לאחר ספירת הלויים ובכורי ישראל, נמצאו 22,273 בכורים ולעומתם רק 22,000 לויים. על-כן, קוראים אנו בפרשת במדבר:
קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה': וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם: (במדבר ג, מה-מח)
שואל פרופ' אורי אלטר: "איך ידעו בני ישראל מי הם ה-273 העדפים על מספר הלויים, אשר עליהם היה לשלם דמי הפדיון? מספר מקורות רבניים קדומים מציעים הצעה סבירה לפיה ארחו הגרלה לבחירת אותם 273" (Robert Alter, The Five Books of Moses: A Translation with Commentary). כך, במסכת סנהדרין מוצאים אנו:
תנו רבנן: 'וישארו שני אנשים במחנה' (במדבר יא, כו), יש אומרים בקלפי נשתיירו. שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה: כיצד אעשה? אברור ששה מכל שבט ושבט - נמצאו שנים יתירים, אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט - נמצאו עשרה חסרים, אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה - הריני מטיל קנאה בין השבטים, מה עשה? בירר ששה ששה, והביא שבעים ושנים פיתקין, על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם: בואו וטלו פיתקיכם! כל מי שעלה בידו זקן אמר: כבר קידשך שמים, מי שעלה בידו חלק - אמר: המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך? כיוצא בדבר אתה אומר: ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת (במדבר ג' מז), אמר משה: כיצד אעשה להן לישראל? אם אומר לו תן לי פדיונך וצא - יאמר לי: כבר פדאני בן לוי. מה עשה? הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין, וכתב עליהן בן לוי, ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים, בללן ונתנן בקלפי. אמר להן: טלו פיתקיכם. מי שעלה בידו בן לוי - אמר לו: כבר פדאך בן לוי. מי שעלה בידו חמשת שקלים, אמר לו: תן פדיונך וצא (סנהדרין יז ע"א וראה: ספרי במדבר צה ד"ה ויצא משה).
1. מה הביא את חז"ל לקשר בין פרשת אלדד ומידד לבין פרשת פדיון הבכורות? האם הקשר מבוסס רק על הפתרון המוצע או שמא יש גם קשר ערכי? מה היה המניע של משה בשני המקרים?
2. במסכת בכורות (נא ע"ב) כתוב: "תנינא להא, דתנו רבנן: נתנו לעשרה כהנים בבת אחת - יצא, בזה אחר זה – יצא", ומכאן "נתן ה' סלעים, אפילו לעשרה כהנים, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, בנו פדוי" (שולחן ערוך יו"ד ש"ה). יחד עם זאת, יש הסוברים שהסיבה שכל הכסף ניתן לידי משה, ורק אחר כך הועבר לאהרן ובניו היתה על-מנת שכל בכור ובכור יפדה לחוד על-ידי משה, כשלוחם של הכהנים, בטרם חלוקת הכספים בין הכהנים. למה מותר לחלק את דמי הפדיון של בכור אחד, אך אולי רצוי שלא לנהוג כך בדמי הפדיון של קבוצת בכורים?
3. במדרש תנחומא (פרשת כי תשא ז) כתוב: "ר' ברכיה בשם ריש לקיש אמר: אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף, לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף" ועל-כך מסתמך רש"י בפרושו לפרשת במדבר. למה ראו חז"ל לקשר בין מכירת יוסף לבין פדיון בכורי ישראל?
קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה': וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם: (במדבר ג, מה-מח)
שואל פרופ' אורי אלטר: "איך ידעו בני ישראל מי הם ה-273 העדפים על מספר הלויים, אשר עליהם היה לשלם דמי הפדיון? מספר מקורות רבניים קדומים מציעים הצעה סבירה לפיה ארחו הגרלה לבחירת אותם 273" (Robert Alter, The Five Books of Moses: A Translation with Commentary). כך, במסכת סנהדרין מוצאים אנו:
תנו רבנן: 'וישארו שני אנשים במחנה' (במדבר יא, כו), יש אומרים בקלפי נשתיירו. שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה: כיצד אעשה? אברור ששה מכל שבט ושבט - נמצאו שנים יתירים, אברור חמשה חמשה מכל שבט ושבט - נמצאו עשרה חסרים, אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה - הריני מטיל קנאה בין השבטים, מה עשה? בירר ששה ששה, והביא שבעים ושנים פיתקין, על שבעים כתב זקן ושנים הניח חלק, בללן ונתנן בקלפי, אמר להם: בואו וטלו פיתקיכם! כל מי שעלה בידו זקן אמר: כבר קידשך שמים, מי שעלה בידו חלק - אמר: המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך? כיוצא בדבר אתה אומר: ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגלת (במדבר ג' מז), אמר משה: כיצד אעשה להן לישראל? אם אומר לו תן לי פדיונך וצא - יאמר לי: כבר פדאני בן לוי. מה עשה? הביא עשרים ושנים אלפים פיתקין, וכתב עליהן בן לוי, ועל שלשה ושבעים ומאתים כתב עליהן חמשה שקלים, בללן ונתנן בקלפי. אמר להן: טלו פיתקיכם. מי שעלה בידו בן לוי - אמר לו: כבר פדאך בן לוי. מי שעלה בידו חמשת שקלים, אמר לו: תן פדיונך וצא (סנהדרין יז ע"א וראה: ספרי במדבר צה ד"ה ויצא משה).
1. מה הביא את חז"ל לקשר בין פרשת אלדד ומידד לבין פרשת פדיון הבכורות? האם הקשר מבוסס רק על הפתרון המוצע או שמא יש גם קשר ערכי? מה היה המניע של משה בשני המקרים?
2. במסכת בכורות (נא ע"ב) כתוב: "תנינא להא, דתנו רבנן: נתנו לעשרה כהנים בבת אחת - יצא, בזה אחר זה – יצא", ומכאן "נתן ה' סלעים, אפילו לעשרה כהנים, בין בבת אחת בין בזה אחר זה, בנו פדוי" (שולחן ערוך יו"ד ש"ה). יחד עם זאת, יש הסוברים שהסיבה שכל הכסף ניתן לידי משה, ורק אחר כך הועבר לאהרן ובניו היתה על-מנת שכל בכור ובכור יפדה לחוד על-ידי משה, כשלוחם של הכהנים, בטרם חלוקת הכספים בין הכהנים. למה מותר לחלק את דמי הפדיון של בכור אחד, אך אולי רצוי שלא לנהוג כך בדמי הפדיון של קבוצת בכורים?
3. במדרש תנחומא (פרשת כי תשא ז) כתוב: "ר' ברכיה בשם ריש לקיש אמר: אתם מכרתם בכורה של רחל בעשרים כסף, לפיכך כל בכור שיהא לכם יהא פדיונו חמשת שקלים כסף" ועל-כך מסתמך רש"י בפרושו לפרשת במדבר. למה ראו חז"ל לקשר בין מכירת יוסף לבין פדיון בכורי ישראל?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה