בספרו הנביאים, מציג פרופ' הרב אברהם יהושע השל את אברהם ואת משה כצמד. כך, למשל, כותב השל: "תחילת ההיסטוריה של ישראל בשני מעשי דחיה: דחיית מסופוטמיה בימי אברהם ודחיית מצרים בימי משה, בשני המקרים היתה זו דחיית רבונות פוליטית ורוחנית" (71 -72). בהמשך כותב השל: "בימי אברהם ומשה, כמו בימי ישעיהו, דחיית גם מסופוטמיה וגם מצרים אכן היתה גורלה של ישראל" (185 – 186).
נראה כי קשר זה בין אברהם לבין משה – בין יציאת אור כשדים לבין יציאת מצרים - מרומז בלשון התורה. בפרשת לך לך, במעמד ברית בין הבתרים, שומע אברהם את ההבטחה: "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ" (בראשית טו,ז).
בפרשת יתרו, במעמד הר סיני, שומע ישראל בדיבר הראשון: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ,ב-ג).
הרב שלמה ריסקין הציע ש"הברית הראשונה [הברית עם אברהם אבינו] מדגישה את הצד הארצי ואת קשרי הדם...היא אשר ייסדה את העם היהודי. הברית השנייה, ברית חורב, נכרתה על תורת ה' ומצוותיה, ובמרכזה עומד ספר התורה...היא הממסדת את הדת היהודית. ברית אברהם שמה דגש בזהותנו הלאומית, בארץ שהובטחה לנו כאחוזת עולם, בעובדה שכל יוצאי חלציו של אברהם ייחשבו למשפחה אחת...לעומת זאת, ברית חורב אינה מתמקדת בקשר המשפחתי-הלאומי, אלא בקשר החוקתי-הדתי" ("הסכם שותפות", פותחים שבוע, נפתלי רוטנברג (עורך), 44, 48).
אם נכונים דברי הרב ריסקין, כי אז אפשר אולי להציע שבפרשת בהר מתחברות המלים והרעיונות בשתי הבריתות לזהות מאוחדת וליעוד משותף: "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (ויקרא כה,לח).
1. האם ניתן לומר שסיפור יציאת מצרים מתחילה בפסוק "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"? האם לפני יציאת מצרים, ספרו אבותנו ביציאת אור כשדים?
2. האם יש ליחס חשיבות גדולה יותר להיבט הלאומי (ברית אברהם) או להיבט הדתי (ברית סיני) בזהות היהודית? האם ניתן ליחס את ההבדלים בין זרמים ותנועות שונים ביהדות להשמת דגש גדול יותר על ההיבט האחד או האחר? האם תתכן יהדות המבוססת כל כולה על אחת הבריתות בלבד?
3. שלושת הפסוקים שצוטטו לעיל פותחים במלים "אני ה'/אנכי ה'". למה? האם לאמירה זו משמעות תיאולוגית עצמאית או האם היא נועדה להוסיף תוקף או משמעות לנאמר בהמשך?
4. שלושת הפסוקים מציינים את רעיון ההוצאה: "הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים", "הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", "הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". הצורך בהוצאת ישראל ממצרים – מעבדות בארץ נכריה – ברורה ומובנת, אך האם התורה מגלה, ולו ברמז, צורך ב"הוצאת" אברהם מארץ מולדתו? מה משמעותה של אותה "הוצאה"?
5. האם נכון לתאר את תחילת ההיסטוריה היהודית וגורלו של ישראל כ"דחייה" של גישות, רעיונות, תרבויות זרים או של שלטון זר? האם ניתן להחליף תאור זה בתאור אחר המבוסס על "קבלה"? האם החלפת תאור זה של "דחייה" בנרטיב של "קבלה" תשקף טוב יותר את רעיון הברית? האם יש הבדל רעיוני של ממש בין שתי האפשרויות?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
יום רביעי, 28 באוקטובר 2009
משרד הקהילה
חברים יקרים
החל מיום ראשון ליאת סלע תתפקד כמזכירה של הרב, שעות פעילות חדשות: ימי א'-ג'-ד' וה' בין 9 ל13 ויום ב' בין 16 ל20.
החל מיום ראשון ליאת סלע תתפקד כמזכירה של הרב, שעות פעילות חדשות: ימי א'-ג'-ד' וה' בין 9 ל13 ויום ב' בין 16 ל20.
יום חמישי, 22 באוקטובר 2009
פרשת נח
אומרים בני האדם של דור הפלגה: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ד). בדברים אלה מתרכזים הפרשנים בחיפושם אחר המסר הערכי שבסיפור.
במדרשי חז"ל מוצאים אנו דוגמאות רבות הרואות ברצון לבנות מגדל ביטוי למרד נגד ה' בצורת פנייה לעבודה זרה, לדוגמא: "רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו, כתיב הכא 'נעשה לנו שם', וכתיב התם 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו' (שמות כג,יג), מה להלן עבודה זרה - אף כאן עבודה זרה" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין קט ע"א).
לעומת גישה זו, רשב"ם (1080 – 1158 לערך) רואה בדברים הפרה של ציווי אלוהי:"הבה נבנה לנו עיר וגו' - לפי הפשט מה חטאו דור הפלגה? אם מפני שאמרו 'וראשו בשמים', הא כתוב 'ערים גדולות ובצורות בשמים' ׁׁ(דברים א,כח)? אלא לפי שצוום ה' 'פרו ורבו ומלאו את הארץ', והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו 'פן נפוץ', לפיכך הפיצם משם בגזרתו". כלומר, אין הפסוק משקף רצון למרוד בה' ולהלחם בו, אלא רק סירוב להגשים את הוראתו "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ט,א).
בדומה, כותב רבנו בחיי (1250 – 1340): "ונעשה לנו שם - על דעת הפשט, היו מבקשים להתישב במקום אחד להיותם מחוברים יחד ולא מצאו מקום אלא שנער, ועל-כן רצו לבנות להם עיר ומגדל שיהיה מחזיק את כלם, העיר לישוב, והמגדל לאות ולשם שיראוהו בני כל העולם ויישירו נגדו ויתישבו באותה העיר ולא במקום אחר".
גישה אחרת, מוצאים אנו בין הפרשנים המודרניים. למשל, מציע אורי אלטר:
הגם שקיימת מסורת פרשנית ארוכה המדמיינת את בניית המגדל כנסיון להסתער על גבהי מרומים, למעשה אין הכתוב מרמז על כך. "וראשו בשמים" הוא לשון גוזמא המוכרת בכתובות מסופוטמיות לשבח מגדלים גבוהים, ואילו עשיית "שם" על-ידי הקמת מצבה קבועה מהווה רעיון החוזר ונשנה בתרבות העברית הקדומה. הסיפור הוא פולמוס נגד אורבניות ונגד הבטחון המופרז של בני אדם בהישגי הטכנולוגיה" (Robert Alter, The Five Books of Moses, A Translation with Commentary, 58).
דבריו של פרופ' אלטר נשמעים מודרניים למדי, אך דברים דומים שומעים אנו גם מפרשנים כמו אברבנאל (1437 – 1508):
וכן היה חטאת דור הפלגה דומה לחטא אדם וקין ובניו, לפי שבהיות להם ריבוי העניינים הטבעיים ההכרחיים לקיומם מאת ה' מן השמים בהיותם פנויים ממלאכה מכל עמל ומוכנים להתעסק בשלימות נפשם, לא נחה דעתם במה שהכין להם בוראם במתנתו הרחבה הטבעית ויבקשו לשלוח יד ולשים כל מחשבותם למצוא המלאכות בבנות עיר שהיא כוללת במלאכות כולם ומגדל בתוכה, כדי להתחבר שם ולעשות עצמם מדיניים תחת היותם בני שדה, בחושבם שהתכלית המיוחד להם היה הקיבוץ המדיני להתמשך ביניהם השיתוף והחברה, ושזו המעולה בתכליתית האנושות, עם מה שיימשך מזה מהשמות והמינויים והממשלות וכבודות הדמיוניות...
פרופ' אליעזר שבייד מציג מה שנראה כסינתזה של הגישות השונות:
מהסיפור על מגדל בבל [...] עולה שהשאיפה לכונן ריבונות אנושית שלכאורה תבטיח את תנאי הקיום העצמאי של בני האדם עלי אדמות ותשחזר על-ידי כך את מציאות גן עדן – שאיפה זו היא התמרדות נגד רצונו של האלוהים שהאנושות תפוץ בכל הארץ ותיפרד לעמים, ומתוכה נולדת אחר כך התעוזה לנסות לעלות לשמים כדי לכבוש את השלטון מידי האלוהים. ואולם שאיפה זו היא מכשלה נוראה לבני האדם עצמם, מכיוון שהם מקימים משטר עריצות שישעבד וידכא אותם תחתיו (הפילוסופיה של התנ"ך כיסוד תרבות ישראל, 82).
1. למה יבקש ה' לפזר את בני האדם על פני כל הארץ? האם תכלית זו משקפת את הפרוש האפשרי היחיד לציווי "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"? האם הרצון לפזר את בני האדם על פני האדמה גם שולל פיתוח תרבות עירונית?
2. במדרש על פרשת האזינו כתוב: "וישמן ישורון ויבעט - לפי שובע מורדים. וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה...וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שלוה שנאמר 'ויהי כל הארץ שפה אחת' [בראשית יא, א]" (ספרי דברים פיסקא שיח). האם המרד נובע מהשובע ולא מהחוסר והתסכול? לאיזה סוג של מרד מתכוונים חז"ל?
3. אברבנאל שירת כשר האוצר של מלך פורטוגל אלפונסו החמישי. לאחר מות אלפונסו, הואשם אברבנאל בקשירת קשר נגד המלך החדש, נדון למוות וברח לספרד, שם שירת את פרדיננד ואיזבלה עד לגירוש היהודים מספרד, אז ברח לאיטליה. האם יש בביוגרפיה של אברבנאל כדי להסביר את הדעות נגד מלכות וממשל המובאות לידי ביטוי בפרושו?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
במדרשי חז"ל מוצאים אנו דוגמאות רבות הרואות ברצון לבנות מגדל ביטוי למרד נגד ה' בצורת פנייה לעבודה זרה, לדוגמא: "רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו, כתיב הכא 'נעשה לנו שם', וכתיב התם 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו' (שמות כג,יג), מה להלן עבודה זרה - אף כאן עבודה זרה" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין קט ע"א).
לעומת גישה זו, רשב"ם (1080 – 1158 לערך) רואה בדברים הפרה של ציווי אלוהי:"הבה נבנה לנו עיר וגו' - לפי הפשט מה חטאו דור הפלגה? אם מפני שאמרו 'וראשו בשמים', הא כתוב 'ערים גדולות ובצורות בשמים' ׁׁ(דברים א,כח)? אלא לפי שצוום ה' 'פרו ורבו ומלאו את הארץ', והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו 'פן נפוץ', לפיכך הפיצם משם בגזרתו". כלומר, אין הפסוק משקף רצון למרוד בה' ולהלחם בו, אלא רק סירוב להגשים את הוראתו "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ט,א).
בדומה, כותב רבנו בחיי (1250 – 1340): "ונעשה לנו שם - על דעת הפשט, היו מבקשים להתישב במקום אחד להיותם מחוברים יחד ולא מצאו מקום אלא שנער, ועל-כן רצו לבנות להם עיר ומגדל שיהיה מחזיק את כלם, העיר לישוב, והמגדל לאות ולשם שיראוהו בני כל העולם ויישירו נגדו ויתישבו באותה העיר ולא במקום אחר".
גישה אחרת, מוצאים אנו בין הפרשנים המודרניים. למשל, מציע אורי אלטר:
הגם שקיימת מסורת פרשנית ארוכה המדמיינת את בניית המגדל כנסיון להסתער על גבהי מרומים, למעשה אין הכתוב מרמז על כך. "וראשו בשמים" הוא לשון גוזמא המוכרת בכתובות מסופוטמיות לשבח מגדלים גבוהים, ואילו עשיית "שם" על-ידי הקמת מצבה קבועה מהווה רעיון החוזר ונשנה בתרבות העברית הקדומה. הסיפור הוא פולמוס נגד אורבניות ונגד הבטחון המופרז של בני אדם בהישגי הטכנולוגיה" (Robert Alter, The Five Books of Moses, A Translation with Commentary, 58).
דבריו של פרופ' אלטר נשמעים מודרניים למדי, אך דברים דומים שומעים אנו גם מפרשנים כמו אברבנאל (1437 – 1508):
וכן היה חטאת דור הפלגה דומה לחטא אדם וקין ובניו, לפי שבהיות להם ריבוי העניינים הטבעיים ההכרחיים לקיומם מאת ה' מן השמים בהיותם פנויים ממלאכה מכל עמל ומוכנים להתעסק בשלימות נפשם, לא נחה דעתם במה שהכין להם בוראם במתנתו הרחבה הטבעית ויבקשו לשלוח יד ולשים כל מחשבותם למצוא המלאכות בבנות עיר שהיא כוללת במלאכות כולם ומגדל בתוכה, כדי להתחבר שם ולעשות עצמם מדיניים תחת היותם בני שדה, בחושבם שהתכלית המיוחד להם היה הקיבוץ המדיני להתמשך ביניהם השיתוף והחברה, ושזו המעולה בתכליתית האנושות, עם מה שיימשך מזה מהשמות והמינויים והממשלות וכבודות הדמיוניות...
פרופ' אליעזר שבייד מציג מה שנראה כסינתזה של הגישות השונות:
מהסיפור על מגדל בבל [...] עולה שהשאיפה לכונן ריבונות אנושית שלכאורה תבטיח את תנאי הקיום העצמאי של בני האדם עלי אדמות ותשחזר על-ידי כך את מציאות גן עדן – שאיפה זו היא התמרדות נגד רצונו של האלוהים שהאנושות תפוץ בכל הארץ ותיפרד לעמים, ומתוכה נולדת אחר כך התעוזה לנסות לעלות לשמים כדי לכבוש את השלטון מידי האלוהים. ואולם שאיפה זו היא מכשלה נוראה לבני האדם עצמם, מכיוון שהם מקימים משטר עריצות שישעבד וידכא אותם תחתיו (הפילוסופיה של התנ"ך כיסוד תרבות ישראל, 82).
1. למה יבקש ה' לפזר את בני האדם על פני כל הארץ? האם תכלית זו משקפת את הפרוש האפשרי היחיד לציווי "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"? האם הרצון לפזר את בני האדם על פני האדמה גם שולל פיתוח תרבות עירונית?
2. במדרש על פרשת האזינו כתוב: "וישמן ישורון ויבעט - לפי שובע מורדים. וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה...וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שלוה שנאמר 'ויהי כל הארץ שפה אחת' [בראשית יא, א]" (ספרי דברים פיסקא שיח). האם המרד נובע מהשובע ולא מהחוסר והתסכול? לאיזה סוג של מרד מתכוונים חז"ל?
3. אברבנאל שירת כשר האוצר של מלך פורטוגל אלפונסו החמישי. לאחר מות אלפונסו, הואשם אברבנאל בקשירת קשר נגד המלך החדש, נדון למוות וברח לספרד, שם שירת את פרדיננד ואיזבלה עד לגירוש היהודים מספרד, אז ברח לאיטליה. האם יש בביוגרפיה של אברבנאל כדי להסביר את הדעות נגד מלכות וממשל המובאות לידי ביטוי בפרושו?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
יום ראשון, 18 באוקטובר 2009
יום חמישי, 15 באוקטובר 2009
פרשת בראשית
וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ב,ז).
מה פירוש "עָפָר מִן הָאֲדָמָה"? תרגום יונתן מפרש את המלים תוך שימוש נרחב במקורות מדרשיים: "וּדְבַר עַפְרָא מֵאֲתַר בֵּית מַקְדְשָׁא וּמֵאַרְבַּעַת רוּחֵי עַלְמָא וּפַתָכָא מִכָּל מֵימֵי עַלְמָא" [ויקח עפר ממקום בית המקדש ומארבעת רוחות העולם ויבלול מכל מימי העולם]. רעיון בריאת האדם מאדמת בית המקדש לקוח ממדרש הקושר את המלה 'אדמה' לבניית המזבח: "רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו, ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ,כא), אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו" (בראשית רבה (וילנא) פרשה יד). רש"י מספק את המקור המדרשי לרעיון איסוף עפר מרחבי תבל: "צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה". גישות אלה קושרות את עפר בריאתו של האדם לסופו, כמו שכתוב: "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט).
גישה אחרת המובאת במדרש סוברת שיצירת האדם מעפר מן האדמה נועדה לחזקו בחייו ולהאריך את ימיו: "רבי הונא אמר, עפר זכר, אדמה נקבה. היוצר הזה מביא עפר זכר, ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין" (בראשית רבה (וילנא) פרשה יד).רעיון זה, הרואה בבריאת האדם תוצאה ממיזוג או איחוד של שני חלקים או חומרים נגדיים מוצא ביטוי בהמשך הפסוק המתאר את בריאת האדם. האדם נברא מהאדמה הגשמית אך:"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב,ז). על-כך מאיר רש"י: "עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים". האדם עשוי מהדבר הנמוך ביותר ומהדבר הנשגב ביותר, מהדבר הגשמי ביותר ומהדבר המופשט ביותר. על דואליות זו שבבריאת האדם כותב הפרשן ר' מנחם ריקאנטי (איטליה 1250 – 1310 לערך): "התעוררו רז"ל בשני היודין שבמלת 'וייצר', ודרשו שני יצירות אחת לזכר ואחת לנקבה. ואמרו מלמד שדיו פרצופין נבראו, והרמז למידת רחמים ולמידת הדין".
1. על בריאת החיות כתוב: "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם" (בראשית ב, יט). מה החשיבות בהדגשת הדואליות בבריאת האדם לעומת החיות, עליהן מספר הכתוב שמקורן באדמה בלבד? [הערה: שימו לב שהמילה 'וַיִּצֶר' כתובה כאן ביוד אחת].
2. האם הרעיון שהאדם יכול להקבר בכל מקום מדגיש את השתייכות האדם לאדמה, או שמא יש בכך כדי להמעיט בחשיבות הקשר ולהדגיש שאין זה משנה כלל היכן יקבר האדם היות ומקור נשמתו בשמים? האם רעיון 'אדמת המזבח' יכול לגשר בין שני עולומות אלה?
3. מה מלמד הדרשה על מקור האדם בעפר הזכר ובאדמה הנקבה על רעיון השלמות? איך חיבור זה בין הזכר והנקבה באדם מבטיח את חוסנו?
4. למה ביקשו חז"ל לקשור את בריאת האדם באדמת מקום בית המקדש ולכפרה? האם בכך בקשו לרמוז משהו באשר לטבעו הרע של האדם או לפוטנציאל הקדושה שבו? לכאורה, היינו חושבים שמקור הפוטנציאל של האדם להגיע לקדושה מצוי בנשמתו האלהית. למה ממקמים חז"ל את המקור דווקא במוצאו הגשמי באדמת בית המקדש?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
מה פירוש "עָפָר מִן הָאֲדָמָה"? תרגום יונתן מפרש את המלים תוך שימוש נרחב במקורות מדרשיים: "וּדְבַר עַפְרָא מֵאֲתַר בֵּית מַקְדְשָׁא וּמֵאַרְבַּעַת רוּחֵי עַלְמָא וּפַתָכָא מִכָּל מֵימֵי עַלְמָא" [ויקח עפר ממקום בית המקדש ומארבעת רוחות העולם ויבלול מכל מימי העולם]. רעיון בריאת האדם מאדמת בית המקדש לקוח ממדרש הקושר את המלה 'אדמה' לבניית המזבח: "רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו, ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ,כא), אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו" (בראשית רבה (וילנא) פרשה יד). רש"י מספק את המקור המדרשי לרעיון איסוף עפר מרחבי תבל: "צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה". גישות אלה קושרות את עפר בריאתו של האדם לסופו, כמו שכתוב: "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט).
גישה אחרת המובאת במדרש סוברת שיצירת האדם מעפר מן האדמה נועדה לחזקו בחייו ולהאריך את ימיו: "רבי הונא אמר, עפר זכר, אדמה נקבה. היוצר הזה מביא עפר זכר, ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין" (בראשית רבה (וילנא) פרשה יד).רעיון זה, הרואה בבריאת האדם תוצאה ממיזוג או איחוד של שני חלקים או חומרים נגדיים מוצא ביטוי בהמשך הפסוק המתאר את בריאת האדם. האדם נברא מהאדמה הגשמית אך:"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב,ז). על-כך מאיר רש"י: "עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים". האדם עשוי מהדבר הנמוך ביותר ומהדבר הנשגב ביותר, מהדבר הגשמי ביותר ומהדבר המופשט ביותר. על דואליות זו שבבריאת האדם כותב הפרשן ר' מנחם ריקאנטי (איטליה 1250 – 1310 לערך): "התעוררו רז"ל בשני היודין שבמלת 'וייצר', ודרשו שני יצירות אחת לזכר ואחת לנקבה. ואמרו מלמד שדיו פרצופין נבראו, והרמז למידת רחמים ולמידת הדין".
1. על בריאת החיות כתוב: "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם" (בראשית ב, יט). מה החשיבות בהדגשת הדואליות בבריאת האדם לעומת החיות, עליהן מספר הכתוב שמקורן באדמה בלבד? [הערה: שימו לב שהמילה 'וַיִּצֶר' כתובה כאן ביוד אחת].
2. האם הרעיון שהאדם יכול להקבר בכל מקום מדגיש את השתייכות האדם לאדמה, או שמא יש בכך כדי להמעיט בחשיבות הקשר ולהדגיש שאין זה משנה כלל היכן יקבר האדם היות ומקור נשמתו בשמים? האם רעיון 'אדמת המזבח' יכול לגשר בין שני עולומות אלה?
3. מה מלמד הדרשה על מקור האדם בעפר הזכר ובאדמה הנקבה על רעיון השלמות? איך חיבור זה בין הזכר והנקבה באדם מבטיח את חוסנו?
4. למה ביקשו חז"ל לקשור את בריאת האדם באדמת מקום בית המקדש ולכפרה? האם בכך בקשו לרמוז משהו באשר לטבעו הרע של האדם או לפוטנציאל הקדושה שבו? לכאורה, היינו חושבים שמקור הפוטנציאל של האדם להגיע לקדושה מצוי בנשמתו האלהית. למה ממקמים חז"ל את המקור דווקא במוצאו הגשמי באדמת בית המקדש?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
יום שלישי, 13 באוקטובר 2009
קורס חדש בקהילה
ביום שני ה-19 באוקטובר בשעה 20:00 יפתח קורס חדש בקהילה:
"בשביל החיים" – מהלידה ועד המוות, אספקטים פילוסופיים, פסיכולוגיים ומסורתיים בתחנות השונות במהלך החיים
חברי הקהילה: 10 ₪ לשיעור
אורחים 15 ₪ לשיעור
הרשמה מראש בטלפון: 8722921
במייל: kehila5@bezeqint.net
"בשביל החיים" – מהלידה ועד המוות, אספקטים פילוסופיים, פסיכולוגיים ומסורתיים בתחנות השונות במהלך החיים
חברי הקהילה: 10 ₪ לשיעור
אורחים 15 ₪ לשיעור
הרשמה מראש בטלפון: 8722921
במייל: kehila5@bezeqint.net
עיגולים
חברות יקרות,
אתן מוזמנות למפגש השני של קבוצת "עיגולים" ראש חודש לנשים.
הפגישה תיערך ביום ג' ה-20 באוקטובר, ב' בחשוון, בשעה 20:00 בבית הכנסת.
נתמקד הפעם בנושא: משיב הרוח מוריד הגשם.
נשמח לראות אתכן.
בברכה
פטריסיה שטרן
מרכזת "עיגולים" - ראש חודש לנשים
אתן מוזמנות למפגש השני של קבוצת "עיגולים" ראש חודש לנשים.
הפגישה תיערך ביום ג' ה-20 באוקטובר, ב' בחשוון, בשעה 20:00 בבית הכנסת.
נתמקד הפעם בנושא: משיב הרוח מוריד הגשם.
נשמח לראות אתכן.
בברכה
פטריסיה שטרן
מרכזת "עיגולים" - ראש חודש לנשים
הירשם ל-
רשומות (Atom)