בר מצווה-29.5.2010 ט"ז בסיון התש"ע

יאיר לונדינסקי

יום לימוד נשים מסורתיות ארצי במכון שכטר בירושלים

ליום לימוד נשים מסורתיות ארצי במכון שכטר בירושלים

נשות הקהילה מוזמנות להשתתף ביום לימוד נשים מסורתיות ארצי שיתקיים ביום שישי ה 18/6 , במכון שכטר ירושלים .
הכנס מתקיים ב4 שפות : עברית , אנגלית , ספרדית ורוסית .
נא לבחור סדנאות ולהירשם בהקדם אצל פטריסיה (כדי שנוכל להיערך ) בדוא"לstern.patricia@gmail.com , במשרד , או בקהילה.
הסעה מובטחת עבורנו (ללא חיפה) מותנית במספר המשתתפות .
דמי השתתפות (כולל הסעה) 50 ₪ לותיקות , 35 ₪ לעולות חדשות .
טופס הרשמה ורשימת מרצים

בברכה
פטריסיה שטרן

הזמנה לקידוש מיוחד

החל מתחילת יוני הרב יכהן כרב קהילת אשל אברהם , הקהילה המסורתית בבאר שבע .
ביום שישי הקרוב , ה 28/5/2010 , ט"ז בסיוון תש"ע
כולנו נאחל הצלחה למשפחת בלטר ,
בקידוש מיוחד שיערך לכבודם , מיד אחרי קבלת שבת

בברכת הצלחה
הועד הקהילה המסורתית הקריות

פרשת בהעלתך

אי רצונו של משה להנהיג והספקות אשר עלו בלבו באשר להתאמתו לתפקיד ידועים: "וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שמות ד, א) אומר משה כאשר נבחר כמנהיג. "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי" (יז, ד) אומר משה במסה ומריבה. והנה, בפרשה שלנו אומר משה: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי: וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" (במדבר יא, יד-טו).

על המלים "וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי" כותב רש"י: "ברעתם היה לו לכתוב, אלא שכינה הכתוב. וזה אחד מתקוני סופרים בתורה לכינוי ולתקון הלשון". כלומר, לדעת רש"י (המתבסס על דברי המדרש (תנחומא (וורשא) פרשת בשלח טז), אמור היה להכתב "ברעתם", דהיינו, שוב, כמו בעבר, עומד משה בפני משבר מנהיגות בשל אופיו הקשה של העם. אין ביכולתו להנהיג את העם הקשה והעקש הזה. אך לעומת רש"י, כותב אבן עזרא: "עוד ברעה שאני בה, ואין צורך לתיקון הסופרים". כלומר, לדעת אבן עזרא, דברי משה כאן משקפים את אכזבתו מעצמו, מכשלונו בביצוע המשימה אשר הוטלה עליו.

גם מנהיגים אחרים בקשו לסיים את חייהם לאור הקושי במילוי משימתם. לאחר העימות עם כהני הבעל בכרמל והריגתם, שולח איזבל מסר לאליהו הנביא: "וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ אֶל אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם" (מלכים א' יט, ב). אליהו בורח על נפשו ומתפלל: "וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי" (יט, ד).

לאחר שאומר ה' לירמיהו "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ" (ירמיהו טו, א), הנביא הנרדף והמאוים בשל נבואתו מצטער על שנולד: "אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן לְכָל הָאָרֶץ לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי" (ירמיהו טו, י).

1. האם דברי הסירוב של משה במעמד הסנה שקפו חוסר אמונה ביכולתו להנהיג או חוסר אמונה ביכולת של העם להאמין וללכת אחריו?

2. דברי משה בפרשת בהעלתך משקפים אכזבה עמוקה. במי הוא מאוכזב לפי גישת רש"י ובמי הוא מאוכזב לפי גישת אבן עזרא?

3. דברי הסירוב החוזרים של משה במעמד הסנה משקפים מדה של ספקנות באשר ליכולת של ה', כפי שמשתקף מהפסוק וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'" (שמות ד, יא). האם ספקנות כזאת עולה מדברי משה בפרשת בהעלתך? האם יש הבדל לענין זה בין הגישות של רש"י ואבן עזרא?

4. דברי אליהו נאמרו לאחר שהצלחתו הביאה לאיום על חייו. ירמיהו ביקש את מותו לאחר שה' הבהיר לו שגם אילו משה או שמואל היו פונים אליו, לא היה נענע. האם ניתן להשוות בין מצבו של משה לבין מצבם של נביאים אלה? במה הוא דומה ובמה הוא שונה?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל

בר מצווה-15.5.2010 בי בסיון תש"ע

פרשת במדבר

פרשת במדבר מתחילה במפקד: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (א, ב), וממשיכה בסידור המחנה: "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (ב, ב). האם מדובר בסידורים הכרחיים הנחוצים לחיים במדבר או שמא להתארגנות במדבר משמעות עמוקה יותר – סמלית? האם עלינו להתייחס למקרא כהיסטוריה או כהיסטוריוגרפיה?

על-פניה, ספירת "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם" (א, ג) משקפת הכנה להערכות צבאית הגנתית המיועדת לקדם פני סכנות העורבות לעם במדבר סיני. אך הכלי יקר (ר' אפרים שלמה מלונטשיץ, 1515 – 1619) הציע פרוש אחר. לדעתו, הצורך במפקד קשור ברצון ה' להשרות את שכינתו באוהל מועד, והיה, אם כן, צורך בספירת העם כדי לוודא שבכל מחנה היה מספר מסוים של אנשים, "לפי שאמרו חז"ל (יבמות סד א) אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל בפחות מן עשרים ושנים אלף שנאמר (במדבר י, לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל." ומאחר ו"רבבות" מציינת לפחות עשרים אלף, והמלה "אלפי" מציינת לפחות אלפיים, הרי שהשכינה שוכנת רק בנוכחות עשרים ושנים אלף. "וטעמו של דבר להשוות מלכותו יתברך בארעא [בארץ] כעין מלכותא דרקיעא [בדומה למלכות השמים] כמו שאמרו חז"ל (תנחומא וישלח ב) בשעה שנגלה הקב"ה על ישראל בהר סיני ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות של מלאכי השרת, שנאמר (תהלים סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם".

ולמה הצורך שיהיו כולם בני עשרים שנה ומעלה יוצאי צבא? לכאורה, הסיבה הפשוטה היא שהמפקד ממנה את מספר האנשים הכשירים לשרות צבאי בתוך אותה הערכת הגנתית במדבר. אך מסביר הכלי יקר שהסיבה היא: "כדי שיהיו דוגמת צבאות של מעלה ... כדאיתא במדרש (שמות רבה טו, ו) שישראל נקראו צבאות שנאמר (שמות יב, מא) יצאו כל צבאות ה', כדרך שהמלאכים נקראו צבאות שנאמר (ישעיה לז, טז) ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים". כמו ש"צבא" של מלאכים מלווה את ה' בשמים, כך המפקד בא להבטיח שקיים "צבא" של בני ישראל לקבל את השכינה בעולם.

לפי הכלי יקר, אין התאור המקראי מיועד לספק לנו תמונה היסטורית באשר להכנות ההגנתיות של עם ישראל במדבר, אלא מודל רוחני שתכליתו להשרות קדושה על מחנה ישראל כמקום הראוי לשכינה.

1. לכאורה, נראית גישת הכלי יקר כדחוקה וכמיותרת בהעדר כל קושי אמיתי בפשט המקראי. אך אולי עלינו לשאול איזה צורך היה בפרוט המפקד? האם יכולים אנו להסתפק בראיית פרוט המפקד כתעוד היסטורי או האם מחוייבים אנו לחפש אחר מניע תיאולוגי או תכלית עתידית?

2. בהוראות המפורטות לסדור המחנה מוצאים אנו את אוהל מועד במרכז המחנה, כאשר מסביב לאוהל מועד טבעת של משפחות הלוי, ובמעגל החיצוני מוצבים יתר השבטים. לכאורה, נראה שמדובר בהערכות צבאית הגנתית פשוטה המיועדת להגן על המרכז מפני התקפה. כלומר, המחנה ערוך להגן על אוהל מועד. האם ניתן לתת הסבר תיאולוגי למבנה המחנה, כפי שעושה הכלי יקר בענין המפקד?

3. אם מבינים את סידור המחנה כהערכות צבאית פשוטה, על מה מגן המחנה? מה מוגן לפי גישה תיאולוגית-ערכית דוגמת גישת הכלי יקר?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל