ואתחנן

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו, ה).

מה כוונת הדרישה 'לאהוב' את ה'? על-פי המדרש בספרי, נראה כי משמעות הדרשיה היא פשוטה כמשמעה: "ואהבת את ה' אלהיך: עשה מאהבה, הפריש בין העושה מאהבה לעושה מיראה, העושה מאהבה שכרו כפול ומכופל" (ספרי דברים פיסקא לב).

גישה זאת באה לידי ביטוי ביתר שאת בפרושו של הרב יוסף צבי הערץ (ארה"ב, אנגליה, 1872 – 1946):
זה המקרה הראשון בהיסטוריה האנושית בו אהבת אלוהים נדרשת על-ידי דת כלשהי. אהבת אלוהים היא המאפיינת את עובדיו האמיתיים. בהצהירו על אחדות ה', משעבד עובד ה' את לבו ואת נפשו לרצון האלוהים באהבה וללא תנאים. הכנעה כזאת מכונה 'קבלת עול מלכות שמים'. אם אחדות ה' מהווה הבסיס לאמונה היהודית, אהבת ה' אמורה להיות הבסיס לחיים היהודיים.

פרופ' ישעיהו לייבוביץ התנגד בתוקף לתפישה כזאת: "אין אדם יכול לטעון על היותו מאמין בה' ואף אוהבו, משום שאמונה באלוהים המתבססת כאמור על מה שהאדם מדמה לעצמו כאלוהים, אין היא אלא מהותה של עבודה-זרה ועבודת אלילים" (שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, ע' 782). ממשיך לייבוביץ להסביר ש"היחס בין אדם לאלוהיו המכונה בעברית המאוחרת בכינוי אמונה, ואילו בעברית המקראית הוא נקרא אהבת-ה', אינו אלא בנכונותו של האדם לקבל על עצמו את ההתחייבות לעבוד את-ה' בקיום התורה והמצוות."

בדומה ללייבוביץ, פרוש הפשט לחומש עץ חיים מסביר כי לא ניתן להפריד בין החובה לאהוב את ה' וקיום המצוות. "בטרמינולוגיה הפוליטית של המזרח הקדום, 'אהבה' מציינת את נאמנותם של נתינים, וסלים ובעלי ברית." פרוש הדרש מנסה לישב את הגישות השונות בציינו ש"האהבה היא יותר מאשר רגש. היא מחוייבות לאחר, דרישה לנאמנות מוחלטת לה' בלבד."

1. בתנ"ך, האהבה בין בני אדם היא לעולם חד-צדדית: אברהם אוהב את יצחק, יצחק אוהב את רבקה, יעקב אוהב את רחל, יהונתן אוהב את דוד. האם גם אהבת ה' נתפשת כחד-סטרית?

2. לרוב, האהבה המקראית איננה מובילה לסוף טוב, לדוגמא: שכם אהב את דינה, מיכל אהבה את דוד, אמנון אהב את תמר, שמשון אהב את דלילה. מה נוכל ללמוד מדוגמאות אלה אודות איך התנ"ך משתמש במילה אהבה ומפרשה? מה ניתן ללמוד משימוש זה לענין הדרישה לאהוב את ה'?

3. האם ניתן לזהות קשר בין הדוגמאות המקראיות לאהבה וגישת הרב הערץ?

4. נראה שפירוש הדרש בחומש עץ חיים נשען על הרעיון שאהבת ה' איננה רגש 'עצמאי' או חד-צדדי, אלא אהבה בהקשר של נישואין. ראיית הקשר בין ה' לעם ישראל כנישואין היא מטאפורה בסיסית ביהדות, וכפי שמציין הרב אברהם יהושע השל, נראה שראיית קשר זה כקשר נישואין נובעת מרעיון הברית (הנביאים, ע' 57). האם ראיית אהבת ה' כביטוי לברית הדומה לברית הנישואין בין איש ואישה עשויה לעזור לנו להבין את משמעות המצווה לאהוב את ה'?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל