה שה' נתן לנו את הבחירה "לחטוא" אבל הוא גם נתן לנו את האפשרות לחזור בתשובה.<br /><br />רעיון הבחירה החופשית כבר הוסבר בצורה יפה בהלכות תשובה להרמב"ם (ה':ב'): "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי... וכן שאר כל בדעות, ואין לו מי שיכפהו... ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה...".<br /><br />מאידך גיסא, כשם שיש לאדם היכולת לחטוא, כך יש לו היכולת לתקן את מעשיו ולחזור בתשובה. כשבן-אדם חוטא, הוא "מחטיא" את המטרות שהוצבו לו על ידי הקב"ה ותורתו; כשהוא חוזר בתשובה הוא שב אל ה' ואל מצוותיו ועל ידי כך קולע למטרות הנשגבות של היהדות. ולפיכך אמרו בפרקי אבות (ד':י"ז): "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".<br /><br />ומי צריך ליזום ולבצע את תהליך התשובה? אין לנו כומר או קדוש שיסלח לנו על עוונותינו. כל יהודי חייב לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה בכוחות עצמו. וכן אנו למדים מסיפורו של אלעזר בן דורדיא (עבודה זרה י"ז ע"א) "שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה". לבסוף, רצה לחזור בתשובה. מה עשה? "הלך וישב בין שני הרים וגבעות ואמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים" והם סירבו. "אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים" והם סירבו. אמר "כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים" והם סירבו. "אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה...". כולנו דומים לאלעזר בן דורדיא. כולנו מחפשים "הר" או "גבעה" לבקש עלינו רחמים, אבל אין שליח לתשובה; בסופו של דבר הכל תלוי ברצוננו להשתפר ולחזור למוטב.<br /><br />וכיצד חוזרים בתשובה? להלן חמש מדרכי התשובה המתוארות במקורותינו:<br /><br />1. חרטה – "יתחרט על מעשיו הרעים ויאמר בלבבו: מה עשיתי? איך לא היה פחד אלהים לנגד עיני?" (רבינו יונה, שערי תשובה, א':י')<br /><br />2. וידוי – להתוודות על חטאתינו. ואין זה מספיק לקרוא את הרשימות שבמחזור. כל אחד חייב להתוודות על חטאתיו הוא. (שולחן ערוך, אורח חיים, תר"ז: ב')<br /><br />3. פיוס – ללכת לחבירו, לפייסו ולבקש סליחה ממנו עד שימחול לו. (שם, תר"ו: א')<br /><br />4. עזיבת החטא – "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד". (רמב"ם, הנ"ל, ב':ב')<br /><br />5. לא לחזור על החטא כשיש לו הזדמנות דומה – "איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותה, ופירש ולא עשה מפני התשובה". (שם ב':א')<br /><br />לבסוף, נשאלת השאלה, מתי כדאי לחזור בתשובה? חז"ל כידוע קבעו ששעת הכושר היא בין כסה לעשור (אורח חיים תר"ג). אבל עדיף לחזור בתשובה כל יום בשנה כפי ששנינו: "רבי אליעזר אומר: ...ושוב יום אחד לפני מיתתך (אבות ב':י') "ושאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה!" (שבת קנ"ג ע"א)<br /><br />יהי רצון שניקח ללב את המסר של הימים הנוראים וכתוצאה מכך יקויים בנו חזון הנביא, שאנו אומרים בסדר תשליך בראש השנה: "ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו, ותשליך במצולות ים כל חטאתם" (מיכה ז': י"ט).עיון ודיון<br />הרב ד"ר אלכסנדר אבן חן, מרצה בכיר למחשבת ישראל במכון שכטר למדעי היהדות---><br /><br />"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, יח-יט)<br /><br />1. מפורסם הסיפור על תשובת הרבי מקוצק לתלמיד שלא הבין למה אלהים מסתיר את פניו. התלמיד שאל: היכן אלהים? הרבי מקוצק ענה: היכן שהאדם מאפשר לו להכנס. האם הפסוק, המצוטט כאן, תומך בדברי הרבי מקוצק או סותר את דבריו?<br /><br />2. 'הסתר פנים' הוא עונש? עונש לאדם? עונש לאלהים? לשניהם?<br /><br />3. למה 'כתבו לכם שיר'? האם 'שירה' תחשוף את פני האל המסתתר? האם בכוחה של שירה לשחרר את האדם מהכבלים שאינם מאפשרים לאדם לחשוף את האור האלוהי? כיצד יכולה שירה להיות 'עד'?<br /><br />הרב קוק שר:<br />כל פעם שהלב דופק דפיקה רוחנית באמת,כל פעם שרעיון חדש ואצילי נולד,הרינו מקשיבים,כמו קול מלאך ה' דופק,נוקש על דלתי נשמתנו,מבקש שנפתח לו את פתחנו,למען יופיע אלינו בכליל הדרו.(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות הקודש א, עמ' קסה)<br /><br />4. הרמב"ם סבור שאלהים אינו 'מסתיר' את פניו. לדבריו:<br /><br />'מבואר הוא ש"הסתרת הפנים" הזאת אנחנו סיבתה ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו - והוא אמרו, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה"' (מורה נבוכים ג, נא).<br /><br />לדעת הרמב"ם מוטלת על האדם אחריות מלאה על כל המתרחש בעולמנו. האדם הוא אשר מחליט לחזק או להחליש את כח תבונתו. חיזוקה של התבונה מקרבת את האדם והעולם לאלהים.<br />הרמב"ם גם אמר: 'בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה לזה' (מורה נבוכים ג, יא) במשפט זה בא לידי ביטוי חזון ההשכלה של הרמב"ם – אדם חכם הוא בהכרח אדם מוסרי. לכן, ידיעה 'תסלק' את האיבה והשנאה.<br /><br />5. מה דעתכם? האם זו תמימות? אינכם מכירים 'חכמים' אכזריים ופושעים? הרמב"ם היה אומר שאלה אינם 'חכמים'. למה?<br />'לא בשמים הוא...כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו' {דברים ל, יב-יד).'אמר להן הקדוש ברוך הוא: בני, אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובי' (דברים רבה ח, ז).<br /><br />6. האם פרוש הדבר שכשאין דברי תורה 'קרובים' אלהים נוטש אותנו? האם יעלה על דעת שכשבנינו לא מתנהגים כפי שהיינו רוצים ננטוש אותם?<br /><br />השל אמר:<br /><br />'הוא [אלהים] נותן לאדם חופש. זו מתנה מפוקפקת ביותר, אך גם החשובה ביותר מכל מה שיש לו לאדם. האדם יכול לעשות הכל. כאשר הבן הראשון של הזוג הראשון החליט לרצוח את אחיו, אמנם עשה את שעלה לרצונו לעשות. אלהים לא התערב.' (אברהם יהושע השל, חמש שיחות)<br /><br />7. למה זו מתנה מפוקפקת? למה היא חשובה?<br /><br />8. אלהים לא 'התערב' ומנע את הרצח. למה? האם התערבות אלוהית היתה פוגעת בחופש הניתן לאדם?<br /><br />9. אפילו אם התערבות אלוהית-ניסית הייתה פוגעת בחופש הניתן לאדם, האם אין גבול? האם רצח הוא לא הגבול? האם הורים אינם חייבים למנוע מבנם לרצוח?<br /><br />השל אומר, בהמשך השיחה:<br />'בתוך ההיסטוריה אין אלהים יכול לעשות את מלאכתו לבדו. הוא נתן לנו את החופש וכל תקוותה של הגאולה בביאת המשיח נשענת על אלהים ואדם. אנו חייבים לעזור לו. ובכל מעשה שאנו עושים, אנו מעכבים או מאיצים את בוא הגאולה.'<br /><br />10. האם אלהים אינו כל-יכול?<br /><br />11. האם ה'שותפות' הזו בין האדם לבין אלהים לא הוכיחה כבר את כשלונה?<br /><br />12. האם האחריות שניתנה לאדם אינה גדולה מדי? האם לא הגיע הזמן לפרק את השותפות?<br /><br /> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראלעורך רא<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-828286979001519922?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-58683900520689266342009-09-03T08:00:00.001+03:002009-09-03T08:02:51.885+03:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sp9NscFqksI/AAAAAAAAAJo/RHR3zQnYA84/s1600-h/primer_grado_hebrew.jpg"><img style="TEXT-ALIGN: center; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; DISPLAY: block; HEIGHT: 300px; CURSOR: hand" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5377101905953198786" border="0" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sp9NscFqksI/AAAAAAAAAJo/RHR3zQnYA84/s400/primer_grado_hebrew.jpg" /></a><br /><div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-5868390052068926634?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-68245085416576566312009-09-03T07:54:00.000+03:002009-09-03T07:57:59.602+03:00בפרשת כי תבוא מוצהר: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו" (כו, יז-יח), וכן: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ" (כז, ט).<br /><br />המלה "היום" חוזרת שוב ושוב כמוטיב במהלך הפרשה, ושאלה היא מה משמעותה וחשיבותה. תשובה אחת מוצאים אנו בגמרא:<br /><br />ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש: "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם". וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני (תלמוד בבלי מסכת ברכות סג:ב).<br /><br />דרשתו של רבי יהודה מעלה בעיה מעניינת. דברי משה מהווים דברי פרידה אשר, על-פי המסורת, נאמרו ביום מותו, בתום ארבעים שנות נדודי בני ישראל במדבר. האם רק באותו יום נהייה ישראל לעם סגולה ועם לה'? האם לא נהייה ישראל לעם במעמד הר סיני? הסבר אחד מקבלים אנו במדרש: "שלש כריתות כרת הקב"ה כשיצאו ממצרים, אחת כשעמדו לפני הר סיני, ואחת בחורב, ואחת כאן. ולמה כרת הקדוש ברוך הוא עמהן כאן? מפני שאותו הברית שכרת עמהן בסיני בטלוה ואמרו [בחטא העגל] 'אלה אלהיך'. לפיכך חזר וכרת עמהן בחורב וקבע עליה קללה למי שחוזר בדבריו" (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ניצבים סימן ג).<br /><br />ר' מאיר שמחה ב"ר שמשון קלונימוס הכהן (1843 – 1926) בפרושו 'משך חכמה' מציע הסבר נוסף לצורך בחידוש הברית: "והנה בברית הראשון קבלו טרם ששמעו המצוות [כשאמרו 'נעשה ונשמע']. והכא היה אחר שמיעת כל המצוות והעונשים. ולכך אמר 'הסכת' – חשוב היטב אם תוכל לעמוד בה, ואחר כך – 'ושמע' קבל עליך לעשותם, שעל זה מורה לשון שמיעה כידוע".<br /><br />1. כפי שעולה מפרוש משך חכמה, בברית סיני הביע העם את הסכמתו מראש ואילו כאן נותן העם את הסכמתו רק לאחר שמיעת הברכות והקללות. איזה הבדלים אחרים קיימים בין שני המעמדים? איזה צורך נוסף או סיבות נוספות היו אשר חייבו את חידוש הברית?<br /><br />2. האם יש חשיבות לכך שהברית האחת נעשתה לאחר יציאת מצרים ואילו האחרת לפני הכניסה לארץ ישראל? האם שתי הבריתות משקפות גישות שונות באשר למהותה של ישראל כ'עם ה'? האם העתוי השונה מלמד על שתי גישות שונות לתפקידה של ארץ ישראל כמרכיב בזהות היהודית?<br /><br />3. על-פי המסורת, 'היום הזה' בו כנס משה את העם היה יום פטירת משה רבנו, כפי שמסביר רש"י בתחילת פרשת נצבים (כט,ט): "מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית". איזה חשיבות ניתן ליחס למסורת זו לפיה מחדש העם את הברית עם ה' דווקא ביום פטירת משה?<br /><br />4. איזה משמעות מיוחדת עשויות לקבל המלים "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (כט,ג) אם אותו היום הוא יום פטירת משה? איך 'ידעו', 'ראו' ו'שמעו' עד לאותו יום?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6824508541657656631?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-11862195218857185952009-08-26T08:51:00.000+03:002009-08-26T08:54:11.696+03:00<div dir="rtl" align="right">בסוף פרשת כי תצא כתוב: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל" (כה, יג-טז).</div><div dir="rtl" align="right"><br />על-פי הקשרו, עניינו של פסוק טז הוא יושר במסחר. מרמה במידות ומשקולות נקרא 'תועבה'. כך גם מוצג הדבר בספר משלי, בו נאמר "מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה' וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ" (יא, א), וכך הובן פשוטו של מקרא בתרגומים שונים. לדוגמא, על-פי תרגום יהונתן: "אֲרוּם מְרַחֵק קֳדָם ה' אֱלָהָכוֹן כָּל דְּעָבֵיד אִלֵּין נִיכְלַיָא כָּל דְּעָבֵיד שִׁיקְרָא בִּפְרַקְמַטְיָא" [כי תועבה לפני ה' אלהיכם כל שׁעושׂה אלה רמאויות כל שׁעושׂה שקר במִסחר]. בתרגום לאנגלית של ה-Jewish Publication Society מוצאים אנו: “For everyone who does those things, everyone who deals dishonestly, is abhorrent to the Lord your God” ובדומה גם ה-Revised Standard Version וגם תרגומו החדש של פרופ' אורי אלטר מבינים שבפנינו תקבולת המזהה 'עֹשֵׂה אֵלֶּה' ו-'עֹשֵׂה עָוֶל' הנתעבים עם רמיה במסחר.</div><div dir="rtl" align="right"><br />והנה, כותב ר' מאיר שמחה ב"ר שמשון קלונימוס הכהן (1843 – 1926) בפרושו 'משך חכמה' דבר מפתיע: </div><div dir="rtl" align="right"><br />כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה כל עושה עול - קאי [עומד] על כללות הפרשה: המכה את הנלקה יתר מכדי רשעתו, שאין מי שיתבע דין הנעלב בזוי האדם הזה ואין מי דן דינו. וכן החוסם שור בדישו המצערו, וכן מי שאינו רוצה להקים שם לאחיו המת שאין מי שיתבע עלבונו. וכן המכה את הרודף ביכול להצילו באחד מאבריו. וכן משקלות שאינו יודע שיתבענו. </div><div dir="rtl" align="right"><br />כלומר, לדעת המשך חכמה, אין פסוק טז המשך וסיכום לנאמר בפסוקים יג-טו, אלא עומד פסוק זה בנפרד כמסקנה המתייחסת לכל הפרק כולו, כאשר גם מציע המשך חכמה שלכל הנושאים הנדונים בפרק מכנה מוסרי משותף. </div><div dir="rtl" align="right"><br />קשר אחר מוצא המדרש, המשייך את פסוק טז לא לבא לפניו אלא לבא אחריו: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" (יז-יח):<br />אם ראית דור שמדותיו שקר, דע שהמלכות מתגרה באותו הדור. מה טעם? "מאזני מרמה תועבת ה'" (משלי יא,א) וכתיב אחריו "בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה" (יא,ב)... אמר רבי לוי: אף משה רמזה להם בתורה, שנאמר "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן לא יהיה לך בביתך". מה טעם? כי תועבת ה'. מה כתיב אחריו? "זכור את אשר עשה לך עמלק" (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן ח).</div><div dir="rtl" align="right"><br />1. מה משמעות המלה 'תועבה'? האם 'תועבה' מציינת תכונה טבועה, אובייקטיבית או אוניברסלית או שמא תכונה סובייקטיבית המיחוסת למעשה על-פי מוסכמות חברתיות? האם ניתן למצוא מכנה משותף לשימוש במונח 'תועבה' בפרשת כי תצא (פסוקים כב,ה; כד,ד; כה,טז)? [והשווה השימוש במונח בבראשית מג,לב; מו,לד; ובדברים יד,ג; יז,א].</div><div dir="rtl" align="right"><br />2. האם המדרש מרמז על קשר סיבתי ישיר בין העברה לבין העונש? האם הדברים משקפים קשר רעיוני או היסטורי? למה ובאיזה מובן נוקט המדרש בלשון " המלכות"?</div><div dir="rtl" align="right"><br />3. בעלי התוספות מקשרים גם הם בין הפרשיות ומפשרים את המלים "וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים" בפסוק יח כמתיחסות למשקולות. שד"ל (שמואל דוד לוצאטו, איטליה 1800 – 1865, משכיל ומראשוני תנועת חכמת ישראל, אשר בשבוע שעבר צייננו 209 שנים ללידתו) מקשר אף הוא בין הפרשיות, כאשר את המכנה המשותף רואה הוא במרמה ובניצול חולשת האחר. פרוש בעלי התוספות מדגיש את רעיון חוסר האמונה, ואילו פרושו של שד"ל מדגיש את הפן החברתי-מוסרי. האם בכתוב תמיכה לגישות אלה? השווה את תאור הקרב עם עמלק בפרשת כי תצא לתאור בפרשת בשלח (שמות יז). האם יש בשוני בתאורים או בהקשר כדי להשליך אור על הגישות הפרשניות השונות?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1186219521885718595?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-16911953909468500192009-08-26T08:47:00.002+03:002009-08-26T08:51:04.241+03:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SpTMvmBC-XI/AAAAAAAAAJg/CnfTPy_Fvjc/s1600-h/bar-blog.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5374145373390698866" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 286px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SpTMvmBC-XI/AAAAAAAAAJg/CnfTPy_Fvjc/s400/bar-blog.jpg" border="0" /></a> מזל טוב למשפחת מטס ולעדן לרגל בר המצווה, השבת פרשת כי תצא. בשבת יקרא בתורה.<br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1691195390946850019?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-65211340582927744302009-08-20T09:49:00.000+03:002009-08-20T09:51:57.829+03:00<div dir="rtl" align="right">בפרשת שפטים מצווים אנו: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ" (דברים כ, י-יב).</div><div dir="rtl" align="right"><br />לחובה הזאת לקרוא לשלום היינו עדים עוד קודם לכן, אלא ששם לא הוזכר הדבר כמצווה מאת הגבורה:</div><div dir="rtl" align="right"><br />וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול (דברים ב, כו-כז).</div><div dir="rtl" align="right"><br />על-כך מספר המדרש:</div><div dir="rtl" align="right"><br />זה אחד מג' דברים שאמר משה לפני הקב"ה ואמר לו למדתני... השלישית כשאמר לו הקב"ה עשה מלחמה עם סיחון אפילו הוא אינו מבקש לעשות עמך את תתגר בו מלחמה שנאמר (דברים ב, כד) קומו סעו ועברו את נחל ארנון ומשה לא עשה כן אלא מה כתיב למעלה? ואשלח מלאכים. אמר לו הקב"ה, חייך שאני מבטל דברי ומקיים דבריך שנאמר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" (במדבר רבה (וילנא) יט, לג).</div><div dir="rtl" align="right"><br />על-פי מדרש זה, נראה כי מקור מצווה זו איננו ברצונו של בורא עולם אלא בתפישה המוסרית של משה. מסביר רש"י (על-פי מדרש תנחומא, פרשת דברים): "אף-על-פי שלא צווני המקום לקרא לסיחון לשלום, למדתי ממדבר סיני מן התורה שקדמה לעולם. כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל, וגלוי לפניו שלא יקבלוה ואף על פי כן פתח להם בשלום, אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. דבר אחר, ממך למדתי שקדמת לעולם. יכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את המצריים, אלא שלחתני מן המדבר אל פרעה לאמר שלח את עמי, במתון" (רש"י, דברים ב, כו). לפי מדרשים אלא, אמנם לא ציווה ה' במפורש כי נפעל כך, אך דרישה זו משקפת את הרצון האלוהי כפי שבא לידי ביטוי בהתנהגות האלוהית אותה מבקשים אנו לחקות.</div><div dir="rtl" align="right"><br />1. בהסתמכו על מדרש ספרי (דברים קצט), מסביר רש"י בפשטות: "במלחמת הרשות הכתוב מדבר". זאת גם הדעה המובאת בספר החינוך ובמקומות אחרים, ונראה לכאורה שדעה זו גם מתיישבת עם פשוטם של דברים, כפי שעולה מפסוק טז: "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" אשר על-כך אומר רשב"ם, נכדתו של רש"י: "כשתבא להלחם עליהם לא תקרא להם לשלום, כמו שפרשתי לך בשאר אומות, אבל אם יבאו אליך מדעתם להיות עבדיך קודם שתלך עליהם כמו הגבעונים יכול אתה להחיותם". מה משמעות הסיפא של דברי רשב"ם? מה מפריע לו ולאיזה שאלה מנסה הוא להשיב?</div><div dir="rtl" align="right"><br />2. לעומת האמור, פוסק הרמב"ם: "אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום, אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה" (הלכות מלכים ו,א). וכך כותב רמב"ן: "במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שפותחין לשלום, אבל במלחמת מצוה של שבעה עממין אין פותחין להם לשלום, כך פירש רש"י ז"ל. והנה הכתוב מדבר בסתם: כי תקרב אל עיר, ובודאי כל עיר וכל מלחמה במשמע, ובין מלחמת הרשות ובין מלחמת מצוה פותחין שלום, חוץ מעמון ומואב שהכתוב פירש בהם: (דברים כג, ז) 'לא תדרוש שלומם וטובתם'. ואפילו עמון ומואב שאין פותחין להם שלום אם השלימו מעצמן מקבלין אותן, ללמדך כמה גדול כח השלום". על מה מסתמכים רמב"ם ורמב"ן? כמו הרשב"ם, גם רמב"ן מוסיף תנאי של "אם השלימו מעצמן", אך משתמש בו בדרך שונה. למה ולאיזה מטרה מוסיף רמב"ן סייג זה לדבריו? איזה חשיבות יש לייחס לכך שסיחון היה מלך אמורי?</div><div dir="rtl" align="right"><br />3. למה מבקשת המדרש לבסס את גישת משה בנסיון חכות את ה'? מה כוונת המלים 'התורה שקדמה לעולם'? [הערה: המדרש עליו מסתמך רש"י נסוב על המלים 'מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת' (דברים ב, כו) ואומר "מן התורה למדתי שקדמה לכל"]. איזה גישה משקפת טוב יותר את הערך הבא לידי ביטוי במדרש במדבר רבה, זו המצמצת את החובה למלחמת רשות או זו המרחיבה אותה למלחמת מצווה? </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6521134058292774430?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-11561459731173968882009-08-20T09:43:00.000+03:002009-08-20T09:49:11.516+03:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SozxsRd_54I/AAAAAAAAAJY/PL4Ng3xnpp8/s1600-h/jodesh-elul-mail.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5371934198451922818" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 294px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SozxsRd_54I/AAAAAAAAAJY/PL4Ng3xnpp8/s400/jodesh-elul-mail.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1156145973117396888?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-76513810830760380402009-08-20T09:42:00.000+03:002009-08-20T09:43:49.455+03:00<a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sozwb9LVrUI/AAAAAAAAAJQ/crV9CSL-rn8/s1600-h/primer_grado_hebrew.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5371932818615414082" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sozwb9LVrUI/AAAAAAAAAJQ/crV9CSL-rn8/s400/primer_grado_hebrew.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-7651381083076038040?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-83094318827370003512009-08-13T11:49:00.001+03:002009-08-13T11:51:31.088+03:00<div dir="rtl" align="right"><br />פרשתנו פותחת במלים "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". מה תפקידן של הברכה והקללה? לכאורה, ניתן לטעון שהצמדת שכר ועונש לצד המצוות נוטלת את חופש הבחירה מהאדם והופכו ליצור המגיב כמו הכלבים של פבלוב. לעומת מסקנה דטרמניסטית זאת, כותב הרמב"ם:</div><div dir="rtl" align="right"><br />אך טבע בני אדם לא ישנהו השם כלל על צד המופת ... ומפני זה באר המצוה והאזהרה והגמול והעונש ... ואילו היה מרצונו לשנות טבע כל איש מבני אדם למה שירצהו יתעלה מן האיש ההוא, היה בטל שליחות הנביאים ונתינת התורה כולה (ספר מורה הנבוכים ג:לב).</div><div dir="rtl" align="right"><br />בעבור הרמב"ם, חופש הבחירה היא אקסיומטית. הצורך המעשי וההצדקה המוסרית בשכר ועונש - בברכה ובקללה - מקורם בחופש הבחירה. בגלל שהאדם חופשי לבחור, חובה כי ידע מה תוצאות בחירתו. ללא חופש זה ואזהרה זו, לא ניתן להטיל על אדם אחריות מוסרית בגין מעשיו. אילולא חופש הבחירה, לא היה צורך להנחות ולהזהיר ולא היה כל תכלית במתן תורה.</div><div dir="rtl" align="right"><br />ההוגה הפרוטסטנטי ריינהולד ניבור (ארה"ב, 1892 – 1971) הציע מימד נוסף לחיוניות הברכה והקללה, השכר והעונש:</div><div dir="rtl" align="right"><br />כמובן, בתחום ההיסטוריה נתקלים אנו בבעיה נוספת, מאחר וההיסטוריה היא תחום של חופש אנושי ועשייה אנושית, ואילו לא היה בה משמעות מוסרית, היה הדבר בלתי נסבל. אם לא היה שכר כלשהו לטוב, החיים היו מעוותים. אם לא היתה צפייה שסלחנות תוליד רוח סלחנית, ושהדדיות תביא לרוח הדדיות וליחסי גומלין, היה זה קשה לאהוב ולבטוח זה בזה. (“The Providence of God,” in Robert McAfee Brown, ed., The Essential Reinhold Niebuhr, 39)<br />יחד עם זאת, אין החיים נושא השכר והעונש כה פשוט ומוסיף ניבור ואומר: "בכל זאת, בתהליכי ההיסטוריה אין קורלציה פשוטה בין דברים אלה. סבלם של החפים מפשע הוא אחד הדברים הנוראים ביותר במפעל הקיבוצי של האנושות".</div><div dir="rtl" align="right"><br />גישה אחרת רואה בברכה ובקללה לא הצהרה על הרשות לבחור, אלא דרישה המציבה חובה לבחור.<br />רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: מילים אלה הן פנייה לעם לקבל החלטה לאחר ההטפה והזכרונות ההיסטוריים המהווים את החלק הראשון של ספר דברים (פרקים א – יא). באופן זה מסיימים פסוקים כו–לו את נאום משה קודם לקריאת החוקים... בְּרָכָה וּקְלָלָה: אלה שתי הבררות הניצבות לפני בני ישראל" (עולם התנ"ך, דברים, 107).</div><div dir="rtl" align="right"><br />1. האם קביעת שכר ועונש שוללת את חופש הבחירה או שמא המודעות לשכר ולעונש היא המעניקה להחלטותנו תוקף מוסרי?</div><div dir="rtl" align="right"><br />2. בהציגו את הגותו של רש"ר הירש, כותב פרופ' אליעזר שביד: "כווון שניתנה לו הבחירה הוא מוכרח לבחור, והבחירה אינה קלה בגלל תוצאותיה הצפויות" (תולדות פילוסופיית הדת היהודית בזמן החדש, כרך ב', 55). האם יש הבדל בין חופש בחירה לחובה לבחור? האם עצם הענקת חופש בחירה מחייבת בחירה? </div><div dir="rtl" align="right"><br />3. במהלך ביקור במוזיאון יד ושם, העיר שחקן הכדור סל האמריקני ג'וליוס ארווינג: "לכל אדם בשואה היתה אפשרות לבחור, חוץ מהיהודים. הבחירה שלהם נלקחה מהם". האם ועד כמה ניתן לתאר בחירה כחופשית כאשר האפשרויות נקבעות על-ידי גורם אחר? האם חופש הבחירה מחייבת קורלציה מוצדקת כלשהי בין הבחירה והגמול לה?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8309431882737000351?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-69523619747554780162009-08-13T11:13:00.002+03:002009-08-13T11:49:00.961+03:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SoPTGc0WqpI/AAAAAAAAAJI/wLzAlBEjiUc/s1600-h/bar-blog.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5369367288524221074" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 286px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SoPTGc0WqpI/AAAAAAAAAJI/wLzAlBEjiUc/s400/bar-blog.jpg" border="0" /></a><br /><div><a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SoPLgo-A7KI/AAAAAAAAAJA/zltrAdVppLU/s1600-h/bar-blog.jpg"></a>מזל טוב למשפחת אמיאל ולמתנאל לרגל בר המצווה, השבת פרשת ראה. בשבת יקרא בתורה.<br /><br /><div dir="rtl" align="right"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6952361974755478016?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-31832941802350602222009-08-05T08:58:00.001+03:002009-08-05T09:01:35.024+03:00<div dir="rtl" align="right">בפרשת ואתחנן, נצטוונו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ". פרשת ואתחנן מאופיינת בחובות אשר מצווים אנו לקיים מעצם היותנו עבדי ה' וללא כל תמורה. עקרון זה בא לידי ביטוי מפורש בפסוק: "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה" (ו, טז).</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"> מסביר רבנו בחיי (ספרד, המאה ה-11): "לא תנסו את ה' אלהיכם: יזהיר הכתוב שלא ינסה האדם להקב"ה לאמר: אעבוד השם יתברך ואראה אם יצליחו עניני בעבודתו, לפי שאין ראוי לעבדו עבודה מסופקת אלא שיגמור בלבו לעבדו עבודה שלמה מאהבה בין יצליח בין לא יצליח".</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">והנה, נראה כי בפרשת עקב, נוקטת התורה בגישה אחרת: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (יא, יג-טו). כאן נצטוונו לאהוב את ה' ללא תנאי, וכאן הובטח לנו כי אם נאהב את ה' יקוים תנאי. האם מציגות הפרשות גישות סוטרות? האם פרשת "ואהבת" ופרשת "והיה אם שמע", שניים משלושת חלקי קריאת שמע, סותרות זו את זו ?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">בפרושו לסידור, הסביר הרב יוסף צבי הערץ שהפרשה הראשונה מהווה "הצהרה על קיומו ואחדותו של ה'; נאמנותו המוחלטת של עם ישראל לה' ולמצוותיו; זכר ליציאת מצרים, וכנובע מכך, בחירתו של עם ישראל." לעומת זאת, "הפרשה האמצעית של השמע מלמדת את דוקטרינת הצדק האלהי. לעולם יראה ישראל את גורלו, גם שהוא נתון לתופעות הטבע, כגון העונות, כשכר או כעונש בעבור התנהגות צודקת או בלתי צודקת… לאור הצדק האלהי, לא יגלה ה' אותו יחס לצדיק ולרשע...אך אותו שכר... איננו המניע להתנהגות ערכית. הוא חייב להיות אהבת ה' ומצוותיו, התלהבות רצונית לעשיית רצונו" (סדר תפילות כל השנה, 117 – 121).</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">בדומה, הסביר הרב אליהו מונק: "נושאיה המרכזיים של קריאת-שמע הם היסודות הרוחניים ועקרונות האמונה של היהדות מחד גיסא, והמערכת המעשית שלה מאידך גיסא...הפרשה הראשונה דנה, לפי התלמוד, בדרישה יסודית של 'עול מלכות שמים', כלומר, בהכרת שלטון ה' על כל יצוריו. השנייה – בקבלת עול מצוות, כלומר, בהכרת כוחו המחייב של החוק האלוהי" (עולם התפילות, א' קטז). דברים אלה משקפים את דברי המשנה: "אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות" (ברכות ב:ב).</div><div dir="rtl" align="right"><br />1. האם קיים ניגוד בין הגישה בפרשת ואתחנן כמובאת בפרק 'ואהבת' לבין גישת פרשת עקב כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרק 'והיה אם שמע'?</div><div dir="rtl" align="right"><br />2. לכאורה, מציג 'ואהבת' חובה מוחלטת, ציווי שאיננו ניתן לבחירה רצונית או להפרה. לעומת זאת, נראה שפרשת 'והיה אם שמע' מציגה בפני האדם אפשרות לבחור בין הדרך האחת לשניה, כאשר כל בחירה והתוצאה בצידה. רשאי האדם לקבל עליו את עול המצוות ולזכות בשכר, ורשאי הוא לדחות את עול המצוות ולהסתכן בעונש. יחד עם זאת, שתי הפרשיות נוקטות בלשון 'אהבה'. האם מוצגות כאן שתי דרגות שונות או גישות שונות למושג האהבה?</div><div dir="rtl" align="right"><br />3. פרשת 'והיה עם שמע' מבטיחה שכר ומאיימת בעונשים. האם גישת שכר ועונש עולה בקנה אחד עם המלים: " לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"? האם תתכן אהבה לשם קבלת שכר? האם תתכן אהבה מתוך יראה?</div><div dir="rtl" align="right"><br />4. נראה כי חז"ל והפרשנים רואים את שתי הגישות המנוגדות לכאורה כמשלימות זו אתת זו. איך ניתן ליישב את שתי הגישות?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3183294180235060222?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-54806333897319953242009-08-05T08:16:00.003+03:002009-08-05T08:57:15.620+03:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SnkV3kEUCbI/AAAAAAAAAI4/b9kgBt9goDY/s1600-h/bar-blog.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5366344475307411890" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 286px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SnkV3kEUCbI/AAAAAAAAAI4/b9kgBt9goDY/s400/bar-blog.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-5480633389731995324?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-39627025615235485722009-08-05T08:12:00.001+03:002009-08-05T08:15:32.155+03:00<a href="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SnkVYN1h_7I/AAAAAAAAAIw/9d5F1QcXPfg/s1600-h/laila_zfat1.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5366343936763887538" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SnkVYN1h_7I/AAAAAAAAAIw/9d5F1QcXPfg/s400/laila_zfat1.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3962702561523548572?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-47465837986800844142009-08-05T08:11:00.000+03:002009-08-05T08:12:54.678+03:00<div dir="rtl" align="right">חברים יקרים,<br />אנו מעוניינים לפתוח סדנה ללימוד הלכות ותקיעת השופר.<br />אנו מבקשים שכל מי שמעוניין להשתתף יצור קשר עם משרד הקהילה לטלפון 08722921 או ישלח לנו אימייל לכתובת: <a href="mailto:kehila5@bezeqint.net">kehila5@bezeqint.net</a><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4746583798680084414?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-19233011562877929992009-07-29T10:54:00.000+03:002009-07-29T10:56:21.233+03:00<div dir="rtl" align="right">וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו, ה).</div><div dir="rtl" align="right"><br />מה כוונת הדרישה 'לאהוב' את ה'? על-פי המדרש בספרי, נראה כי משמעות הדרשיה היא פשוטה כמשמעה: "ואהבת את ה' אלהיך: עשה מאהבה, הפריש בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל" (ספרי דברים פיסקא לב).</div><div dir="rtl" align="right"><br />גישה זאת באה לידי ביטוי ביתר שאת בפרושו של הרב יוסף צבי הערץ (ארה"ב, אנגליה, 1872 – 1946):<br />זה המקרה הראשון בהיסטוריה האנושית בו אהבת אלוהים נדרשת על-ידי דת כלשהי. אהבת אלוהים היא המאפיינת את עובדיו האמיתיים. בהצהירו על אחדות ה', משעבד עובד ה' את לבו ואת נפשו לרצון האלוהים באהבה וללא תנאים. הכנעה כזאת מכונה 'קבלת עול מלכות שמים'. אם אחדות ה' מהווה הבסיס לאמונה היהודית, אהבת ה' אמורה להיות הבסיס לחיים היהודיים.</div><div dir="rtl" align="right"><br />פרופ' ישעיהו לייבוביץ התנגד בתוקף לתפישה כזאת: "אין אדם יכול לטעון על היותו מאמין בה' ואף אוהבו, משום שאמונה באלוהים המתבססת כאמור על מה שהאדם מדמה לעצמו כאלוהים, אין היא אלא מהותה של עבודה-זרה ועבודת אלילים" (שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, ע' 782). ממשיך לייבוביץ להסביר ש"היחס בין אדם לאלוהיו המכונה בעברית המאוחרת בכינוי אמונה, ואילו בעברית המקראית הוא נקרא אהבת-ה', אינו אלא בנכונותו של האדם לקבל על עצמו את ההתחייבות לעבוד את-ה' בקיום התורה והמצוות."</div><div dir="rtl" align="right"><br />בדומה ללייבוביץ, פרוש הפשט לחומש עץ חיים מסביר כי לא ניתן להפריד בין החובה לאהוב את ה' וקיום המצוות. "בטרמינולוגיה הפוליטית של המזרח הקדום, 'אהבה' מציינת את נאמנותם של נתינים, וסלים ובעלי ברית." פרוש הדרש מנסה לישב את הגישות השונות בציינו ש"האהבה היא יותר מאשר רגש. היא מחוייבות לאחר, דרישה לנאמנות מוחלטת לה' בלבד."<br /><br />1. בתנ"ך, האהבה בין בני אדם היא לעולם חד-צדדית: אברהם אוהב את יצחק, יצחק אוהב את רבקה, יעקב אוהב את רחל, יהונתן אוהב את דוד. האם גם אהבת ה' נתפשת כחד-סטרית?</div><div dir="rtl" align="right"><br />2. לרוב, האהבה המקראית איננה מובילה לסוף טוב, לדוגמא: שכם אהב את דינה, מיכל אהבה את דוד, אמנון אהב את תמר, שמשון אהב את דלילה. מה נוכל ללמוד מדוגמאות אלה אודות איך התנ"ך משתמש במילה אהבה ומפרשה? מה ניתן ללמוד משימוש זה לענין הדרישה לאהוב את ה'?</div><div dir="rtl" align="right"><br />3. האם ניתן לזהות קשר בין הדוגמאות המקראיות לאהבה וגישת הרב הערץ? </div><div dir="rtl" align="right"><br />4. נראה שפירוש הדרש בחומש עץ חיים נשען על הרעיון שאהבת ה' איננה רגש 'עצמאי' או חד-צדדי, אלא אהבה בהקשר של נישואין. ראיית הקשר בין ה' לעם ישראל כנישואין היא מטאפורה בסיסית ביהדות, וכפי שמציין הרב אברהם יהושע השל, נראה שראיית קשר זה כקשר נישואין נובעת מרעיון הברית (הנביאים, ע' 57). האם ראיית אהבת ה' כביטוי לברית הדומה לברית הנישואין בין איש ואישה עשויה לעזור לנו להבין את משמעות המצווה לאהוב את ה'?</div><div dir="rtl" align="right"><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1923301156287792999?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-18867642252685522212009-07-29T10:46:00.003+03:002009-07-29T10:53:56.700+03:00<a href="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sm_-2qDYH9I/AAAAAAAAAIo/Sm5YQ-Nv0lo/s1600-h/bar-blog.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5363785896176394194" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 286px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://4.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sm_-2qDYH9I/AAAAAAAAAIo/Sm5YQ-Nv0lo/s400/bar-blog.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1886764225268552221?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-16932751393771157932009-07-29T10:44:00.000+03:002009-07-29T10:46:33.277+03:00<div dir="rtl" align="right">חברים יקרים,<br />אני שמחה להודיעכם ששתים משלוש המשפחות העולות החדשות עברו לבתיהן החדש בקרית ביאליק.<br />הן זקוקות ל:<br />- מקרר<br />- מיטות<br />- מזרנים<br />- שולחן<br />- כסאות<br />- תנור<br />- מכונת כביסה<br /><br />כל מי שברשותו אחד מהדברים האלה ואיננו זקוק לו יותר, אנא צרו עמי קשר :8722921<br />יהודית</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1693275139377115793?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-90975366900792338222009-07-29T10:36:00.002+03:002009-07-29T10:43:55.197+03:00<div dir="rtl" align="right"><span style="color:#999999;"><span style="color:#666666;">ד"ר ג'ו גמאל ממליץ לאכול מספר ארוחות קטנות במשך היום לפני הצום, להימנע מפעילות גופנית</span> </span><span style="color:#666666;">מופרזת וממליץ לנשים בהריון המעוניינות לצום להיוועץ עם הרופא המטפל</span><br />▪ ▪ ▪<br />צום ט' באב יחול הערב (ח', 29.7.09) ומחר והוא עשוי לגרום לתחושת אי נוחות, כאבי ראש וחולשה, הן בשל הצום והן בשל החום השורר בימים אלה. על-מנת לנסות להקל על אלו שצמים, ד"ר ג'ו גמאל, מנהל מרפאות טרם - המרכז לרפואה דחופה, מעניק סדרת עצות:<br /></div><div dir="rtl" align="right"> - שתייה - בדר"כ רוב התלונות שנשמעות מאנשים במשך צום קשורות להתייבשות קלה, לכן ההמלצה היא - לשתות 10-12 כוסות מים ליום, במשך היומיים שלפני הצום. השתייה תיתן לגוף לאגור מספיק נוזלים ולעבור את הצום בשלום. כמו-כן, אל תנסו לשתות כמויות גדולות ממש לפני הצום, מאחר שזה עלול לגרום לכם לסבול מכאבי בטן ואפילו הקאות;<br /></div><div dir="rtl" align="right">- ארוחה - בנוסף לנוזלים החיוניים לגוף לפני הצום, חשוב לתת לגוף לאגור מספיק אנרגיה לפני הצום. ההמלצה - לאכול מספר ארוחות קטנות במשך היום לפני הצום, כאשר בכל ארוחה רצוי שיהיה מקור חלבונים (כמו ביצים ודג טונה), פחמימות (כמו פסטה, תפוחי אדמה ולחם) וגם ירקות. כמו-כן, תנסו להימנע מאכילת מאכלים מלוחים וחריפים, מאחר שהללו עלולים להביא לתחושת צמאון יחסי מוקדם בצום;</div><div dir="rtl" align="right"><br />- פעילות גופנית - במהלך הצום, הימנעו מפעילות גופנית מופרזת. במיוחד בימים חמים אלה, קל מאוד לאבד הרבה נוזלים דרך הזעת יתר. הגבלת פעילות גופנית תימנע "ריקון" מאגרי האנרגיה של הגוף;</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">- בעיות רפואיות - צום עלול להיות מסוכן לאנשים הסובלים מבעיות רפואיית זמניות (כמו דלקת בגרון או ריאות) או מחלות כרוניות (כמו אי ספיקת לב או סכרת). ההמלצה - לפני הצום יש לגשת לרופא מטפל ולהיוועץ עימו. דווקא מבחינת הלכתית, במידה והרופא קובע כי הצום מלווה בסכנה משמעותית, אז חל איסור לצום עקב הכתוב "ונשמרתם לנפשותכם";</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">- הריון - רוב הנשים בהריון יכולות לצום ללא סכנה להן או לעובר, אולם יש הרבה נשים בהריון בעלות רקע רפואי מורכב, ולכן עליהן להתייעץ עם הרופא המטפל לפני הצום;</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">- נשים מניקות - גם רוב הנשים שמניקות יכולות לצום ללא סכנה להן או לתינוק, אך חשוב להמשיך להניק. ללא הנקה, יכול להתפתח גודש בשדיים שיכול להדרדר למצב של זיהום. המלצה נוספת - כדאי לשאוב ולאחסן כמות של חלב-אם, במקרה שהתינוק צורך יותר מיצירת חלב האם משך הצום;</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">- במידה והתעוררה בעיה כלשהי שגרמה לכם להפסיק את הצום, עדיף לצרוך כוס מים או שתייה מתוקה ואז לנוח. במקרה חריף יותר כמו ירידה בלחץ הדם וברמות הסוכר, יש להזעיק או לפנות באופן מיידי לטיפול רפואי. לשבירת הצום, מומלץ להתחיל בשתייה וארוחה קלה, ורק מאוחר יותר לאכול ארוחה של ממש, אך לא להגזים.</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">מאת: גלית יצחק <br /><a class="LinkBlue12" id="ctl00_ContentMain_UcArticle1_lnkWritersBot" href="http://www.news1.co.il/ShowWriters.aspx"><span style="font-size:78%;">כותבים ב- N</span>ews</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-9097536690079233822?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-13947733038726305102009-07-23T09:19:00.002+03:002009-07-23T09:23:37.520+03:00<div dir="rtl" align="right">על מה נחרבו ירושלים ובית המקדש? כפי שמסבירה ד"ר פנינה גלפז-פלר: "בית המקדש הראשון חרב בשל שגיאה פולוטית של מנהיגי יהודה שהאמינו שיוכל להישען על ברית עם מצרים כנגד בבל, ואילו הבית השני חרב בשל הערכה פוליטית שגויה שהיה אפשר לגבור על רומא בכוח" (לגלות את החג, (קרו החינוך למען בתי ספר תל"י) 206). אך בדברי הנביאים ובדברי חז"ל מוצאים אנו הסברים אחרים.</div><div dir="rtl" align="right"><br />הנביא ישעיהו, שראה את גלות ממלכת ישראל, והמהלכים הפוליטיים הראשונים אשר הסתיימו בכיבוש יהודה, ביקש למצוא את התשתית במקומות אחרים. בהפטרה אשר קוראים אנו בשבת חזון, מנבא ישעיהו על חורבן ירושלים ותולה את האשמה בשלושה גורמים, בעזיבת האל המתוארת בפסוקים ב-ט: "עָזְבוּ אֶת ה' נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נָזֹרוּ אָחוֹר" (א, ד); באי-צדק ועיוות משמעות ומסר הפולחן האלוהי, כמתואר בפסוקים י-כ: "שִׁמְעוּ דְבַר ה' קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה: לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" (א, י-יב); ובחברה בלתי מוסרית חסרת צדק חברתי, המוצגת בפסוקים כא-כז: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים" (א, כא). </div><div dir="rtl" align="right"><br />גם חז"ל, אשר ראו את המהלכים אשר הובילו לחורבן בית שני, ראו את מקור הפורענות כנובעת ממקור אחר. </div><div dir="rtl" align="right"><br />ירושלם בניין הראשון מפני מה חרבה? מפני עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים שהיה בתוכה. אבל באחרונה מכירין אנו בהן שהן עמלין בתורה וזהירין במעשרות, מפני מה גלו? מפני שאוהבין את הממון ושונאין איש את רעהו. ללמדך שקשה שנאת איש את רעהו לפני המקום ושקלה הכתוב כנגד עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים (תוספתא מסכת מנחות (צוקרמאנדל) יג, כב). </div><div dir="rtl" align="right"><br />וכן, בגמרא קוראים אנו: "אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: [משלי כח, יד] 'אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה'? אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים, אתרנגולא ותרנגולתא חרוב טור מלכא, אשקא דריספק חרוב ביתר" [על קמצא ובר קמצא נחרבה ירושלים, על תרנגול ותרנגולת נחרבה טור מלכא, על בריח של מרכבה נחרבה העיר ביתר] (גיטין נה ע"ב). מכאן ממשיכה הגמרא לספר איך בא החרבן עקב חוסר התחשבות בזולת וערכים מעוותים. </div><div dir="rtl" align="right"><br />1. למה ביקש הנביא ישעיהו, אשר הבחין במהלכים הפוליטיים השגויים ואף הזהיר מפניהם, לתלות את האשמה לא בחוסר תבונה אלא בחוסר אמונה ומוסר?</div><div dir="rtl" align="right"><br />2. גם חז"ל, אשר צפו במהלכים שהובילו לחורבן הבית, התמקדו בדבריהם בכשלים החברתיים. האם בקשו חז"ל לתלות את החורבן בסיבות המקבילות לאלה עליהן ניבא ישעיהו? למה ירצו לעשות כן?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">בתאור המהלכים אשר הביאו לחורבן הבית במסכת גיטין, מסופר: "אבא סקרא ריש בריוני דירושלים בר אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי הוה" [מסופר שאבא סקרא, ראש הבריונים של ירושלים, היה בן אחותו של ר' יוחנן בן זכאי] (גיטין נו ע"א). מכתבי יוסף בן מתתיהו לומדים אנו שבראש הלגיונות של טיטוס אשר צרו על העיר עמד המצביא טיבריוס יוליוס אלכסנדר, בן אחיו של ההוגה היהודי פילון אלכסנדר. האם יש בעובדות אלה כדי לעזור לנו להבין למה בקשו חז"ל להתמקד בהתנהגות ובקיצוניות של יחידים ולא במגמות ובמהלכים פוליטיים?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1394773303872630510?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-17568065315482063892009-07-16T16:20:00.000+03:002009-07-16T16:21:36.479+03:00<div dir="rtl" align="right">הקהילה המסורתית הקריות מברכת את המשפחות: שאמוש, קפואנו, רודריגס שעלו ארצה במסגרת "פרויקט עלייה קהילתית" המשותף לקהילה, העירייה, הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה. ומאחלת לכולם הצלחה בקליטתם ארצה. <br /> </div><div dir="rtl" align="right">הקהילה מברכת את אדריאנה רצ'קובסקי שבימים אלו התחילה לעבוד כרכזת עלייה . בהצלחה!!!<br /> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1756806531548206389?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-42718884771871304162009-07-16T13:50:00.001+03:002009-07-16T13:54:26.802+03:00<div dir="rtl" align="right">רק לפני שבוע קראנו: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ: וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו" (במדבר כז, ז-ט), והנה קוראים אנו השבוע אודות תוצאות החלטה זו: "וַאדֹנִי צֻוָּה בַה' לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ" (לו, ב-ג). באותן המלים בהן פתח את החלטתו הראשונה, משיב משה: "כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים (ה-ו).</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">נראה כי קיימת סתירה בתשובת משה. מחד גיסא, הוא מכיר בחופש של בנות צלפחד להנשא כטוב בעיניהן, ומרידך גיסא, הוא מחייבן להנשא בתוך השבט. הגמרא מודעת לסתירה זו, ומציעה:</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">אמר רב יהודה אמר שמואל: בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר: 'לטוב בעיניהם תהיינה לנשים', אלא מה אני מקיים 'אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים'? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להן (בבא בתרא קכ ע"א).</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">הגמרא ממשיכה לדון בשאלה, ומציעה שהכלל הוא שבת היורשת את אביה רשאית להנשא לבחיר לבה, אך כלל זה לא חל על בנות צלפחד ובנות דורן.</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">בעיה זו של גריעת נחלה מהשבט עולה גם בהקשר אחר, בענין שרידי שבט בנימין הנשאים לבנות יבש גלעד לאחר ענין הפלגש בגבעה. בענין זה, אומרת הגמרא: "ויאמרו ירושת פלטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל - אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: מלמד, שהתנו על שבט בנימין שלא תירש בת הבן עם האחין" (בבא בתרא קטז ע"א). כאן, במקום להגביל את זכותה להנשא, נשללת זכותה לרשת את אביה.</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">1. כפי שאנו רואים בפרשה, קבלת בקשת בנות צלפחד לענין דיני הירושה היתה בעלת השפעה רחבה יותר. איך ביקש משה לאזן בין זכויות הפרט לבין צרכי הכלל?</div><div dir="rtl" align="right"><br />2. למה ביקש שמואל להסביר שההוראה להנשא לבני שבטן היתה רק "עצה טובה"? </div><div dir="rtl" align="right"><br />3. הפתרון השני, המגביל את הסייג רק לדור אחד, מניח שהיתה חשיבות מיוחדת לחלוקת הנחלות באותו הדור. מהי חשיבות מיוחדת זו?</div><div dir="rtl" align="right"><br />4. בסוף, בנות צלפחד נשאו לבני דודיהן, אשר היו יורשים את נחלת אביהן אילולא השינוי בדיני הירושה, כך שלמעשה, לא ירשו בנות צלפחד את נחלת אביהן כלל. מהו ההבדל במסר הערכי של נישואי בנות צלפחד לפי שתי הגישות שבגמרא? </div><div dir="rtl" align="right"><br />5. גם בענין בני שבט בנימין, סבורה הגמרא שהיתה חשיבות מיוחדת במניעת גריעת נחלות באותה תקופה. מה הצדיק קביעת חריג מהכלל שנקבע בענין בנות צלפחד במקרה זה? למה נקבע במקרה זה לחרוג מכללי הירושה במקום לאסור על נישואין מחוץ לשבט, כפי שנקבע בענין בנות צלפחד?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4271888477187130416?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-12771328940525452792009-07-16T10:07:00.002+03:002009-07-16T10:10:06.101+03:00תערוכת עבודות אומנות שנעשו במסגרת החוג " משחזרים את החיים" הפועל בקהילה זו השנה השלישית.<br /><br /><a href="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sl7SCPgikDI/AAAAAAAAAIg/oi-kJycGzHE/s1600-h/reciclando3.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5358951542582054962" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://3.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sl7SCPgikDI/AAAAAAAAAIg/oi-kJycGzHE/s400/reciclando3.jpg" border="0" /></a><br /><div><a href="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sl7SB9v58NI/AAAAAAAAAIY/xaTYMTP4aQk/s1600-h/reciclando2.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5358951537814663378" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sl7SB9v58NI/AAAAAAAAAIY/xaTYMTP4aQk/s400/reciclando2.jpg" border="0" /></a><br /><br /><div><a href="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sl7SBhraxQI/AAAAAAAAAIQ/rjHDEcA3VNs/s1600-h/reciclando1.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5358951530279650562" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 300px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Sl7SBhraxQI/AAAAAAAAAIQ/rjHDEcA3VNs/s400/reciclando1.jpg" border="0" /></a><br /><br /><div></div><div> </div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1277132894052545279?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-85821313265292738252009-07-16T09:37:00.002+03:002009-07-16T09:55:02.883+03:00<div dir="rtl" align="right">חברים יקרים,<br /><br />אתמול בשעות הבוקר הגיעו לארץ שתים משלוש משפחות עולות מדרום אמריקה (היום בערב תגיע המשפחה השלישית).<br /><br />משפחות אלו עולות ארצה במסגרת הפרויקט המשותף של הקהילה, העירייה, משרד הקליטה והסוכנות היהודית.<br /><br />העולים החדשים מוזמנים להגיע לקהילה לקבלת שבת. אנו זקוקים למתנדבים שיוכלו להסיע אותם ממרכז הקליטה לקהילה מחר לקראת ערב השבת.<br /><br />נשמח גם אם יש משפחות שירצו לארח אותם לסעודת שבת.<br /><br />הערה חשובה: שתים משלוש המשפחות דוברות עברית ברמה טובה.<br /><br /> אנא יהיו איתי בקשר!<br /><br />שבת שלום!<br /><br />יהודית</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-8582131326529273825?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-65789522770449311002009-07-09T11:43:00.001+03:002009-07-09T11:46:52.171+03:00<div dir="rtl" align="right">בסוף פרשת בלק, קראנו "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ח-ט). את תגובת ה' למעשה פינחס, קוראים אני השבוע: "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (כה, יא).<br />בהפטרה שנבחרה לפרשת פינחס, קוראים אנו את דברי אליהו לאחר ש"שחט" את נביאי הבעל בנחל קישון: "וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ" (מלאכים א' יט, יד).<br />במדרש, קוראים אנו דבר מפתיע: "אמר ריש לקיש הוא פינחס הוא אליהו". ממשיך ומסביר המדרש: "אמר לו הקב"ה: אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם, שנאמר: 'הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא'". (מדרש אגדה (בובר) במדבר כה). </div><div dir="rtl" align="right"><br />רעיון זה גם מצא את ביטויו בתרגום יונתן לפסוק: "וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (שמות ו, יח): </div><div dir="rtl" align="right"><br />וּבְנוֹי דִקְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִיאֵל וּשְׁנֵי חַיוֹי דִקְהָת חֲסִידָא מְאָה וּתְלָתִין וּתְלַת שְׁנִין חַיָיא עַד דְחָמָא יַת פִּינְחָס הוּא אֵלִיָהוּ כַּהֲנָא רַבָּא דְעָתִיד לְמִשְׁתַּלְחָא לְגָלוּתָא דְיִשְׂרָאֵל בְּסוֹף יוֹמַיָא [ובניו של קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ושני חייו של קהת החסיד מאה ושלושים ושלש שנים חי עד שראה את פנחס הוא אליהו כהן גדול שעתיד להִשׁלח לגלות של ישׂראל בסוף הימים].</div><div dir="rtl" align="right"><br />תופעה מדרשית דומה מוצאים אנו בקשר לדמות נוספת בפרשת פנחס: "וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח" (במדבר כו, מו). על שרח בת אשר אומר תרגום יונתן: "וְשׁוּם בְּרַת אָשֵׁר סָרַח דְאַדְבְּרַת בְּשִׁיתִּין רִיבְוָן מַלְאָכִין וְאִיתְעָלַת לְגִנְתָא דְעֵדֶן בְּחַיָיהָא מִן בִּגְלַל דְבַשְׂרַת יַת יַעֲקֹב דְעַד כְּדוּן יוֹסֵף קְיַים" [ושם בת אשר סרח שׁנִלקחה בשִׁשׁים ריבוא מלאכים ועלתה לגן עדן בחייה בִגלל שׁבישׂרה ליעקב שעוד יוסף חי]. במקום אחר, לומדים אנו: "ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי יג). והנה, לדעת רש"י, המבקש להסביר למה שמה מופיע בפרשת פנחס: "לפי שהיתה קיימת בחיים מנאה כאן". לפי אגדות אלה, יוצא ששרח נולדה לפני ירידת בני ישראל מצרימה, יצאה ביציאת מצרים, ועודנה נותרה בחיים בעת חלוקת הארץ.</div><div dir="rtl" align="right"><br />1. הדמיון הלשוני בין סיפורי פנחס ואליהו ברור לעין, אך נראה כי את רעיון אריכות הימים של פנחס תלו בעלי המדרש במלים 'כהנת עולם' בפסוק "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כה, יג). מה בקשו חז"ל ללמדנו ביצירת זהות זאת בין פינחס לבין אליהו? מה כוונת המדרש במלה 'אתה' באומרו: "אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל, אף לעתיד לבוא אתה עתיד ליתן שלום ביני וביניהם"?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">.2 מעצם היותה בת אשר, ברור למה סביר היה ליחס את לידת שרח לתקופה שלפני הירידה למצרים, אך מאיזה סיבות מצאו חז"ל לומר שהיא עודנה היתה בחיים גם בתקופת המדבר? האם הופעת שמה בפרשת במדבר מחייבת מסקנה זו? </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">3. רמב"ן מסביר את הופעת שמה של שרח בפרשה בכך ששרח היתה בתה של אשת אשר מבעל קודם שמת ללא בנים. בכך מסביר רמב"ן ששרח בת אשר הוזכרה כאן כי דינה היה כדין בנות צלפחד. האם גישה זו מחייבת שהיא עדיין היתה בין החיים? איזה ערכים נוספים ניתן ללמוד מגישתו של הרמב"ן?4. האם נכון לראות במדרשים השונים כמשקפים עובדות אשר ניתן לחברן יחד ליצירת תמונה הסטורית, או האם יש לקרוא כל מדרש כיחידה נפרדת הבאה להעביר מסר ערכי עצמאי? </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"> עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6578952277044931100?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-31322681617097989752009-07-02T09:41:00.002+03:002009-07-02T09:46:03.107+03:00<div dir="rtl" align="right">במסכת בבא בתרא, דנה הגמרא בזהותם של מחברי ספרי התנ"ך: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות..." (בבא בתרא יד ע"ב). כוונת הגמרא שלא משה אלא יהושע כתב "שמונה פסוקים שבתורה" היא להשיב על שאלת מי כתב את הפסוקים הדנים במותו של משה ובקבורתו. אך למה נאמר שפרשת בלעם נכתבה על-ידי משה? למה היינו חושבים אחרת? ואם לא משה כתב, מי היה כותב?</div><div dir="rtl" align="right"><br />בין אותם פסוקים אחרונים אשר לא כתבם משה, כתוב: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד, י). על-כך אמרו חז"ל:</div><div dir="rtl" align="right"><br />ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? בלעם בן בעור. אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם. משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר:</div><div dir="rtl" align="right">"נאם שומע אמרי אל" (במדבר כד, טז). משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר: "ויודע דעת עליון" (שם), משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר: "ואתה פה עמוד עמדי" (דברים ה, כז), ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל, שנאמר: "מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים" (במדבר כד, ד). (ספרי דברים פיסקא שנז)<br />אולי ניתן היה להעלות על הדעת שפרשת בלעם נכתבה על-ידי בלעם שהיה נביא שניתן היה אף להשוות בינו לבין משה? על השוואה זו בין נבואת משה לבין נבואת בלעם, מסביר רמב"ן (ספרד-א"י, 1194 – 1270):</div><div dir="rtl" align="right"><br />כי משה לא היה יודע מה מדבר עמו, באיזה ענין באיזה מצוה יצונו, אבל היה הוא מוכן בכל עת לדבור והיה הקב"ה מצוה אותו כפי הרצון לפניו, אבל בלעם היה מכוין ומחשב בדבר ההוא שהוא חפץ בו והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח אולי יקרה ה' לקראתו כאשר הוא מפורש בכאן, ויודע שאם יחול עליו בענין ההוא אשר חשב ידבר עמו לא בענין אחר. ומשה לא היה יודע מתי ידבר עמו, כי לא היה אליו עת קבוע לדבור, אבל בכל עת שיחפוץ משה ויכוין לבו לדבור היה מדבר עמו כמו שאמר:</div><div dir="rtl" align="right"> "עמדו ואשמעה מה יצוה ה'" (במדבר ט, ח), וכן בכל עת שיהיה לפניו יתעלה הרצון להיות מצוה אותו מאהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו, אבל בלעם היה מכוין את השעה שיהיה לו הדבור ולא תנוח עליו הרוח אלא באותה השעה. </div><div dir="rtl" align="right"><br />בפרושו לתורה, מעלה אברבנאל (ספרד –איטליה, 1437 – 1508) שש עשרה שאלות העולות מהפרשה. כמו הרמב"ן, גם אברבנאל מתלבט עם משמעות ההשוואה, אלא שהוא מבין את דברי המדרש אחרת:</div><div dir="rtl" align="right"><br />ויותר קשה מזה מה שאמרו עוד במאמרם ז"ל "אבל יש הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם, משה לא היה יודע מי מדבר עמו...ובלעם היה יודע מי מדבר עמו... משה לא היה יודע אימתי מדבר עמו, ובלעם היה יודע... משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד... ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל... וכפי ב' ההבדלים אשר זכרו ראשונה לא לבד יראה שהיה בלעם שוה למשה רבנו עליו השלום, אבל גם יותר גדול ממנו בנבואה..." (אברבנאל דברים לג).</div><div dir="rtl" align="right"><br />1. למה ביקש המדרש ללמד שגם בין הגוים היו נביאים? מה אומרת לנו העובדה שהמדרש ביקש להביע את הרעיון הזה בדרשה דווקא על הפסוק " וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה"?</div><div dir="rtl" align="right"><br />2. הרמב"ן מראה איך דברי המדרש באים להסביר שבכל דבר ודבר עלתה נבואתו של משה על זו של בלעם. לעומתו, אברבנאל מבין את דברי המדרש כמראים שבלעם היה גדול ממשה. איזה גישה תואמת יותר למסרים אשר מבקש המדרש להעביר?</div><div dir="rtl" align="right"><br />3. ריטב"א (ר' יום טוב בן אברהם אשבילי – ספרד, 1250 – 1330) כתב: "נראין דברי האומרים שאין זו פרשת בלעם שכתובה בתורה, דההיא הקב"ה כתבה כשאר התורה, אלא פרשה בפני עצמה היא שכתב והאריך בה יותר והיתה מצויה להם" (חידושי הריטב"א, בבא בתרא). האם סביר להבין את דברי הגמרא כמתייחסים לספר אחר אשר כתב משה אודות בלעם ואשר נאבד? למה העדיף הריטב"א להסביר את דברים כך?</div><div dir="rtl" align="right"><br />4. בתחילת הפרשה כתוב: "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". אם גם "אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ", למה ביקש בלק לקלל את בני ישראל כאשר יכול היה להשיג את מטרתו בבקשת ברכה לעמו?</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3132268161709798975?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-48701624484281604292009-06-18T09:22:00.002+03:002009-06-18T09:45:17.866+03:00<div dir="rtl" align="right">אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות<br />את יפי העולם ולהלל את היופי<br />המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל</div><div dir="rtl" align="right">את מי שעשה אותו יפה להלל </div><div dir="rtl" align="right">ומלא, כל כך מלא, יופי. </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">ואינני רוצה לעולם להיות עיוור לִיפִי</div><div dir="rtl" align="right">העולם כל עוד אני חי. אני אוותר</div><div dir="rtl" align="right">על דברים אחרים אבל לא אומר די </div><div dir="rtl" align="right">לראות את היופי הזה שבו אני חי</div><div dir="rtl" align="right">ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות </div><div dir="rtl" align="right">ועושות את חיי באומץ, ולא פחות</div><div dir="rtl" align="right">מכן, בסבלנות, סבלנות עד בלי די. </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">ולא אחדל מהלל. כן, להלל לא אחדל.</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">וכשאפול עוד אקום - ולו רק לרגע – שלא יאמרו</div><div dir="rtl" align="right">הוא נפל. אלא הוא קם עוד לרגע להלל </div><div dir="rtl" align="right">בעיניים אחרונות</div><div dir="rtl" align="right">את שלהלל לא יחדל. </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right"> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-4870162448428160429?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-76377687768997893612009-06-17T09:32:00.001+03:002009-06-17T09:34:33.293+03:00<div dir="rtl" align="right">וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר: אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה (במדבר טז, יב-יד).<br /><br />כפי שמאירה ד"ר פנינה גלפז-פלר: "קשה להבין מדבריהם אם הם אינם רוצים לעלות לארץ ישראל, או שמא מסרבים לבוא לאוהל מועד" (דרשה לכל פרשה (קרן תל"י, 2007), ע' 161).תרגום אונקלוס איננו מציע כל פרוש למלים 'לא נעלה', אלא מתרגמן לפי פשוטן:<br /><br />ושלח משה למקרי לדתן ולאבירם בני אליאב ואמרו לא נסק: הזעיר ארי אסיקתנא מארע עבדא חלב ודבש לקטלותנא במדברא ארי מתררבת (אתררבת) עלנא אף אתרברבא: אף לא לארע עבדא חלב ודבש אעילתנא ויהבת לנא אחסנת חקלין וכרמין העיני גובריא האנון תשלח לעורא לא נסק:<br /><br />לעומת זאת, תרגום יונתן (תרגום ירושלמי) מציע לפרש את המלים 'לא נעלה' בשתי הדרכים:<br />וְשָׁדַר משֶׁה פּוּלִין לְזַמָנָא לְבֵי דִינָא רַבָּא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַאֲמָרוּ לָא נֵיסוֹק: הַזְעֵירָא הוּא אֲרוּם אַסֵיקְתָּנָא מִמִצְרַיִם אַרְעָא דְעַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ לְקַטְלוּתָנָא בְּמַדְבְּרָא אֲרוּם מִתְרַבְרְבַת עֲלָנָא אוּף אִתְרַבְרְבָא:<br /><br />בְּרַם לָא לְאַרְעָא עַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ אַעַלְתָּנָא וִיהַבְתְּ לָנָא אַחְסָנַת חַקְלִין וְכַרְמִין הַעֵינֵיהוֹן דְגוּבְרַיָא הָאִינוּן דִבְאַרְעָא הַהִיא תְּסַנְוַור וּתְנַצֵחַ יַתְהוֹן לָא נֵיסוֹק לְתַמָן: [וישלח משה שליחים לזמן לבית דין הגדול לדתן ולאבירם בני אליאב ואמרו לא נעלה (כלומר, לא נעלה לבית הדין): המעט הוא כי העליתנו מִמִצרים ארץ שׁעושׂה חלב ודבש להרגנו במִדבר כי מִתרברב עלינו גם הִתרברב: אף לא לארץ עושׂה חלב ודבש הבִאתנו ונתת לנו נחלת שׂדה וכרמים העיניהם של האנשים ההם שבארץ ההיא תסמא [תסנור] ותנצח אותם לא נעלה לשם (כלומר, לא נעלה לארץ ההיא, ארץ ישראל).<br /><br />הן רש"י והן נכדו רשב"ם רואים את המלים 'לא נעלה' כמתייחסות לעליה למשה, כאשר מסביר רשב"ם שהם חוזרים על המלים בסוף, לאחר שהסבירו את הסיבה לסירובם. לעומתם, המשך חכמה (ר' מאיר שמחה ב"ר שמשון קלונימוס הכהן (דווינסק, 1843- 1926)) כותב: "ויאמרו לא נעלה. פירוש, כי צפו שגם משה ימות במדבר, לכן "לא נעלה" - גם אנחנו גם אתה". כלומר, לדעת המשך החכמה, המלים מתייחסות לארץ ישראל ומציינות את העובדה שגם הם וגם משה לא יזכו לעלות לארץ המובטחת.<br /><br />מסכמת ד"ר פלר הפעם הטענות מופנות רק נגד מנהיגותו של משה [ולא נגד מנהיגותו של אהרן, כמו דברי קרח – א"ש]: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר". המורדים משתמשים בכינויה של ארץ ישראל הפורייה - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ – לתיאור מצרים. הם טוענים כי לא די שמשה ניתק אותם מאִמם האמיתית שסיפקה את צורכיהם, הוא גם הביא אותם למדבר צחיח שהיה בעבורם למקום של מוות במקום למקום של כרמים ושדות כפי שהבטיח.<br />הפרוש לחומש עץ חיים וכן הפרוש של פרופ' אורי אלטר לתרגומו של החומש נוקטים בגישה דומה, הרואה במרד קרח ובמרד דתן ואבירם כמכוונים נגד אהרן ומשה, כלומר נגד ההנהגה הרוחנית והפוליטית.<br /><br />1. המושג 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ' אין מקורו במשה. תאור זה של ארץ ישראל מופיע לראשונה בהבטחה "וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ..." (שמות ג, ז-ח). האם יש בשימוש של דתן ואבירם במלים 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ' כדי לרמוז שהמרד שלהם אינו במשה בלבד?<br /><br />2. תאור זה של ארץ ישראל מופיע גם בצרוף המלים 'לֹא אֶעֱלֶה' בדברי ה' לאחר מעשה עגל הזהב: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות לג, ב-ג). האם יש בכך לחזק את הסברה שדברי דותן ואבירם 'לא נעלה' לא כוונו כלפי משה?<br /><br />3. סיפור דתן ואבירם מובא בפרשה הסמוכה לפרשת המרגלים. עשרת המרגלים אשר הוציאו את 'דִּבַּת הָאָרֶץ' אמרו: "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ" (במדבר יג, כז). לעומתם, דתן ואבירם אמרו: "הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ". מה מרמזת לנו הנגדה זו?<br /><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-7637768776899789361?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-33752273941775784122009-06-10T09:30:00.000+03:002009-06-10T09:31:20.555+03:00<div dir="rtl" align="right">שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה (במדבר יג, ב-ג).<br />על-פי הכתוב, המרגלים הם 'נשיאים', ,אנשים', 'ראשי בני ישראל'. לענין המילה 'אנשים' מסביר רש"י: "כל 'אנשים' שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו." יחד עם זאת, כפי שמציין פרופ' אורי אלטר בפרוש לתרגומו לתורה, "שמות אלה שונים לחלוטין משמות ראשי השבטים אשר צויינו קודם. מה גם שרוב השמות אינם מצויינם בכל מקום אחר בתורה". לעומת רש"י, מסביר נכדו הרשב"ם: "כל נשיא בהם - עיקר פשוטו כך. כל אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת, שתכריז [לשאול] את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ, ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר." כלומר, לא בנשיאי העם אשר נקראו או שנבחרו לשמש כראשי השבטים, אלא במתנדבים.<br />המרגלים חוזרים ובפי עשרה מהם דיווח שלילי. אך למרות הדיווח השלילי, דבריהם מתוארים כ'דיבה' רק כאשר:וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (יג, לב-לג).<br />המילה "תור", על צורותיה השונות, מופיעה שתים עשרה פעם בהקשר של סיפור המרגלים, כאשר בדברי הדיבה מופיעה מלה זו פעמים, יחד עם חזרה כפולה על 'ראיה' ו-'עינים'. לאור זאת, אולי מענין שפרשתנו מסתיימת במצוות ציצית אשר מטרתה מוסברת כך:<br />וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (במדבר טו, לט).<br />מסביר רש"י: "ולא תתורו אחרי לבבכם - כמו מ-'תור הארץ'. הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות".<br />1. למה מבקש רשב"ם להציג את המרגלים לא כנשיאים לפי פשוטו של מקרא, אלא כמתנדבים?<br />2. "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (יג, לג). המרגלים לא מסתפקים במה שעיניהן ראו, אלה מתארים איך הם נראו בעיני יושבי הארץ. מנין למרגלים ידיעה זו? למה הוסיפו אותה לדיווח?<br />3. מה הוסיפו המרגלים לדיווחם המקורי אשר הפך את דבריהם ל-'דיבה'?<br />4. המרגלים אשרו בדבריהם שאכן הארץ "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" כפי שהבטיח ה', אך מעלים ספק בדבר האפשרות לרשת אותה לאור מה שעיניהם ראו. איך ראיית הציצית אמורה לשמש תרופה לראייה כזאת</div><div dir="rtl" align="right"> </div><div dir="rtl" align="right">?עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-3375227394177578412?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-72849267294545950832009-06-10T09:27:00.001+03:002009-06-10T09:29:47.972+03:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Si9SkMgMKmI/AAAAAAAAAII/_ynLoRJpBr8/s1600-h/bar-blog.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5345582064497076834" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 286px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Si9SkMgMKmI/AAAAAAAAAII/_ynLoRJpBr8/s400/bar-blog.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right">שם הילד: טל שלו<br />תאריך לידה: 3.6.1996<br />מקום לידה: ישראל<br />עיר מגורים: כפר ביאליק<br />כיתה: ז'<br />בית ספר:כרמל זבולון קיבוץ יגור<br />תחביבים: אגרוף תאילנדימייל: <a href="mailto:shalevtal3@gmail.com">shalevtal3@gmail.com</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-7284926729454595083?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-54539160590860607452009-06-10T09:25:00.000+03:002009-06-10T09:27:17.607+03:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Si9SH8l5pJI/AAAAAAAAAIA/ON6eSjvi_Mc/s1600-h/card15.gif"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5345581579189724306" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 400px; CURSOR: hand; HEIGHT: 311px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/Si9SH8l5pJI/AAAAAAAAAIA/ON6eSjvi_Mc/s400/card15.gif" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-5453916059086060745?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-28178968000298789032009-06-04T08:06:00.000+03:002009-06-04T08:08:16.420+03:00<div dir="rtl" align="right">וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (במדבר יב, א).<br />למה התכוונו מרים ואהרן? בגמרא מוצאים אנו את ההסבר הבא למונח 'כושי' במקרא:<br />היינו דכתיב: "שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני" [תהלים ז'] . וכי כוש שמו? והלא שאול שמו! אלא: מה כושי משונה בעורו - אף שאול משונה במעשיו. כיוצא בדבר אתה אומר: "על אדות האשה הכשית אשר לקח" [במדבר יב,א], וכי כושית שמה? והלא ציפורה שמה! אלא: מה כושית משונה בעורה - אף ציפורה משונה במעשיה. כיוצא בדבר אתה אומר: "וישמע עבד מלך הכושי" [ירמיהו ל"ח], וכי כושי שמו? והלא צדקיה שמו! אלא: מה כושי משונה בעורו - אף צדקיה משונה במעשיו. כיוצא בדבר אתה אומר: "הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל" [עמוס ט'], וכי כושיים שמן? והלא ישראל שמן! אלא: מה כושי משונה בעורו - אף ישראל משונין במעשיהן מכל האומות (מועד קטן טז ע"ב).<br />ומה כוונת התיאור 'משונה במעשיו'? מסביר רש"י": צדיק גמור. גם אונקלוס מתרגם את הפסוק תוך כדי פרושו שלא על פי פשוטו: "ומלילת מרים ואהרן במשה על עיסק אתתא שפירתא דנסיב ארי אתתא שפירתא דנסיב רחיק". תרגום יונתן מרחיק לכת עוד יותר ומפליג למחוזות רחוקים:<br />וְאִשְׁתְּעִיוּ מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה פִּתְגָמִין דְלָא מְהַגְנִין עַל עֵיסַק אִתְּתָא כּוּשְׁיָיתָא דְאַסְבוֹהִי כוּשָׁאֵי לְמשֶׁה בְּמֵיעַרְקֵיהּ מִן קֳדָם פַּרְעֹה וְרִיחְקָהּ אֲרוּם לְאִיתָא אַסְבוֹהִי יַת מַלְכְּתָא דְכוּשׁ וְרָחִיק מִינָהּ: [וסיפרו מרים ואהרן במשה דברים לא מהוגנים על ענין אִשׁה כושית שׁהשׂיאו הכושים למשה, בברחו מלפני פרעה, וגרשה, כי לאִשׁה השׂיאו את המלכה של כוש, וגרש מִמנו].<br />בפרשנותו לפסוק בתורה, מסביר רש"י ש-"אשה הכשית - מגיד שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי". כן מוסיף רש"י, כתימוכין לדבריו, גימטריה לא מדויקת: "כושית - בגימטריא יפת מראה" [אמנם הגימטריה של 'כושית' היא 736, כמו הגמטריה של 'יפת מראה', אך בתורה כתוב 'הכשית' בכתב חסר, ועל-כן: 'כשית'=730, 'הכשית'=735, ואילו 'יפת מראה'=736, דבר שרק מוסיף על דוחק הפרוש]. עוד מסביר רש"י שנושא הדיבה היה "על אדות האשה - על אודות גירושיה" וכן "כי אשה כשית לקח - ועתה גרשה".<br />יחד עם זאת, נראה בעליל שאין בכל אלה כל קשר עם הפשט, והוכחה לכך מוצאים אנו בכך שמרים נענשה על דיבתה מידה כנגד מידה: וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג..." (במדבר יב, י). אין מרים הופכת למכוערת אלא ללבנה כשלג.<br />1. למה טרחו חז"ל לפרש את המילה 'כושית' כמתארת את יופיה או צדקיותה של אשת משה? ולמה לנסות להסביר את הדיבה כמתייחסת לכך שמשה גרש את אשתו ללא הצדקה?<br />2. האם לא פשוט יותר להבין את התיאור כמתייחס למקום מולדתה או לצבע עורה של האשה הכושית?<br />3. האם הביקורת של מרים ואהרן מכוונת לכך שציפורה היתה בת לעם אחר, או האם ניתן להבין שמשה נשא אשה שניה, כושית, בנוסף לציפורה, ועל-כך טרוניתם של מרים ואהרן?<br />4. מה מניע אותנו לפרש את התורה תוך הוצאת דברים מפשוטם? מה אומרת האפולוגטיקה על יחסנו לתורה? האם באים אנו להגן על התורה? האם מנסים אנו להצדיק את עצמנו?<br />בשל יום טוב שני של גלויות החל בשבת ז' בסיון, יהיה הפרש בין פרשת השבוע בארץ ופרשת השבוע בחו"ל עד לשבת י"ט בתמוז תשס"ט -11 ביולי 9200 - עיוני השבת מתייחסים לפרשיות בארץ.</div><div dir="rtl" align="right"><br />עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-2817896800029878903?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-60881875566621559492009-06-01T09:25:00.001+03:002009-06-04T08:13:52.348+03:00<a href="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SidX-g7WPaI/AAAAAAAAAH4/R6Kr8-WnQVs/s1600-h/bar-blog.jpg"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5343336214400744866" style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 286px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px" alt="" src="http://2.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SidX-g7WPaI/AAAAAAAAAH4/R6Kr8-WnQVs/s400/bar-blog.jpg" border="0" /></a> שם הילד: ברנדון פליספיץ'<br />תאריך לידה: 6/5/1996<br />מקום לידה: בואנוס איירס ארגנטינה<br />תאריך עלייה: 2002<br />עיר מגורים: קרית ביאליק<br />כיתה: ז<br />בית ספר: חטיבת ביניים אורט אפק<br />תחביבים: טניס, כדורגל, קריאת ספרים<br />מייל: <a href="mailto:patriciasasson@gmail.com">patriciasasson@gmail.com</a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-6088187556662155949?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-8217734087011833690.post-16493346529549315272009-06-01T09:22:00.000+03:002009-06-01T09:25:18.331+03:00<a href="mailto:kehila5@bezeqint.net"><img id="BLOGGER_PHOTO_ID_5342241016631346354" style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 283px; CURSOR: hand; HEIGHT: 400px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://1.bp.blogspot.com/_B5ah_ZIHlw4/SiNz5nTVRLI/AAAAAAAAAHo/GlOXQInIqXo/s400/nashim_2009.jpg" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" align="right"></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/8217734087011833690-1649334652954931527?l=masortihakrayot-hebrew.blogspot.com' alt='' /></div>הקהילה המסורתית הקריותhttp://www.blogger.com/profile/16125938295670935393noreply@blogger.com0