אחרי מות – קדושים

פרשת קדשים מצווה: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". איך נהיים "קדושים"?
שאלה זו מניחה שהקדושה מתייחסת למצב רוחני או מיסטי הנבדל מהגשמי והמעשי. אך, המעיין בפרשנות היהודית הקלאסית לתורה ימצא שאמנם מתארים הפרשנים את הקדושה כ-"פרישות", אך פרישות זו איננה התנתקות מהעולם הזה הגשמי ושאיפה למצב רוחני נשגב. הפרשה המצווה עלינו "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" אינה מתארת דרך המובילה לקדושה העוברת דרך מסלול של מקדשים, תפילה ועבודת ה'. המעיין בפרשה עשוי אף לתאר את המעשים המביאים אותנו לקדושה כ"חילוניים" – כמעשי חול ולא כמעשי קודש. ההתנהגות אותה דורשת הפרשה איננה ברובה בעלת אופי דתי גרידא. מצווים אנו לאהוב ולכבד לא רק את אלוקנו, אלא גם את הורינו, ושכנינו, ואף את הגֵר הגָר בתוכנו. עלינו לכבד את מצוות ה', וכמו כן את זכויותיו ורכושו של הזולת. עלינו להקדיש מעמלנו לבורא העולם, ולהפריש מרכושנו לעניים. על-כן, כותב ההוגה ר' מקס קדושין (ארה"ב 1895 – 1980):
יש שראו בה [הקדושה] חוויה הנבדלת לחלוטין מכל חוויה אחרת ושאין לה כל קשר לחוויה הרגילה...המחקר שלנו סותרת טענה זו ככל שמדובר בנסיון הרבני. לרעיון הקדושה השלכות לתחום היומיומי והמעשי. הוא מביע את רעיון חיקוי האלוהים, החסד והרחמים והתרחקות מכל דבר טמא ומטמא – מעבודה זרה, ניאוף ושפיכת דמים. (Max Kadushin, The Rabbinic Mind, 176)
וכותבת ד"ר פנינה גלפז-פלר:
הקדושה איננה קדושה מאגית, היא אינה שורה על עם ישראל מלמעלה, זוהי קדושה המושגת במאמץ, משימה קשה שעליהם להגשימה...על פי תורת כוהנים הציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" הוא ציווי ראלי שאפשר לצוות על האדם. צווי זה דורש מן האדם לשאוף לקדושה אנושית הנרכשת באמצעות קיום המצוות...עיקר של דרישתו של האל מן האדם הוא בתחום החברתי והמוסרי, בתחום שבין אדם לחברו...הדרישה "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" עיקרה אפוא תיקון האדם והחברה, תיקון ערכי ומוסרי ("מהי קדושה?", דרשה לכל פרשה, (קרן תל"י, תשס"ו) 132).
נראה שהקדושה איננה בשמים. הקדושה איננה מושגת על-ידי סגפנות או על-ידי התנזרות מחיי החברה כדי להתקרב אל אלוהים הרחוק מאתנו. אדרבא, נראה שהקדושה קשורה בחיינו היומיומיים. הקדושה נמצאת במעשינו ובהתנהגותנו.

1. מהו "להיות" קדוש? האם הציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" מצביעה על יעד עליה אמורים אנו לשאוף או למצב בו אנו אמורים להיות או לדרך על-פיה אנו אמורים לחיות?

2. האם הקדושה אמורה להביא אותנו אל ה' או האם הקדושה אמורה להביא את ה' אל תוך החברה בה אנו חיים?

3. ממה אמורים אנו "לפרוש" על מנת להיות קדושים?

4. האם ישנם סוגים שונים של קדושה? האם קדושתו של ה' שונה מהקדושה שלנו? האם גישה הקושרת את הקדושה למעשנו היומיומיים ולמצבנו בעולם הזה עולה בקנה אחד עם הדרך בה אנו מבינים את המושג "קדושה" בכל הקשור לאלוהים? אם הקדושה שלנו שונה מהקדושה האלוהית, איך אמורים עלינו להבין את מלים "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל