שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה (במדבר יג, ב-ג).
על-פי הכתוב, המרגלים הם 'נשיאים', ,אנשים', 'ראשי בני ישראל'. לענין המילה 'אנשים' מסביר רש"י: "כל 'אנשים' שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו." יחד עם זאת, כפי שמציין פרופ' אורי אלטר בפרוש לתרגומו לתורה, "שמות אלה שונים לחלוטין משמות ראשי השבטים אשר צויינו קודם. מה גם שרוב השמות אינם מצויינם בכל מקום אחר בתורה". לעומת רש"י, מסביר נכדו הרשב"ם: "כל נשיא בהם - עיקר פשוטו כך. כל אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת, שתכריז [לשאול] את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ, ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר." כלומר, לא בנשיאי העם אשר נקראו או שנבחרו לשמש כראשי השבטים, אלא במתנדבים.
המרגלים חוזרים ובפי עשרה מהם דיווח שלילי. אך למרות הדיווח השלילי, דבריהם מתוארים כ'דיבה' רק כאשר:וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (יג, לב-לג).
המילה "תור", על צורותיה השונות, מופיעה שתים עשרה פעם בהקשר של סיפור המרגלים, כאשר בדברי הדיבה מופיעה מלה זו פעמים, יחד עם חזרה כפולה על 'ראיה' ו-'עינים'. לאור זאת, אולי מענין שפרשתנו מסתיימת במצוות ציצית אשר מטרתה מוסברת כך:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (במדבר טו, לט).
מסביר רש"י: "ולא תתורו אחרי לבבכם - כמו מ-'תור הארץ'. הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות".
1. למה מבקש רשב"ם להציג את המרגלים לא כנשיאים לפי פשוטו של מקרא, אלא כמתנדבים?
2. "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (יג, לג). המרגלים לא מסתפקים במה שעיניהן ראו, אלה מתארים איך הם נראו בעיני יושבי הארץ. מנין למרגלים ידיעה זו? למה הוסיפו אותה לדיווח?
3. מה הוסיפו המרגלים לדיווחם המקורי אשר הפך את דבריהם ל-'דיבה'?
4. המרגלים אשרו בדבריהם שאכן הארץ "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" כפי שהבטיח ה', אך מעלים ספק בדבר האפשרות לרשת אותה לאור מה שעיניהם ראו. איך ראיית הציצית אמורה לשמש תרופה לראייה כזאת
על-פי הכתוב, המרגלים הם 'נשיאים', ,אנשים', 'ראשי בני ישראל'. לענין המילה 'אנשים' מסביר רש"י: "כל 'אנשים' שבמקרא לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו." יחד עם זאת, כפי שמציין פרופ' אורי אלטר בפרוש לתרגומו לתורה, "שמות אלה שונים לחלוטין משמות ראשי השבטים אשר צויינו קודם. מה גם שרוב השמות אינם מצויינם בכל מקום אחר בתורה". לעומת רש"י, מסביר נכדו הרשב"ם: "כל נשיא בהם - עיקר פשוטו כך. כל אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת, שתכריז [לשאול] את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ, ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר." כלומר, לא בנשיאי העם אשר נקראו או שנבחרו לשמש כראשי השבטים, אלא במתנדבים.
המרגלים חוזרים ובפי עשרה מהם דיווח שלילי. אך למרות הדיווח השלילי, דבריהם מתוארים כ'דיבה' רק כאשר:וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (יג, לב-לג).
המילה "תור", על צורותיה השונות, מופיעה שתים עשרה פעם בהקשר של סיפור המרגלים, כאשר בדברי הדיבה מופיעה מלה זו פעמים, יחד עם חזרה כפולה על 'ראיה' ו-'עינים'. לאור זאת, אולי מענין שפרשתנו מסתיימת במצוות ציצית אשר מטרתה מוסברת כך:
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (במדבר טו, לט).
מסביר רש"י: "ולא תתורו אחרי לבבכם - כמו מ-'תור הארץ'. הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות".
1. למה מבקש רשב"ם להציג את המרגלים לא כנשיאים לפי פשוטו של מקרא, אלא כמתנדבים?
2. "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (יג, לג). המרגלים לא מסתפקים במה שעיניהן ראו, אלה מתארים איך הם נראו בעיני יושבי הארץ. מנין למרגלים ידיעה זו? למה הוסיפו אותה לדיווח?
3. מה הוסיפו המרגלים לדיווחם המקורי אשר הפך את דבריהם ל-'דיבה'?
4. המרגלים אשרו בדבריהם שאכן הארץ "זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" כפי שהבטיח ה', אך מעלים ספק בדבר האפשרות לרשת אותה לאור מה שעיניהם ראו. איך ראיית הציצית אמורה לשמש תרופה לראייה כזאת
?עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה