ואתחנן - טו באב

שבוע לאחר תשעה באב חוגגים בישראל את יום ט"ו באב – יום המכונה בימינו בכנוי הפופולרי "חג האהבה". מה מקור "חג" זה?

בשולחן ערוך (ר' יוסף קארו 1488 – 1575) נאמר על יום זה רק: "נהגו שלא ליפול על פניהם [לא לומר תפילת תחנון] בט"ו באב" (אורח חיים סימן קלא:ו), ומסביר המשנה ברורה (ר' ישראל מאיר הכהן, "החפץ חיים", 1838 – 1933) שם: "בט"ו באב - דבגמרא איתא שהיה יום טוב גדול בזמן המקדש", כלומר, יודעים אנו מהגמרא שבימי בית המקדש היה ט"ו באב "יום טוב גדול", אך עולה מדברי המשנה ברורה שכיום כבר אין הדבר כך. מה היה מקור השמחה הגדולה של ימי בית המקדש ומהו בימינו?

במשנה במסכת תענית (ד:ח) כתוב: "אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין ... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך...". מכאן אולי ראשית תשובה למה "חג האהבה" דווקא, אך למה חוגגים בכלל "חג" כלשהו ביום זה?

בגמרא (תענית ל ע"ב – לא ע"א, בבא בתרא קכא) מוצאים אנו ששה טעמים לשמחת ט"ו באב:
1. "יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה", דהיינו, הוסר האיסור שנקבע בענין בנות צלפחד: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים" (במדבר לו,ו).
2. "יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל, שנאמר [בענין "הפלגש בגבעה"] 'וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה'" (שופטים כא,א).
3. "יום שכלו בו מתי מדבר... וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם (דברים ב, טז)". כלומר, ביום זה מתו אחרוני דור המדבר. רעיון זה קשור למסורת "בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ" (תענית כט ע"א), ודברי מדרש איכה רבה לפיהם מתו חמשה עשר אלף מדור המדבר כל שנה ביום ט' באב.
4. "יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות [משמרות] שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים, שלא יעלו ישראל לרגל, ואמר: לאיזה שירצו יעלו". המדובר בהסרת המחסומים שהקים ירבעם על-מנת למנוע הגעה לירושלים: "וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד: אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה" (מלכים א' יב, כו-כז).
5. "יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה" לאחר מרד בר כוכבא.
6. "יום שפסקו מלכרות עצים למערכה, דתניא: רבי אליעזר הגדול אומר: מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה, ולא היו כורתין עצים למערכה, לפי שאינן יבשין". כלומר, מיום זה לא כרתו עצים לשימוש בבית המקדש כי כבר לא ניתן היה ליבשו כראוי.

שני הטעמים הראשונים קשורים באחדות ישראל ובהורדת "מחסומים" המפרידים בין חלקי העם. שני הטעמים הבאים דנים בהורדת "מחסומים" המונעים שלמות רוחנית. הטעם הששי קשור לטבע שאיננו קשור להיסטוריה אלא עצמאי ממנו, ואילו הטעם החמישי מדבר על ארוע שהתרחש לאחר חורבן בית המקדש ולאחר חורבן ירשלים.
1. ניכר מעצם ריבוי הטעמים שגם חז"ל לא ידעו את הסיבה המקורית לשמחת ט"ו באב, ולכן הביאו הסברים שונים המדגישים ערכים שונים. באיזו דרך משתמשים חז"ל בארועי העבר על-מנת להעניק רלוונטיות עכשווית ליום ט"ו באב?
2. קיימת בעיה בענין "מתי המדבר" כי הרי, לכאורה, פסק המוות ביום ט' באב ולא ביום ט"ו באב. בפרוש התוספות במסכת בבא בתרא מסבירים: "ולפי שהיו אבלים עד מקצת יום של ט"ו", כלומר, לא פסקה המוות ביום ט"ו באב אלא ביום ט' באב, ואילו ביום ט"ו באב קמו האבלים מאבלות שבעה על מותם של אחרוני דור המדבר. האם גישה זו, הבאה ליישב סתירה, גם מוסיפה לרלוונטיות של ט"ו באב? האם הקשר בין ט' באב לט"ו באב מוסיף משמעות לט"ו באב גם בימינו?
3. הטעם הששי קושר את משמעות היום לארוע טבעי המשפיע על עבודת המקדש. האם יש כאן אולי נסיון "להכשיר" "חג טבע" קדום על-ידי קשירתו לפולחן בית המקדש?
4. לכאורה, הטעם חמישי מפנה במודע לארוע שהתרחש לאחר חורבן בית המקדש כדי להסביר את המשמעות של "יום טוב גדול בזמן המקדש". מה מטרתו של טעם זה?
5. ומה בין כל זה ל"חג האהבה"? הטעם השני מקשר בין מנהג ט"ו באב של "בנות ירושלים" המובא במשנה לבין עניין מציאת נשים לבני שבט בנימין, שם נאמר: "וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה ... וַיְצַוּוּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים: וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן" (שופטים כא, יט-כא). על-פניו נראה שקשר זה אננו קשר הסטורי. למה בקשו חז"ל לקשר בין הדברים? איך ראוי לתת בטוי לקשר הזה בימינו?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל