רק לפני שבוע קראנו: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ: וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו" (במדבר כז, ז-ט), והנה קוראים אנו השבוע אודות תוצאות החלטה זו: "וַאדֹנִי צֻוָּה בַה' לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו: וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ" (לו, ב-ג). באותן המלים בהן פתח את החלטתו הראשונה, משיב משה: "כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים (ה-ו).
נראה כי קיימת סתירה בתשובת משה. מחד גיסא, הוא מכיר בחופש של בנות צלפחד להנשא כטוב בעיניהן, ומרידך גיסא, הוא מחייבן להנשא בתוך השבט. הגמרא מודעת לסתירה זו, ומציעה:
אמר רב יהודה אמר שמואל: בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר: 'לטוב בעיניהם תהיינה לנשים', אלא מה אני מקיים 'אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים'? עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להן (בבא בתרא קכ ע"א).
הגמרא ממשיכה לדון בשאלה, ומציעה שהכלל הוא שבת היורשת את אביה רשאית להנשא לבחיר לבה, אך כלל זה לא חל על בנות צלפחד ובנות דורן.
בעיה זו של גריעת נחלה מהשבט עולה גם בהקשר אחר, בענין שרידי שבט בנימין הנשאים לבנות יבש גלעד לאחר ענין הפלגש בגבעה. בענין זה, אומרת הגמרא: "ויאמרו ירושת פלטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל - אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: מלמד, שהתנו על שבט בנימין שלא תירש בת הבן עם האחין" (בבא בתרא קטז ע"א). כאן, במקום להגביל את זכותה להנשא, נשללת זכותה לרשת את אביה.
1. כפי שאנו רואים בפרשה, קבלת בקשת בנות צלפחד לענין דיני הירושה היתה בעלת השפעה רחבה יותר. איך ביקש משה לאזן בין זכויות הפרט לבין צרכי הכלל?
2. למה ביקש שמואל להסביר שההוראה להנשא לבני שבטן היתה רק "עצה טובה"?
3. הפתרון השני, המגביל את הסייג רק לדור אחד, מניח שהיתה חשיבות מיוחדת לחלוקת הנחלות באותו הדור. מהי חשיבות מיוחדת זו?
4. בסוף, בנות צלפחד נשאו לבני דודיהן, אשר היו יורשים את נחלת אביהן אילולא השינוי בדיני הירושה, כך שלמעשה, לא ירשו בנות צלפחד את נחלת אביהן כלל. מהו ההבדל במסר הערכי של נישואי בנות צלפחד לפי שתי הגישות שבגמרא?
5. גם בענין בני שבט בנימין, סבורה הגמרא שהיתה חשיבות מיוחדת במניעת גריעת נחלות באותה תקופה. מה הצדיק קביעת חריג מהכלל שנקבע בענין בנות צלפחד במקרה זה? למה נקבע במקרה זה לחרוג מכללי הירושה במקום לאסור על נישואין מחוץ לשבט, כפי שנקבע בענין בנות צלפחד?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה