"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ ... וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, ט-יב).
לדעת חז"ל, לא כל המצות נתנו למשה בסיני, אלא חלקן כבר היו מקדמת דנה: "תנו רבנן: שבע מצות נצטוו בני נח: דינין, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין נו ע"א).
קובע הרמב"ם: "על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אף-על-פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות" (רמב"ם, הלכות מלכים, ט,א).
ומרחיב הרמב"ן: "ועל דעתי, הדינין שמנו לבני נח בשבע מצות שלהם אינם להושיב דיינין בכל פלך ופלך בלבד, אבל צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כענין הדינין שנצטוו ישראל" (רמב"ן, בראשית לד, יג).
אך, פרופסור זאב פלק מקשה על האופי האוניברסלי של המוסר התורני:
"מצוות האדם הראשון או בני נח כוונו לכל העמים, משמע, כולם הוזמנו להצטרף למסגרת התורה...אך מאידך גיסא, נמצאים בתורה גם ביטויים קיצוניים של פרטיקולריזם אקסקלוסיביות...דרושה, אפוא, אבחנה בין המסקנות ההומניות הנובעות מהמונותיאזם והמוסריות של האלוהים מחד גיסא, והמסקנות הנובעות מהמצב המלחמתי הקיומי של ישראל הקדום, מאידך גיסא" ( Ze’ev Falk, Religious Law and Ethics, 52-53 ).
1. למה ראו חז"ל חשיבות ביחוס מצוות מסויימות לאדם הראשון? מה אופיין של אותן מצוות?
2. למה היה חשוב לרמב"ם לציין ש"הדעת נוטה להן", כלומר, שניתן להגיע למצוות בני נח דרך ההגיון והשכל הישר? האם, לאור הגיונן וחיוניותן של מצוות בני נח לקיום החברה, היה צורך "לצוות" את המצוות האלה? האם יש יתרון בראיית כללים אלה כמצווים מפי האלהים?
3. כותב פרופסור יצחק שורש: "את שבע מצוות אלה של בני נח הפרו בהדרגה הדורות מאדם ועד נח, ובכך החזירו את החברה האנושית לתהו ובהו, ועוררו את זעמו של אלהים. ההתנונות משמעה הפיכת סדרי עולם, כרסום אבחנות עד להיעלמותן, הפיכת כל האפשרויות לתקפות במידה שווה, ועשיית כל אשר ביכולתנו הפיזית"( Ismar Schorsch, (Chancellor's Parashah Commentary, Parashat Noah, October 28, 1995 . האם ראו חז"ל את כוונת המלים "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" ביטוי לאי-קיומן של מצוות בני נח?
4. פרופסור פלק רואה את המוסר התורני האוניברסלי ביטוי לתפישת האלוהות שלנו, ואילו בפרטיקולריזם ובאקסקלוסיביות רואה הוא ביטוי להכורח המציאות הפוליטית הקיומית. האם גישה זו מבקשת להבחין בין אידיאל אלוהי לבין מציאות אנושית, או האם יש ליחס את שתי הגישות, האוניברסלית והיחודית, לאלוהים? האם מתח זה בין הרצוי למצוי קיים גם במצבנו הנוכחי?
לדעת חז"ל, לא כל המצות נתנו למשה בסיני, אלא חלקן כבר היו מקדמת דנה: "תנו רבנן: שבע מצות נצטוו בני נח: דינין, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי" (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין נו ע"א).
קובע הרמב"ם: "על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אף-על-פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות" (רמב"ם, הלכות מלכים, ט,א).
ומרחיב הרמב"ן: "ועל דעתי, הדינין שמנו לבני נח בשבע מצות שלהם אינם להושיב דיינין בכל פלך ופלך בלבד, אבל צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כענין הדינין שנצטוו ישראל" (רמב"ן, בראשית לד, יג).
אך, פרופסור זאב פלק מקשה על האופי האוניברסלי של המוסר התורני:
"מצוות האדם הראשון או בני נח כוונו לכל העמים, משמע, כולם הוזמנו להצטרף למסגרת התורה...אך מאידך גיסא, נמצאים בתורה גם ביטויים קיצוניים של פרטיקולריזם אקסקלוסיביות...דרושה, אפוא, אבחנה בין המסקנות ההומניות הנובעות מהמונותיאזם והמוסריות של האלוהים מחד גיסא, והמסקנות הנובעות מהמצב המלחמתי הקיומי של ישראל הקדום, מאידך גיסא" ( Ze’ev Falk, Religious Law and Ethics, 52-53 ).
1. למה ראו חז"ל חשיבות ביחוס מצוות מסויימות לאדם הראשון? מה אופיין של אותן מצוות?
2. למה היה חשוב לרמב"ם לציין ש"הדעת נוטה להן", כלומר, שניתן להגיע למצוות בני נח דרך ההגיון והשכל הישר? האם, לאור הגיונן וחיוניותן של מצוות בני נח לקיום החברה, היה צורך "לצוות" את המצוות האלה? האם יש יתרון בראיית כללים אלה כמצווים מפי האלהים?
3. כותב פרופסור יצחק שורש: "את שבע מצוות אלה של בני נח הפרו בהדרגה הדורות מאדם ועד נח, ובכך החזירו את החברה האנושית לתהו ובהו, ועוררו את זעמו של אלהים. ההתנונות משמעה הפיכת סדרי עולם, כרסום אבחנות עד להיעלמותן, הפיכת כל האפשרויות לתקפות במידה שווה, ועשיית כל אשר ביכולתנו הפיזית"( Ismar Schorsch, (Chancellor's Parashah Commentary, Parashat Noah, October 28, 1995 . האם ראו חז"ל את כוונת המלים "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" ביטוי לאי-קיומן של מצוות בני נח?
4. פרופסור פלק רואה את המוסר התורני האוניברסלי ביטוי לתפישת האלוהות שלנו, ואילו בפרטיקולריזם ובאקסקלוסיביות רואה הוא ביטוי להכורח המציאות הפוליטית הקיומית. האם גישה זו מבקשת להבחין בין אידיאל אלוהי לבין מציאות אנושית, או האם יש ליחס את שתי הגישות, האוניברסלית והיחודית, לאלוהים? האם מתח זה בין הרצוי למצוי קיים גם במצבנו הנוכחי?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר וכנסת הרבנים בישראלעורך ראשי:הרב אבינעם שרון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה