תצוה

בהפטרה של שבת זכור אומר שמואל לשאול: "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א' טו, ג). אך אין שאול מקיים את המצווה: "וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ" (טו, ט). כאשר דורש שמואל לדעת "וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" משיב שאול:
"מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ" (טו, יד-טו).
על-כך משיב שמואל: "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (טו, כב). המסקנה של שמואל היא: "מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר ה' וַיִּמְאָסְךָ ה' מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (טו, כו), ועל-כן, "קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ" (טו, כח).מעניין, אם כן, לקרוא מה עשה אותו הטוב ממנו כאשר עמד באותו המבחן:וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ... וַיִּקַּח דָּוִד אֶת כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר נָהֲגוּ לִפְנֵי הַמִּקְנֶה הַהוּא וַיֹּאמְרוּ זֶה שְׁלַל דָּוִד: וַיָּבֹא דָוִד אֶל מָאתַיִם הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פִּגְּרוּ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דָוִד ... וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ: וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי ... כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ ... וַיָּבֹא דָוִד אֶל צִקְלַג וַיְשַׁלַּח מֵהַשָּׁלָל לְזִקְנֵי יְהוּדָה לְרֵעֵהוּ לֵאמֹר הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אֹיְבֵי ה'" (שמואל א פרק ל, יז-כו). כלומר, כאשר יצא דוד להלחם בעמלק, הוא הניח לארבע מאות עמלקים לנוס על נפשם, הוא לקח את כל רכושם שלל, ואת השלל הוא חילק בין כל אנשיו ובין זקני יהודה.
1. האם כעסו של שמואל נבע מכך ששאול כפר במצוות ה' או מכך ששאול הפר את פקודתו של שמואל? האם לא היה דוד מחויב במצווה "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה, יט) בדיוק כמו שאול? האם הוראותיו של שמואל הגבירו או שינו את החובה שחלה על שאול? במה היתה התנהגותו של שאול רעה יותר משל דוד?
2. על הפסוק "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז, טז) אומר המדרש: "מדובר בשאול דכתיב: ויבא שאול עד עיר עמלק וגו'. ר' הונא ור' בנייה אומר: התחיל מדיין הוא כנגד בוראו, ואמר, כך אמר הקב"ה, לך והכית את עמלק. אם אנשים חטאו, הנשים מה חטאו? והטף מה חטאו? והבקר ושור וחמור מה חטאו? יצאת בת קול ואמרה, אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך" (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז). המדרש מציג את שאול מעלה ספקות באשר למוסריות המצווה להשמיד את עמלק. האם שיקולי מוסר עמדו לעיני שאול? האם שאלות מוסריות אלה הטרידו את חז"ל, או האם מבקשים הם לומר שעלינו לקיים את המצוות בצורה עוורת וללא כל שיקול דעת או שיפוט מוסרי? האם כך פעל דוד?
3. מה עלינו ללמד מכך שבסוף מומת שאול בידי עמלקי (שמואל ב' א, א-י)? האם עלנו ליחס משמעות לכך ששלשה ימים לאחר חזרתו של דוד מהכות העמלקים מוסר עמלקי את נזר המלוכה לידיו (שמואל ב' א, י)?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל