בסוף פרשת ויגש, קוראים אנו אודות הרפורמה הכלכלית אשר הנהיג יוסף במצרים:
לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה
אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם: וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה: וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם (בראשית מז, יט-כב).
רמב"ן (ספרד, א"י, 1194 –1270) הסביר את תגובת יוסף לבקשת המצרים כך:
קנה אתנו ואת אדמתנו - הנה אמרו לו שגם גופם יקנה לעבדים לפרעה... אבל אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו, ולא אמר שיקנה גופם רק האדמה. והטעם, כי הם אמרו לו שיקנה אותם לעבדים עושי מלאכת המלך כרצונו, והוא לא רצה רק לקנות את האדמה, והתנה עמהם שיעבדו אותה לעולם ויהיו בה אריסי בתי אבות לפרעה, ואחרי כן אמר להם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה, לא לעבדים כאשר אמרתם לי, רק עם האדמה תהיו לו, והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ארבע הידות ואתם החמישית, אבל אני אתחסד עמכם שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס, אבל תהיו קנוים לו שלא תוכלו לעזוב את השדות...
פרוש משך חכמה (ר' מאיר שמחה ב"ר שמשון קלונימוס הכהן (1843 – 1926)) נוקט בגישה דומה, ואף מוסיף את המניע של יוסף:
קנה אותנו ואת אדמתנו וכו'- אולם יוסף שנא מאוד את קנין העבדות להיות שליט אדם באדם לרע לו, לכן אמר "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה" אבל לא אותם לעבדים, רק הארץ תהא קנויה לפרעה והם היו קנויים לשעה להיות עובדים עבור לחמם, ולהיות שכירי ימים לעבודת שדה... ולכן אמר יוסף "הן קניתי אתכם היום" - פירוש לזמן - ואת אדמתכם - לעולם לפרעה. לכן העביר אותם בערים, שבל יהיו כמחזיקים באדמתם, ובמה יוכר שקנה את אדמתם אם הם לא נמכרו ויושבים על נחלתם?
אך, לעומת פרושים אלה, נראה כי רשב"ם (נכדו של רש"י ואחיו של רבנו תם; צרפת, 1080(?) – 1174(?)) נוקט גישה בקורתית יותר. רשב"ם אננו מתייחס בפרושו אלא לפסוק כ"א, באומרו: "העביר אותו לערים - כמו שעשה סנחריב כדכתיב "אל ארץ כארצכם" (מלכים ב', יח, לב), כדי שלא יטענו כח חזקה איש איש בארצו לאחר מכירה." על דברים אלה, אומר הרב צבי קושנר בפרוש הדרש לחומש עץ חיים: "רשב"ם מבקר את יוסף כחסר רחמים, ומשווה את נישול העם מאדמתו למעשי סנחריב (מלך אשור הידוע לשמצה)". עוד מוסיף הרב קושנר כי "לאחר דור, ינקמו המצרים את נקמתם ביוסף על שהורידם לעבדות, בשעבוד עמו."
הרצון לא לשעבד בני אדם, המיוחס ליוסף בפרוש משך חכמה, צריך להזכיר לנו את גישת התורה לעבדות: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם..." (ויקרא כה, נה), ואת דברי ר' יוחנן בן זכאי, אשר דרש: "כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים" (תלמוד בבלי מסכת קידושין כב ע"ב). האם עולה מהכתוב שכוונת יוסף היתה כמתואר על-ידי המשך חכמה?
גם הלאמת אדמות מצרים מעלה השוואה לגישה אחרת המצויה בתורה: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג). האם הרפורמה של יוסף מתישבת עם אידיאל זה?
גם המנעות יוסף מהלאמת אדמות הכהנים מזכירה את גישת התורה השוללת מהכהנים והלויים בעלות על אדמות: "וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה" (במדבר יח, כג). האם הנגדת מעשי יוסף מול האידיאלים התורניים תומכת בביקורת החריפה המשתמעת מדברי רשב"ם?
לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה
אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם: וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה: וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם (בראשית מז, יט-כב).
רמב"ן (ספרד, א"י, 1194 –1270) הסביר את תגובת יוסף לבקשת המצרים כך:
קנה אתנו ואת אדמתנו - הנה אמרו לו שגם גופם יקנה לעבדים לפרעה... אבל אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו, ולא אמר שיקנה גופם רק האדמה. והטעם, כי הם אמרו לו שיקנה אותם לעבדים עושי מלאכת המלך כרצונו, והוא לא רצה רק לקנות את האדמה, והתנה עמהם שיעבדו אותה לעולם ויהיו בה אריסי בתי אבות לפרעה, ואחרי כן אמר להם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה, לא לעבדים כאשר אמרתם לי, רק עם האדמה תהיו לו, והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ארבע הידות ואתם החמישית, אבל אני אתחסד עמכם שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס, אבל תהיו קנוים לו שלא תוכלו לעזוב את השדות...
פרוש משך חכמה (ר' מאיר שמחה ב"ר שמשון קלונימוס הכהן (1843 – 1926)) נוקט בגישה דומה, ואף מוסיף את המניע של יוסף:
קנה אותנו ואת אדמתנו וכו'- אולם יוסף שנא מאוד את קנין העבדות להיות שליט אדם באדם לרע לו, לכן אמר "ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה" אבל לא אותם לעבדים, רק הארץ תהא קנויה לפרעה והם היו קנויים לשעה להיות עובדים עבור לחמם, ולהיות שכירי ימים לעבודת שדה... ולכן אמר יוסף "הן קניתי אתכם היום" - פירוש לזמן - ואת אדמתכם - לעולם לפרעה. לכן העביר אותם בערים, שבל יהיו כמחזיקים באדמתם, ובמה יוכר שקנה את אדמתם אם הם לא נמכרו ויושבים על נחלתם?
אך, לעומת פרושים אלה, נראה כי רשב"ם (נכדו של רש"י ואחיו של רבנו תם; צרפת, 1080(?) – 1174(?)) נוקט גישה בקורתית יותר. רשב"ם אננו מתייחס בפרושו אלא לפסוק כ"א, באומרו: "העביר אותו לערים - כמו שעשה סנחריב כדכתיב "אל ארץ כארצכם" (מלכים ב', יח, לב), כדי שלא יטענו כח חזקה איש איש בארצו לאחר מכירה." על דברים אלה, אומר הרב צבי קושנר בפרוש הדרש לחומש עץ חיים: "רשב"ם מבקר את יוסף כחסר רחמים, ומשווה את נישול העם מאדמתו למעשי סנחריב (מלך אשור הידוע לשמצה)". עוד מוסיף הרב קושנר כי "לאחר דור, ינקמו המצרים את נקמתם ביוסף על שהורידם לעבדות, בשעבוד עמו."
הרצון לא לשעבד בני אדם, המיוחס ליוסף בפרוש משך חכמה, צריך להזכיר לנו את גישת התורה לעבדות: "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם..." (ויקרא כה, נה), ואת דברי ר' יוחנן בן זכאי, אשר דרש: "כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים" (תלמוד בבלי מסכת קידושין כב ע"ב). האם עולה מהכתוב שכוונת יוסף היתה כמתואר על-ידי המשך חכמה?
גם הלאמת אדמות מצרים מעלה השוואה לגישה אחרת המצויה בתורה: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא כה, כג). האם הרפורמה של יוסף מתישבת עם אידיאל זה?
גם המנעות יוסף מהלאמת אדמות הכהנים מזכירה את גישת התורה השוללת מהכהנים והלויים בעלות על אדמות: "וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה" (במדבר יח, כג). האם הנגדת מעשי יוסף מול האידיאלים התורניים תומכת בביקורת החריפה המשתמעת מדברי רשב"ם?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה