התורה איננה מסבירה את שמו של עשו אלא מתארת את עשו כ"אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר". לעומת זאת, שמו של יעקב מוסבר כפועל יוצא של התנהגותו – "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו". השם יעקב גם משקף את אופיו של אדם שאננו הולך בדרך הישרה, אלא בדרך עקובה (ראה: ישעיהו מ, ד). אופי זה מרומז גם במלים "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם", המעמידות תום לב אל מול עקוב לב (ראה: ירמיהו יז, ט). אכן, "אָח עָקוֹב יַעְקֹב" (ירמיהו ט, ג).
טרם לידת עשו ויעקב, פנתה רבקה לדרוש את ה', ונאמר לה: "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר". מדברים אלה נראה כי עתיד יעקב ועתיד עם ישראל נקבעו מראש. אם כן, מה תכליתן של התחבולות של יעקב ושל המזימות של רבקה? האם היו נחוצות והאם היו ראויות?
מאיר פרופסור נחום סרנה:
מכל מקום, הנבואה אמורה להסיר כל ספק כי אלוהים בחר ביעקב כאבי העם הנבחר.עובדה זאת בעלת משמעות מכרעת להבנת התפתחות הנראטיב. יעקב מוצג כמי שהשיג את הבכורה, ראשית דרך ניצול סבלו של אחיו ללא רחמים, ולאחר מכן, דרך הטעיה מחושבת של אביו הזקן והעיוור. על-כן, דרך סיפור הנבואה, מבקש הכתוב לנתק את עובדת בחירת יעקב מהאמצעים הבלתי כשרים בהם השתמש הבחור הצעיר מתוך חוסר סבלנותו להכרה רשמית לזכותו המיועדת והעצמאית לירושה. אין התורה מוחלת על מה שהושג בערמה. אדרבא, ברור מדרך הטיפול בנראטיב שתביעת יעקב לבכורה מבוססת כל כולה על קביעת זכותו מראש על-ידי אלוהים. כלומר, נוכחותה של הנבואה בסיפור מהווה, למעשה, הערכה מוסרית להתנהגותו של יעקב.הגינוי המרומז להתנהגותו הבלתי מוסרית של יעקב זוכה לביטוי מוחשי במחזור הסיפורים הביוגרפיים. (Nahum Sarna, Understanding Genesis, (Schocken: 1966) 183)
1. האם ניתן לקנות או לגנוב ברכה? למה כאשר מבקש עשו "בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי", משיב יצחק: "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ"?
2. פרופ' יחזקאל קויפמן הסביר כי "בברכת איש-האלהים ובקללתו פועל רצון האלהים...אבל כח הברכה והקללה ניתן גם לסוגי אנשים אחרים: לאב, למלך, לכהן. אולם גם אלה פועלות ברצון אלהים ולא בכחן העצמי" (קויפמן, תולדות האמונה הישראלית (1937) 478). אם כך, למה נותר יצחק ללא ברכה לעשו? האם יעקב אכן לקח את הברכה, או האם אין לנו אלא להסיק שיצחק ידע שהוא מברך את יעקב?
3. קויפמן גם מסביר ש"אנחנו מוצאים במקרא את הנטיה להפוך את ברכת איש האלוהים...לנבואה...ברכת יעקב היא נבואה לבניו אשר יקרא אותם 'באחרית הימים'". האם ראיית ברכות כנבואות עוזרת לנו להבין את סיפור יעקב ועשו והתנהגותו של יצחק?
4. האם צודק סרנה שבסיפור חייו של יעקב רואים אנו איך התורה מעריכה את התנהגותו של יעקב מהבחינה המוסרית? האם ישנם עוד מקרים בתורה בהם לומדים אנו את העמדה המוסרית של התורה מתוך מעשים למרות 'שתיקה'? אם צודק סרנה, למה בקשו חז"ל להצדיק את רבקה ויעקב, ולמה בקשו להכפיש ולגנות את עשו, לדוגמא: "אדמוני - סימן הוא שיהא שופך דמים" (רש"י)
?עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר וכנסת הרבנים בישראלעורך ראשי:הרב אבינעם שרון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה