וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר: אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה (במדבר טז, יב-יד).
כפי שמאירה ד"ר פנינה גלפז-פלר: "קשה להבין מדבריהם אם הם אינם רוצים לעלות לארץ ישראל, או שמא מסרבים לבוא לאוהל מועד" (דרשה לכל פרשה (קרן תל"י, 2007), ע' 161).תרגום אונקלוס איננו מציע כל פרוש למלים 'לא נעלה', אלא מתרגמן לפי פשוטן:
ושלח משה למקרי לדתן ולאבירם בני אליאב ואמרו לא נסק: הזעיר ארי אסיקתנא מארע עבדא חלב ודבש לקטלותנא במדברא ארי מתררבת (אתררבת) עלנא אף אתרברבא: אף לא לארע עבדא חלב ודבש אעילתנא ויהבת לנא אחסנת חקלין וכרמין העיני גובריא האנון תשלח לעורא לא נסק:
לעומת זאת, תרגום יונתן (תרגום ירושלמי) מציע לפרש את המלים 'לא נעלה' בשתי הדרכים:
וְשָׁדַר משֶׁה פּוּלִין לְזַמָנָא לְבֵי דִינָא רַבָּא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַאֲמָרוּ לָא נֵיסוֹק: הַזְעֵירָא הוּא אֲרוּם אַסֵיקְתָּנָא מִמִצְרַיִם אַרְעָא דְעַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ לְקַטְלוּתָנָא בְּמַדְבְּרָא אֲרוּם מִתְרַבְרְבַת עֲלָנָא אוּף אִתְרַבְרְבָא:
בְּרַם לָא לְאַרְעָא עַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ אַעַלְתָּנָא וִיהַבְתְּ לָנָא אַחְסָנַת חַקְלִין וְכַרְמִין הַעֵינֵיהוֹן דְגוּבְרַיָא הָאִינוּן דִבְאַרְעָא הַהִיא תְּסַנְוַור וּתְנַצֵחַ יַתְהוֹן לָא נֵיסוֹק לְתַמָן: [וישלח משה שליחים לזמן לבית דין הגדול לדתן ולאבירם בני אליאב ואמרו לא נעלה (כלומר, לא נעלה לבית הדין): המעט הוא כי העליתנו מִמִצרים ארץ שׁעושׂה חלב ודבש להרגנו במִדבר כי מִתרברב עלינו גם הִתרברב: אף לא לארץ עושׂה חלב ודבש הבִאתנו ונתת לנו נחלת שׂדה וכרמים העיניהם של האנשים ההם שבארץ ההיא תסמא [תסנור] ותנצח אותם לא נעלה לשם (כלומר, לא נעלה לארץ ההיא, ארץ ישראל).
הן רש"י והן נכדו רשב"ם רואים את המלים 'לא נעלה' כמתייחסות לעליה למשה, כאשר מסביר רשב"ם שהם חוזרים על המלים בסוף, לאחר שהסבירו את הסיבה לסירובם. לעומתם, המשך חכמה (ר' מאיר שמחה ב"ר שמשון קלונימוס הכהן (דווינסק, 1843- 1926)) כותב: "ויאמרו לא נעלה. פירוש, כי צפו שגם משה ימות במדבר, לכן "לא נעלה" - גם אנחנו גם אתה". כלומר, לדעת המשך החכמה, המלים מתייחסות לארץ ישראל ומציינות את העובדה שגם הם וגם משה לא יזכו לעלות לארץ המובטחת.
מסכמת ד"ר פלר הפעם הטענות מופנות רק נגד מנהיגותו של משה [ולא נגד מנהיגותו של אהרן, כמו דברי קרח – א"ש]: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר". המורדים משתמשים בכינויה של ארץ ישראל הפורייה - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ – לתיאור מצרים. הם טוענים כי לא די שמשה ניתק אותם מאִמם האמיתית שסיפקה את צורכיהם, הוא גם הביא אותם למדבר צחיח שהיה בעבורם למקום של מוות במקום למקום של כרמים ושדות כפי שהבטיח.
הפרוש לחומש עץ חיים וכן הפרוש של פרופ' אורי אלטר לתרגומו של החומש נוקטים בגישה דומה, הרואה במרד קרח ובמרד דתן ואבירם כמכוונים נגד אהרן ומשה, כלומר נגד ההנהגה הרוחנית והפוליטית.
1. המושג 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ' אין מקורו במשה. תאור זה של ארץ ישראל מופיע לראשונה בהבטחה "וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ..." (שמות ג, ז-ח). האם יש בשימוש של דתן ואבירם במלים 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ' כדי לרמוז שהמרד שלהם אינו במשה בלבד?
2. תאור זה של ארץ ישראל מופיע גם בצרוף המלים 'לֹא אֶעֱלֶה' בדברי ה' לאחר מעשה עגל הזהב: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות לג, ב-ג). האם יש בכך לחזק את הסברה שדברי דותן ואבירם 'לא נעלה' לא כוונו כלפי משה?
3. סיפור דתן ואבירם מובא בפרשה הסמוכה לפרשת המרגלים. עשרת המרגלים אשר הוציאו את 'דִּבַּת הָאָרֶץ' אמרו: "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ" (במדבר יג, כז). לעומתם, דתן ואבירם אמרו: "הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ". מה מרמזת לנו הנגדה זו?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
כפי שמאירה ד"ר פנינה גלפז-פלר: "קשה להבין מדבריהם אם הם אינם רוצים לעלות לארץ ישראל, או שמא מסרבים לבוא לאוהל מועד" (דרשה לכל פרשה (קרן תל"י, 2007), ע' 161).תרגום אונקלוס איננו מציע כל פרוש למלים 'לא נעלה', אלא מתרגמן לפי פשוטן:
ושלח משה למקרי לדתן ולאבירם בני אליאב ואמרו לא נסק: הזעיר ארי אסיקתנא מארע עבדא חלב ודבש לקטלותנא במדברא ארי מתררבת (אתררבת) עלנא אף אתרברבא: אף לא לארע עבדא חלב ודבש אעילתנא ויהבת לנא אחסנת חקלין וכרמין העיני גובריא האנון תשלח לעורא לא נסק:
לעומת זאת, תרגום יונתן (תרגום ירושלמי) מציע לפרש את המלים 'לא נעלה' בשתי הדרכים:
וְשָׁדַר משֶׁה פּוּלִין לְזַמָנָא לְבֵי דִינָא רַבָּא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַאֲמָרוּ לָא נֵיסוֹק: הַזְעֵירָא הוּא אֲרוּם אַסֵיקְתָּנָא מִמִצְרַיִם אַרְעָא דְעַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ לְקַטְלוּתָנָא בְּמַדְבְּרָא אֲרוּם מִתְרַבְרְבַת עֲלָנָא אוּף אִתְרַבְרְבָא:
בְּרַם לָא לְאַרְעָא עַבְדָא חֲלַב וּדְבָשׁ אַעַלְתָּנָא וִיהַבְתְּ לָנָא אַחְסָנַת חַקְלִין וְכַרְמִין הַעֵינֵיהוֹן דְגוּבְרַיָא הָאִינוּן דִבְאַרְעָא הַהִיא תְּסַנְוַור וּתְנַצֵחַ יַתְהוֹן לָא נֵיסוֹק לְתַמָן: [וישלח משה שליחים לזמן לבית דין הגדול לדתן ולאבירם בני אליאב ואמרו לא נעלה (כלומר, לא נעלה לבית הדין): המעט הוא כי העליתנו מִמִצרים ארץ שׁעושׂה חלב ודבש להרגנו במִדבר כי מִתרברב עלינו גם הִתרברב: אף לא לארץ עושׂה חלב ודבש הבִאתנו ונתת לנו נחלת שׂדה וכרמים העיניהם של האנשים ההם שבארץ ההיא תסמא [תסנור] ותנצח אותם לא נעלה לשם (כלומר, לא נעלה לארץ ההיא, ארץ ישראל).
הן רש"י והן נכדו רשב"ם רואים את המלים 'לא נעלה' כמתייחסות לעליה למשה, כאשר מסביר רשב"ם שהם חוזרים על המלים בסוף, לאחר שהסבירו את הסיבה לסירובם. לעומתם, המשך חכמה (ר' מאיר שמחה ב"ר שמשון קלונימוס הכהן (דווינסק, 1843- 1926)) כותב: "ויאמרו לא נעלה. פירוש, כי צפו שגם משה ימות במדבר, לכן "לא נעלה" - גם אנחנו גם אתה". כלומר, לדעת המשך החכמה, המלים מתייחסות לארץ ישראל ומציינות את העובדה שגם הם וגם משה לא יזכו לעלות לארץ המובטחת.
מסכמת ד"ר פלר הפעם הטענות מופנות רק נגד מנהיגותו של משה [ולא נגד מנהיגותו של אהרן, כמו דברי קרח – א"ש]: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר". המורדים משתמשים בכינויה של ארץ ישראל הפורייה - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ – לתיאור מצרים. הם טוענים כי לא די שמשה ניתק אותם מאִמם האמיתית שסיפקה את צורכיהם, הוא גם הביא אותם למדבר צחיח שהיה בעבורם למקום של מוות במקום למקום של כרמים ושדות כפי שהבטיח.
הפרוש לחומש עץ חיים וכן הפרוש של פרופ' אורי אלטר לתרגומו של החומש נוקטים בגישה דומה, הרואה במרד קרח ובמרד דתן ואבירם כמכוונים נגד אהרן ומשה, כלומר נגד ההנהגה הרוחנית והפוליטית.
1. המושג 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ' אין מקורו במשה. תאור זה של ארץ ישראל מופיע לראשונה בהבטחה "וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ..." (שמות ג, ז-ח). האם יש בשימוש של דתן ואבירם במלים 'אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ' כדי לרמוז שהמרד שלהם אינו במשה בלבד?
2. תאור זה של ארץ ישראל מופיע גם בצרוף המלים 'לֹא אֶעֱלֶה' בדברי ה' לאחר מעשה עגל הזהב: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות לג, ב-ג). האם יש בכך לחזק את הסברה שדברי דותן ואבירם 'לא נעלה' לא כוונו כלפי משה?
3. סיפור דתן ואבירם מובא בפרשה הסמוכה לפרשת המרגלים. עשרת המרגלים אשר הוציאו את 'דִּבַּת הָאָרֶץ' אמרו: "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ" (במדבר יג, כז). לעומתם, דתן ואבירם אמרו: "הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ". מה מרמזת לנו הנגדה זו?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה