יוסף נשלח לשכם לשאול לשלום אחיו והעדרים. בדרכו אל אחיו, מתקיים מפגש:
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּש: וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים: וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן (בראשית לז, טו-יז).
מי הוא האיש? את זהותו אין אנו יודעים. רש"י (צרפת, 1040-1105) מסביר שהאיש לא היה אלא המלאך גבריאל, וזאת בהסתמכו על האמור במדרש תנחומא הלומד את זהות 'האיש' מפסוק בספר דניאל: "וימצאהו איש - אין איש האמור כאן אלא גבריאל, שנאמר 'והאיש גבריאל' (דניאל ט, כא)" (מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ב).
הפרשן אברהם אבן עזרא (ספרד, 1092-1167) סבר שפשוטו של מקרא אינו דורש כי נראה ב'איש' יותר מאשר איש, ומציע הוא פרשנות ההפוכה באופן קטבי מגישת המדרש: "וימצאהו איש - דרך הפשט, אחד מעוברי דרך".
נראה כי גם דעתו של רמב"ן (ספרד, א"י, 1194-1270) לא היתה נוחה מגישה הרואה ב'איש' יצור אל-אנושי, אך בכל זאת מצא צורך להסביר את פשר המפגש בין יוסף לבין האיש, מפגש שאינו נראה חיוני למהלך הסיפור:
כי זמן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום.
כלומר, לדעת רמב"ן, כוונת חז"ל בתיאורם את 'האיש' כמלאך איננה שהאיש היה יצור אל-אנושי, אלא מלאך במובן שליח. זאת אומרת, המדובר אמנם בעובר אורח, אך אותו אדם אשר ידע את מקומם של אחי יוסף לא נזדמן למקום באופן מקרי, אלא יד ה' בדבר.
לעומת כל אלה, סבר פרופסור יעקב שלום ליכט (1922-1993) שמטרת פרשת 'האיש' היא כאמצעי המיועד להאט את הקצב על-מנת שיוסף "לא יגיע ליעדו הגורלי באופן מיידי, תוך פסוק אחד לאחר האמירה הפשוטה אודות שילוחו מחברון על-ידי אביו" (Jacob Licht, Storytelling in the Bible, 49). כלומר, כדעת אבן עזרא, אין צורך לראות ב'איש' יותר מאשר איש. אמנם יכול וישנם גם מסרים משתמעים מהארוע, אך אין הוא משמש תפקיד חיוני בסיפור. תפקידו העיקרי של האיש קשור במבנה הספרותי.
1. האם בקשו בעלי המדרש לראות ב'איש' מלאך אל-אנושי, או האם סביר יותר להניח כי כוונתם היתה לשליח בשר ודם?
2. לעומת אברהם, יצחק ויעקב, אין אף מקרה בו מסופר שאלהים דיבר עם יוסף, ואין הוא מופיע בחלומותיו של בעל החלומות. האם יש בכך כדי להסביר למה רצו חז"ל לזהות את 'האיש' כמלאך? או האם יש בכך כדי לחזק את גישתו של אבן עזרא או של רמב"ן?
3. האם חייב 'האיש' להיות מלאך או שליח אלוהי על-מנת שלמפגש עם יוסף תהיה משמעות תיאולוגית?
4. לדעת אבן עזרא, המפגש עם 'האיש' איננו טעון כל הסבר מעבר לפשוטו. ליכט רואה במפגש אמצעי רטורי לקידום הנרטיב. לעומתם, בעלי המדרש ורמב"ן בקשו למצוא את יד האלהים בסיפור 'האיש'. האם כל ההסברים עונים לגישתו של בן גוריון לקריאת המקרא, לפיה: "בקריאת סיפורי התנ"ך אנו רוצים או צריכים קודם-כל לנסות להבין מה רצה המקרא, או עורך המקרא, לספר לנו, איך ראה והבין בעל המקרא את המאורעות שהוא מספר עליהם...ואף-על-פי שהעם היהודי היה הראשון בכל העמים שכתב ספרי-היסטוריה, הרי העיקר...לא היה ההיסטוריוגרפיה כשהיא לעצמה אלא ההיסטוריוסופיה – כלומר, הלקח הרליגיוזי הנובע מן המאורעות המסופרים" (דוד בן גוריון, "אבי האומה העברית," עיונים בתנ"ך, 97-98).
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּש: וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים: וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן (בראשית לז, טו-יז).
מי הוא האיש? את זהותו אין אנו יודעים. רש"י (צרפת, 1040-1105) מסביר שהאיש לא היה אלא המלאך גבריאל, וזאת בהסתמכו על האמור במדרש תנחומא הלומד את זהות 'האיש' מפסוק בספר דניאל: "וימצאהו איש - אין איש האמור כאן אלא גבריאל, שנאמר 'והאיש גבריאל' (דניאל ט, כא)" (מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ב).
הפרשן אברהם אבן עזרא (ספרד, 1092-1167) סבר שפשוטו של מקרא אינו דורש כי נראה ב'איש' יותר מאשר איש, ומציע הוא פרשנות ההפוכה באופן קטבי מגישת המדרש: "וימצאהו איש - דרך הפשט, אחד מעוברי דרך".
נראה כי גם דעתו של רמב"ן (ספרד, א"י, 1194-1270) לא היתה נוחה מגישה הרואה ב'איש' יצור אל-אנושי, אך בכל זאת מצא צורך להסביר את פשר המפגש בין יוסף לבין האיש, מפגש שאינו נראה חיוני למהלך הסיפור:
כי זמן לו הקב"ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום.
כלומר, לדעת רמב"ן, כוונת חז"ל בתיאורם את 'האיש' כמלאך איננה שהאיש היה יצור אל-אנושי, אלא מלאך במובן שליח. זאת אומרת, המדובר אמנם בעובר אורח, אך אותו אדם אשר ידע את מקומם של אחי יוסף לא נזדמן למקום באופן מקרי, אלא יד ה' בדבר.
לעומת כל אלה, סבר פרופסור יעקב שלום ליכט (1922-1993) שמטרת פרשת 'האיש' היא כאמצעי המיועד להאט את הקצב על-מנת שיוסף "לא יגיע ליעדו הגורלי באופן מיידי, תוך פסוק אחד לאחר האמירה הפשוטה אודות שילוחו מחברון על-ידי אביו" (Jacob Licht, Storytelling in the Bible, 49). כלומר, כדעת אבן עזרא, אין צורך לראות ב'איש' יותר מאשר איש. אמנם יכול וישנם גם מסרים משתמעים מהארוע, אך אין הוא משמש תפקיד חיוני בסיפור. תפקידו העיקרי של האיש קשור במבנה הספרותי.
1. האם בקשו בעלי המדרש לראות ב'איש' מלאך אל-אנושי, או האם סביר יותר להניח כי כוונתם היתה לשליח בשר ודם?
2. לעומת אברהם, יצחק ויעקב, אין אף מקרה בו מסופר שאלהים דיבר עם יוסף, ואין הוא מופיע בחלומותיו של בעל החלומות. האם יש בכך כדי להסביר למה רצו חז"ל לזהות את 'האיש' כמלאך? או האם יש בכך כדי לחזק את גישתו של אבן עזרא או של רמב"ן?
3. האם חייב 'האיש' להיות מלאך או שליח אלוהי על-מנת שלמפגש עם יוסף תהיה משמעות תיאולוגית?
4. לדעת אבן עזרא, המפגש עם 'האיש' איננו טעון כל הסבר מעבר לפשוטו. ליכט רואה במפגש אמצעי רטורי לקידום הנרטיב. לעומתם, בעלי המדרש ורמב"ן בקשו למצוא את יד האלהים בסיפור 'האיש'. האם כל ההסברים עונים לגישתו של בן גוריון לקריאת המקרא, לפיה: "בקריאת סיפורי התנ"ך אנו רוצים או צריכים קודם-כל לנסות להבין מה רצה המקרא, או עורך המקרא, לספר לנו, איך ראה והבין בעל המקרא את המאורעות שהוא מספר עליהם...ואף-על-פי שהעם היהודי היה הראשון בכל העמים שכתב ספרי-היסטוריה, הרי העיקר...לא היה ההיסטוריוגרפיה כשהיא לעצמה אלא ההיסטוריוסופיה – כלומר, הלקח הרליגיוזי הנובע מן המאורעות המסופרים" (דוד בן גוריון, "אבי האומה העברית," עיונים בתנ"ך, 97-98).
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה