אמר

בֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם... אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג, ב-לז)מפסוקים אלה עולה נראה שקביעת 'מועדי ה'' מסורה לבני אדם ואין הם נקבעים בידי שמיים, וכך מספרת הגמרא:

תנו רבנן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר: ראש חדש, ובקשו בית דין לקדשו. אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים. ואותו היום מתה אמו של בן זזא, והספידה רבן גמליאל הספד גדול. לא מפני שראויה לכך, אלא כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החדש (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה כה ע"א). סיפור זה, בו מספיד רבן גמליאל ביום שלכאורה לא נהוג להספיד בו, ממחיש את המסקנה שקביעת המועדים מסורה בידי אדם. יחד עם זאת, יכול והיא תלויה בקרטריונים מדעיים אובייקטיביים. והנה, באותו עמוד בגמרא מסופר:

הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר, אמר לו: מפני מה אתה מיצר? אמר לו: עקיבא, ראוי לו שיפול למטה שנים עשר חדש ואל יגזור עליו גזירה זו [שגזר רבן גמליאל שיבוא ר' יהושע לפניו במקלו ובמעותיו ביום הכפורים לפי החישוב של ר' יהושע]. אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו: אמור. אמר לו: הרי הוא אומר "אתם","אתם", "אתם", שלש פעמים: אתם - אפילו שוגגין, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין. בלשון הזה אמר לו: עקיבא, נחמתני, נחמתני. ר' עקיבא קורא את המלה 'אֹתָם' - המופיעה שלוש פעמים בפסוקים לעיל - כ-'אַתֶּם' ובכך מדגיש כי בפרשת אמור מסורה קביעת המועדים בידי אדם ולשקול דעתם של בני אדם.

1. בפרושו לפרשה, כותב הרמב"ן: "דבר אל בני ישראל - אין לכהנים עסק בענין המועדות יותר מאשר לישראל בהם, על כן לא הזכיר בפרשה הזאת אהרן ובניו רק 'בני ישראל' שיכלול את כולם כאחד". איזה חשיבות יש בכך שהמועדים בהם עושים הכהנים את עבודת המקדש ובהם מקריבים את הקרבנות נקבעים על-ידי עם ישראל?

2. במסכת שבת (סט ע"ב) מוצאים אנו דיון בנושא "היה מהלך במדבר, ואינו יודע אימתי שבת". האם מי שאינו יודע איזה יום הוא שבת צריך או יכול לשמור שבת? התשובות המוצעות בגמרא הן: "מונה ששה ימים ומשמר יום אחד" וכן "משמר יום אחד ומונה ששה". האם לפי זה גם קביעת השבת איננה בהכרח אמת אובייקטיבית? האם קדושת השבת גם היא מסורה בידי אדם?

3. האם חשוב שיהיה יום שהוא שבת מהבחינה האובייקטיבית? האם חשוב שהשבת והמועדים יקויימו במועדים הנקבעים על-ידי אמות מידה אובייקטיביות? האם קדושת השבת או קדושת חג תלויה במועד הקיום, או האם קביעת המועד מהווה חלק מהקיום ומהקדושה?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל