פרשת נח

אומרים בני האדם של דור הפלגה: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית יא, ד). בדברים אלה מתרכזים הפרשנים בחיפושם אחר המסר הערכי שבסיפור.

במדרשי חז"ל מוצאים אנו דוגמאות רבות הרואות ברצון לבנות מגדל ביטוי למרד נגד ה' בצורת פנייה לעבודה זרה, לדוגמא: "רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו, כתיב הכא 'נעשה לנו שם', וכתיב התם 'ושם אלהים אחרים לא תזכירו' (שמות כג,יג), מה להלן עבודה זרה - אף כאן עבודה זרה" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין קט ע"א).

לעומת גישה זו, רשב"ם (1080 – 1158 לערך) רואה בדברים הפרה של ציווי אלוהי:"הבה נבנה לנו עיר וגו' - לפי הפשט מה חטאו דור הפלגה? אם מפני שאמרו 'וראשו בשמים', הא כתוב 'ערים גדולות ובצורות בשמים' ׁׁ(דברים א,כח)? אלא לפי שצוום ה' 'פרו ורבו ומלאו את הארץ', והם בחרו להם מקום לשבת שם ואמרו 'פן נפוץ', לפיכך הפיצם משם בגזרתו". כלומר, אין הפסוק משקף רצון למרוד בה' ולהלחם בו, אלא רק סירוב להגשים את הוראתו "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ט,א).

בדומה, כותב רבנו בחיי (1250 – 1340): "ונעשה לנו שם - על דעת הפשט, היו מבקשים להתישב במקום אחד להיותם מחוברים יחד ולא מצאו מקום אלא שנער, ועל-כן רצו לבנות להם עיר ומגדל שיהיה מחזיק את כלם, העיר לישוב, והמגדל לאות ולשם שיראוהו בני כל העולם ויישירו נגדו ויתישבו באותה העיר ולא במקום אחר".

גישה אחרת, מוצאים אנו בין הפרשנים המודרניים. למשל, מציע אורי אלטר:

הגם שקיימת מסורת פרשנית ארוכה המדמיינת את בניית המגדל כנסיון להסתער על גבהי מרומים, למעשה אין הכתוב מרמז על כך. "וראשו בשמים" הוא לשון גוזמא המוכרת בכתובות מסופוטמיות לשבח מגדלים גבוהים, ואילו עשיית "שם" על-ידי הקמת מצבה קבועה מהווה רעיון החוזר ונשנה בתרבות העברית הקדומה. הסיפור הוא פולמוס נגד אורבניות ונגד הבטחון המופרז של בני אדם בהישגי הטכנולוגיה" (Robert Alter, The Five Books of Moses, A Translation with Commentary, 58).

דבריו של פרופ' אלטר נשמעים מודרניים למדי, אך דברים דומים שומעים אנו גם מפרשנים כמו אברבנאל (1437 – 1508):

וכן היה חטאת דור הפלגה דומה לחטא אדם וקין ובניו, לפי שבהיות להם ריבוי העניינים הטבעיים ההכרחיים לקיומם מאת ה' מן השמים בהיותם פנויים ממלאכה מכל עמל ומוכנים להתעסק בשלימות נפשם, לא נחה דעתם במה שהכין להם בוראם במתנתו הרחבה הטבעית ויבקשו לשלוח יד ולשים כל מחשבותם למצוא המלאכות בבנות עיר שהיא כוללת במלאכות כולם ומגדל בתוכה, כדי להתחבר שם ולעשות עצמם מדיניים תחת היותם בני שדה, בחושבם שהתכלית המיוחד להם היה הקיבוץ המדיני להתמשך ביניהם השיתוף והחברה, ושזו המעולה בתכליתית האנושות, עם מה שיימשך מזה מהשמות והמינויים והממשלות וכבודות הדמיוניות...

פרופ' אליעזר שבייד מציג מה שנראה כסינתזה של הגישות השונות:

מהסיפור על מגדל בבל [...] עולה שהשאיפה לכונן ריבונות אנושית שלכאורה תבטיח את תנאי הקיום העצמאי של בני האדם עלי אדמות ותשחזר על-ידי כך את מציאות גן עדן – שאיפה זו היא התמרדות נגד רצונו של האלוהים שהאנושות תפוץ בכל הארץ ותיפרד לעמים, ומתוכה נולדת אחר כך התעוזה לנסות לעלות לשמים כדי לכבוש את השלטון מידי האלוהים. ואולם שאיפה זו היא מכשלה נוראה לבני האדם עצמם, מכיוון שהם מקימים משטר עריצות שישעבד וידכא אותם תחתיו (הפילוסופיה של התנ"ך כיסוד תרבות ישראל, 82).

1. למה יבקש ה' לפזר את בני האדם על פני כל הארץ? האם תכלית זו משקפת את הפרוש האפשרי היחיד לציווי "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"? האם הרצון לפזר את בני האדם על פני האדמה גם שולל פיתוח תרבות עירונית?

2. במדרש על פרשת האזינו כתוב: "וישמן ישורון ויבעט - לפי שובע מורדים. וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה...וכן מצינו באנשי מגדל שלא מרדו בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שלוה שנאמר 'ויהי כל הארץ שפה אחת' [בראשית יא, א]" (ספרי דברים פיסקא שיח). האם המרד נובע מהשובע ולא מהחוסר והתסכול? לאיזה סוג של מרד מתכוונים חז"ל?

3. אברבנאל שירת כשר האוצר של מלך פורטוגל אלפונסו החמישי. לאחר מות אלפונסו, הואשם אברבנאל בקשירת קשר נגד המלך החדש, נדון למוות וברח לספרד, שם שירת את פרדיננד ואיזבלה עד לגירוש היהודים מספרד, אז ברח לאיטליה. האם יש בביוגרפיה של אברבנאל כדי להסביר את הדעות נגד מלכות וממשל המובאות לידי ביטוי בפרושו?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל