פרשת בראשית

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ב,ז).

מה פירוש "עָפָר מִן הָאֲדָמָה"? תרגום יונתן מפרש את המלים תוך שימוש נרחב במקורות מדרשיים: "וּדְבַר עַפְרָא מֵאֲתַר בֵּית מַקְדְשָׁא וּמֵאַרְבַּעַת רוּחֵי עַלְמָא וּפַתָכָא מִכָּל מֵימֵי עַלְמָא" [ויקח עפר ממקום בית המקדש ומארבעת רוחות העולם ויבלול מכל מימי העולם]. רעיון בריאת האדם מאדמת בית המקדש לקוח ממדרש הקושר את המלה 'אדמה' לבניית המזבח: "רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן אמרו, ממקום כפרתו נברא, היך מה דאת אמר 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ,כא), אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו" (בראשית רבה (וילנא) פרשה יד). רש"י מספק את המקור המדרשי לרעיון איסוף עפר מרחבי תבל: "צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה". גישות אלה קושרות את עפר בריאתו של האדם לסופו, כמו שכתוב: "עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט).

גישה אחרת המובאת במדרש סוברת שיצירת האדם מעפר מן האדמה נועדה לחזקו בחייו ולהאריך את ימיו: "רבי הונא אמר, עפר זכר, אדמה נקבה. היוצר הזה מביא עפר זכר, ואדמה נקבה, כדי שיהיו כליו בריאין" (בראשית רבה (וילנא) פרשה יד).רעיון זה, הרואה בבריאת האדם תוצאה ממיזוג או איחוד של שני חלקים או חומרים נגדיים מוצא ביטוי בהמשך הפסוק המתאר את בריאת האדם. האדם נברא מהאדמה הגשמית אך:"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" (בראשית ב,ז). על-כך מאיר רש"י: "עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים". האדם עשוי מהדבר הנמוך ביותר ומהדבר הנשגב ביותר, מהדבר הגשמי ביותר ומהדבר המופשט ביותר. על דואליות זו שבבריאת האדם כותב הפרשן ר' מנחם ריקאנטי (איטליה 1250 – 1310 לערך): "התעוררו רז"ל בשני היודין שבמלת 'וייצר', ודרשו שני יצירות אחת לזכר ואחת לנקבה. ואמרו מלמד שדיו פרצופין נבראו, והרמז למידת רחמים ולמידת הדין".

1. על בריאת החיות כתוב: "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם" (בראשית ב, יט). מה החשיבות בהדגשת הדואליות בבריאת האדם לעומת החיות, עליהן מספר הכתוב שמקורן באדמה בלבד? [הערה: שימו לב שהמילה 'וַיִּצֶר' כתובה כאן ביוד אחת].

2. האם הרעיון שהאדם יכול להקבר בכל מקום מדגיש את השתייכות האדם לאדמה, או שמא יש בכך כדי להמעיט בחשיבות הקשר ולהדגיש שאין זה משנה כלל היכן יקבר האדם היות ומקור נשמתו בשמים? האם רעיון 'אדמת המזבח' יכול לגשר בין שני עולומות אלה?

3. מה מלמד הדרשה על מקור האדם בעפר הזכר ובאדמה הנקבה על רעיון השלמות? איך חיבור זה בין הזכר והנקבה באדם מבטיח את חוסנו?

4. למה ביקשו חז"ל לקשור את בריאת האדם באדמת מקום בית המקדש ולכפרה? האם בכך בקשו לרמוז משהו באשר לטבעו הרע של האדם או לפוטנציאל הקדושה שבו? לכאורה, היינו חושבים שמקור הפוטנציאל של האדם להגיע לקדושה מצוי בנשמתו האלהית. למה ממקמים חז"ל את המקור דווקא במוצאו הגשמי באדמת בית המקדש?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל