בפרשת ויחי, מברך יעקב את בניו לפני מותו. אך בטרם הברכות, מספר יעקב ליוסף על ההבטחה אשר הבטיח לו ה', ומוסיף:
וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם (בראשית מח, ז).
מה משמעות דברים אלה? רש"י מסביר שכוונת יעקב היתה לומר: "ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה". כלומר, לפני שבא יעקב לבקש מיוסף להעלות את גופתו ארצה לקבורה במערת המכפלה, חש הוא צורך להסביר למה לא טרח להביא את רחל שם לקבורה. כך גם מסביר רמב"ן, באומרו: "אני סבור שהיו אלו דברי התנצלות". אך מוסיף רמב"ן גם הסבר נוסף: "וגם יוסף יודע שמתה בדרך ונקברה בארץ, וכבוד עשה לה במותה. אבל הכוונה ליעקב, שלא הוליך אותה למערה כדי שלא יקבור שם שתי אחיות, כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנשאת לו ראשונה בהיתר, ורחל באהבתו אותה, בנדר אשר נדר לה לקחה". נראה, אם כן, כי מבקש רמב"ן להעניק הסבר הלכתי-תיאולוגי בנוסף לסיבה המעשית. התורה אוסרת להנשא לשתי אחיות (ויקרא יח, יח), ולכן לא היה זה מן הראוי לקבור את רחל במערת המכפלה. על-כן, הזכות להקבר במערת המכפלה נשמרה ללאה, שהיתה אשתו הראשונה של יעקב.
בסוף, פונה יעקב לכל בניו ומבקש להקבר במערת המכפלה, תוך שהוא מנמק את בקשתו כך:
וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה (בראשית מט, כט-לא).
יעקב איננו מכנה את לאה 'אשתי', לא כאן ולא בכל מקום אחר. זאת לעומת רחל ("הָבָה אֶת אִשְׁתִּי" (כט, כא); "כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי" (מד, כז)), ואפילו השפחות, בלהה ("וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה" (ל, ד) וזלפה ("וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה" (ל, ט), מכונות שתיהן 'אשה'.
מה נוכל ללמוד מדברי יעקב ליוסף? האם מתנצל יעקב בשל רגשי אשמה להתנהגות בלתי ראויה, או שמא מבקש הוא להצטדק, או האם כוונתו רק לפייס את יוסף?
האם הוראותיו האחרונות של יעקב מוסיפות להבנתנו את היחסים בין יעקב לבין רחל ולאה? האם התייחס יעקב ל"שרה אשתו" ול"רבקה אשתו" כדי להבליט שהוא לא ראה בלאה כ'אשתו', או האם ביקש לרמוז בכך שלמעשה דוקא לאה היתה 'אשתו' ולא רחל ?
כאשר פונה רחל ליעקב בבקשה שיתן לה בנים, משיב יעקב: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי?" (ל, ב). כאשר פונים בני יעקב ליוסף בבקשה שלא לנקום בהם, משיב יוסף: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?" (נ, יט). האם מתשובת יוסף שומעים אנו כי הוא סלח לאחיו, או שמא שומעים אנו שהוא סלח לאביו?
כאשר אמר יעקב "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי", השאלה היתה רטורית לחלוטין. הרי לא היה בכוחו להעניק בנים לרחל. לעומת זאת, יוסף כיהן כמשנה לפרעה, ולמעשה, התשובה לשאלה "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי?" היא "כן", ובכוחו היה להמית את אחיו. האם השתמש יוסף בדברי הכעס של אביו כדי להביע סליחה ופיוס, או שמא ביקש לעשות בהם שימוש אירוני או ציני?
וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם (בראשית מח, ז).
מה משמעות דברים אלה? רש"י מסביר שכוונת יעקב היתה לומר: "ואף על פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי סמוך לבית לחם מתה". כלומר, לפני שבא יעקב לבקש מיוסף להעלות את גופתו ארצה לקבורה במערת המכפלה, חש הוא צורך להסביר למה לא טרח להביא את רחל שם לקבורה. כך גם מסביר רמב"ן, באומרו: "אני סבור שהיו אלו דברי התנצלות". אך מוסיף רמב"ן גם הסבר נוסף: "וגם יוסף יודע שמתה בדרך ונקברה בארץ, וכבוד עשה לה במותה. אבל הכוונה ליעקב, שלא הוליך אותה למערה כדי שלא יקבור שם שתי אחיות, כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנשאת לו ראשונה בהיתר, ורחל באהבתו אותה, בנדר אשר נדר לה לקחה". נראה, אם כן, כי מבקש רמב"ן להעניק הסבר הלכתי-תיאולוגי בנוסף לסיבה המעשית. התורה אוסרת להנשא לשתי אחיות (ויקרא יח, יח), ולכן לא היה זה מן הראוי לקבור את רחל במערת המכפלה. על-כן, הזכות להקבר במערת המכפלה נשמרה ללאה, שהיתה אשתו הראשונה של יעקב.
בסוף, פונה יעקב לכל בניו ומבקש להקבר במערת המכפלה, תוך שהוא מנמק את בקשתו כך:
וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי: בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר: שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה (בראשית מט, כט-לא).
יעקב איננו מכנה את לאה 'אשתי', לא כאן ולא בכל מקום אחר. זאת לעומת רחל ("הָבָה אֶת אִשְׁתִּי" (כט, כא); "כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי" (מד, כז)), ואפילו השפחות, בלהה ("וַתִּתֶּן לוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה" (ל, ד) וזלפה ("וַתִּקַּח אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה" (ל, ט), מכונות שתיהן 'אשה'.
מה נוכל ללמוד מדברי יעקב ליוסף? האם מתנצל יעקב בשל רגשי אשמה להתנהגות בלתי ראויה, או שמא מבקש הוא להצטדק, או האם כוונתו רק לפייס את יוסף?
האם הוראותיו האחרונות של יעקב מוסיפות להבנתנו את היחסים בין יעקב לבין רחל ולאה? האם התייחס יעקב ל"שרה אשתו" ול"רבקה אשתו" כדי להבליט שהוא לא ראה בלאה כ'אשתו', או האם ביקש לרמוז בכך שלמעשה דוקא לאה היתה 'אשתו' ולא רחל ?
כאשר פונה רחל ליעקב בבקשה שיתן לה בנים, משיב יעקב: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי?" (ל, ב). כאשר פונים בני יעקב ליוסף בבקשה שלא לנקום בהם, משיב יוסף: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי?" (נ, יט). האם מתשובת יוסף שומעים אנו כי הוא סלח לאחיו, או שמא שומעים אנו שהוא סלח לאביו?
כאשר אמר יעקב "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי", השאלה היתה רטורית לחלוטין. הרי לא היה בכוחו להעניק בנים לרחל. לעומת זאת, יוסף כיהן כמשנה לפרעה, ולמעשה, התשובה לשאלה "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי?" היא "כן", ובכוחו היה להמית את אחיו. האם השתמש יוסף בדברי הכעס של אביו כדי להביע סליחה ופיוס, או שמא ביקש לעשות בהם שימוש אירוני או ציני?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה