יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו (דברים כח, ט).
לכאורה, המלים "והלכת בדרכיו" אינן אומרות אלא שבקיום המצות הולכים אנו בדרך ה'. אך חז"ל ראו במלים מקור למצוה עצמאית להדמות לה':
והמצוה השמינית היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו והוא אמרו "והלכת בדרכיו" [דברים כח]. וכבר כפל צווי זה ואמר "ללכת בכל דרכיו" [דברים י, יב; יא, כב]. ובא בפירוש זה מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד, וזה לשון ספרי [ספרי דברים פיסקא מ"ט]. (ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ח)
ובדומה:
ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו [דברים יג, ה]? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים...אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים...אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים...אף אתה קבור מתים. (סוטה יד ע"א )
וכן:
אך הרעיון של האהבה האלקית, ולא רעיון הצדק האלקי, הוא השולט בתפישה הרבנית. כשאומרים לנו חז"ל להדמות לאלקים, ללכת בדרכי ה', כוונתם בעיקר לחיקוי היבטים מסוימים של האהבה האלקית, להיות חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד. (Max Kadushin, The Rabbinic Mind, 219)
אך נראה כי פרופסור זאב פלק ביקש למצוא ברעיון זה של הדמות לה' לא רק מקור לדוגמת התנהגות מוסרית לחכוי, אלא גם מקור לבחינת מוסריותה של התנהגותנו:
אם מקבלים אנו את רעיון ה"הדמות לאלקים" (imitateo dei), כי אז שואבים אנו את נורמות התנהגותנו לא מרצונו השרירותי של הסמכות העליונה – כדרכם של ה- ethical voluntarists – אלא מתוך הדרך בה תופשים אנו את ה': "כמו שהוא רחום אף אתה היה רחום". כך מאפשרת לנו התיאולוגיה היהודית לפתח שיטה אתית בעלת מקורות חיצוניים לתורה ולהלכה...אפשר להבין את רעיון ה"הדמות לאלקים" כמקור להכרת רצון ה', בנוסף למקורות אחרים כמו התורה וההלכה. נוכל להניח שככלל יש לפרש את ההלכה לאור ה"הדמות לאלקים"... (Ze’ev W. Falk, Religious Law and Ethics: Studies in Biblical and Rabbinical Theonomy, 126-127)
1. האם מדותיו של ה' טובות בשל היותן מדותיו, או האם הן מדותיו של ה' בגלל שהן טובות? האם התשובה לשאלה זו חשובה למושג ההדמות לאלקים?
2. האם הנסיון לחכות את מדותיו או תכונותיו של ה' משחררת אותנו מהתלבטויות מוסריות או האם היא מחייבת אתנו להתמודד עם שאלות מוסריות? האם אנו חייבים לשאול את עצמנו מה הוא ה' בעיננו, על-מנת שנוכל לנסות להדמות לו בהתנהגותנו?
3. האם ניתן להיות אדם מוסרי רק על-ידי ציות לצו האלקי לשמור מצותיו? או האם צודק פרופ' פלק בסברו שכאשר באים אנו לנסות להתנהג על-פי הצו האלקי, פועלים אנו בהתאם לתפישתנו באשר למהותו? האם עלינו לנקוט בעמדה מוסרית עצמאית בבואנו לחיות חיי תורה ומצות?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר וכנסת הרבנים בישראלעורך ראשי:הרב אבינעם שרון
לכאורה, המלים "והלכת בדרכיו" אינן אומרות אלא שבקיום המצות הולכים אנו בדרך ה'. אך חז"ל ראו במלים מקור למצוה עצמאית להדמות לה':
והמצוה השמינית היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו והוא אמרו "והלכת בדרכיו" [דברים כח]. וכבר כפל צווי זה ואמר "ללכת בכל דרכיו" [דברים י, יב; יא, כב]. ובא בפירוש זה מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק, מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד, וזה לשון ספרי [ספרי דברים פיסקא מ"ט]. (ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ח)
ובדומה:
ואמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: אחרי ה' אלהיכם תלכו [דברים יג, ה]? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים, ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים...אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים...אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים...אף אתה קבור מתים. (סוטה יד ע"א )
וכן:
אך הרעיון של האהבה האלקית, ולא רעיון הצדק האלקי, הוא השולט בתפישה הרבנית. כשאומרים לנו חז"ל להדמות לאלקים, ללכת בדרכי ה', כוונתם בעיקר לחיקוי היבטים מסוימים של האהבה האלקית, להיות חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד. (Max Kadushin, The Rabbinic Mind, 219)
אך נראה כי פרופסור זאב פלק ביקש למצוא ברעיון זה של הדמות לה' לא רק מקור לדוגמת התנהגות מוסרית לחכוי, אלא גם מקור לבחינת מוסריותה של התנהגותנו:
אם מקבלים אנו את רעיון ה"הדמות לאלקים" (imitateo dei), כי אז שואבים אנו את נורמות התנהגותנו לא מרצונו השרירותי של הסמכות העליונה – כדרכם של ה- ethical voluntarists – אלא מתוך הדרך בה תופשים אנו את ה': "כמו שהוא רחום אף אתה היה רחום". כך מאפשרת לנו התיאולוגיה היהודית לפתח שיטה אתית בעלת מקורות חיצוניים לתורה ולהלכה...אפשר להבין את רעיון ה"הדמות לאלקים" כמקור להכרת רצון ה', בנוסף למקורות אחרים כמו התורה וההלכה. נוכל להניח שככלל יש לפרש את ההלכה לאור ה"הדמות לאלקים"... (Ze’ev W. Falk, Religious Law and Ethics: Studies in Biblical and Rabbinical Theonomy, 126-127)
1. האם מדותיו של ה' טובות בשל היותן מדותיו, או האם הן מדותיו של ה' בגלל שהן טובות? האם התשובה לשאלה זו חשובה למושג ההדמות לאלקים?
2. האם הנסיון לחכות את מדותיו או תכונותיו של ה' משחררת אותנו מהתלבטויות מוסריות או האם היא מחייבת אתנו להתמודד עם שאלות מוסריות? האם אנו חייבים לשאול את עצמנו מה הוא ה' בעיננו, על-מנת שנוכל לנסות להדמות לו בהתנהגותנו?
3. האם ניתן להיות אדם מוסרי רק על-ידי ציות לצו האלקי לשמור מצותיו? או האם צודק פרופ' פלק בסברו שכאשר באים אנו לנסות להתנהג על-פי הצו האלקי, פועלים אנו בהתאם לתפישתנו באשר למהותו? האם עלינו לנקוט בעמדה מוסרית עצמאית בבואנו לחיות חיי תורה ומצות?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר וכנסת הרבנים בישראלעורך ראשי:הרב אבינעם שרון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה