שמות

ספר שמות פותח במלים: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ". במלים אלה, חוזרת הפרשה על מלים אשר קראנו בפרשת ויגש: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן" (בראשית מו, ח). על חזרה זו העירו הפרשנים.

רש"י (צרפת, 1040-1105) מסביר את הכפילות כך: "אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם". אבן עזרא (ספרד, 1092-1167) מצביעה על הקשר בין ספר בראשית לספר שמות, הבא לידי ביטוי ב-וי"ו החיבור בתחילת המילה 'ואלה', הבא לחבר בין הספרים. את הטעם בחזרה על שכבר נאמר קודם, מסביר אבן עזרא בכך שהוא "בעבור שהזכיר בסוף הספר הראשון, כי ראה יוסף לבניו בני שלשים, הזכיר כי אחיו ברדתם היו מעטים ופרו ורבו".

גם רבנו בחיי (ספרד, סוף המאה ה-11) רואה קשר בין הספרים, בהצביעו הן על וי"ו החיבור והן על החזרה על המלים מפרשת ויגש כמצביעים על היות הסיפורים "ענין אחד".כן, כמו רש"י, מסביר הוא כי הכפילות משקפת את חיבתו של הקב"ה לבני יעקב.

בדומה, רמב"ן (ר' משה בן נחמן: ספרד, א"י, 1194 –1270) מסביר את משמעות החזרה על המלים כך: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה - ואותו הפסוק בעצמו הוא שהחזיר בכאן, כי אף-על-פי שהם שני ספרים, הספור מחובר בדברים באים זה אחר זה".דהיינו, הספרים קשורים, והחזרה על הנאמר בפרשת ויגש באה כדי להחזיר אותנו לנראטיב אשר התחלתו שם. אך מוסיף רמב"ן, בדרך הטיפוסית לו, שאבן עזרא "איננו נכון", וכי הגם שנכון שהקב"ה חבב את בני יעקב, דברי רש"י אינם אלא "דברי אגדה".

לעומת גישות אלא, המחזירות אותנו לספר בראשית, רשב"ם (ר' שמואל בן מאיר: צרפת, 1080(?) – 1174(?)) רואה בחזרה אלמנט ספרותי הצופה פני עתיד:

ואלה שמות - מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר, בביאתם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא פרו וישרצו, ויקם מלך חדש ונתחכם עליהם למעטם [ולא] הועיל לו:

כלומר, החזרה על ירידת יעקב ובניו למצרים ומספרם מחויבת על-מנת לשמש בסיס להמשך הסיפור בו מסופר על הפיכת בני יעקב לעם ישראל. בתמיכה לגישתו, מצביע רמב"ן על הפסוקים הראשונים בספר עזרא, החוזרים מלה במלה על האמור בשני הפסוקים האחרונים של ספר דברי הימים.

1. האם צודק רמב"ן בגישתו הדווקנית הדורשת שלא נייחס לדברים משמעות מעבר לתפקידם הספרותי הטכני? האם לא יתכן שימוש בכלי ספרותי טכני כדי לשרת מטרות ספרותיות נוספות או לשמש להעברת מסרים מכללא?

2. גם רמב"ן וגם רשב"ם מביאים הסברים ספרותיים טכניים. מה מהשוני ביניהם ומה משותף? איזה הסבר עדיף? האם ההסבר של רשב"ם, המבוסס לכאורה על שיקולים סגנוניים גרידא, גם מניח הנחות אחרות מרומזות או מוביל למסקנות נוספות?
3. פרשת שמות פותחת בציון שמותיהם של שנים עשר בני יעקב ללא כל פירוט נוסף, לעומת המקבילה בפרשת ויגש, המונה את בני יעקב וצאציהם. האם אבחנה זאת בעלת משמעות? האם יש בה כדי לחזק את אחת הגישות הפרשניות?
4. במהלך פרשת שמות, לאחר ירידת שנים עשר בני יעקב מצרימה ושעבוד בני ישראל, נפגוש את המילדות שפרה ופועה, את יוכבד ואת מרים, את בת פרעה ואת צפורה כממלאות תפקידים מרכזיים בסיפור לידת משה והתחלת הגאולה. בנוסף, יסופר לנו כי "לכהן מדין שבע בנות" – כלומר, לצפורה אשת משה שש אחיות. האם יש לראות משמעות מיוחדת בכך שספר שמות, הפותחת בסוף חייהם של שנים עשר גברים, ממשיך במעשיהן של שתים עשרה נשים?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל