בשבעה באדר מת משה, ובשבעה באדר נולד. מנין שבשבעה באדר מת? שנאמר: "וימת שם משה עבד ה'" דברים לד,ה), וכתיב: "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום" (ל, ח), וכתיב: "ויהי אחרי מות משה עבד ה'" (יהושע א, א), וכתיב: "משה עבדי מת ועתה קום עבור" (א,ב), וכתיב: "עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים תעברו את הירדן" (א, יב), וכתיב: "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון [חדש ניסן]" (ד, יט). צא מהן שלשים ושלשה ימים למפרע, הא למדת, שבשבעה באדר מת משה. ומנין שבשבעה באדר נולד משה? שנאמר: "ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום..." (דברים לא, ב). (מסכת קידושין לח ע"א)
עקב מות משה, פסק המן ולא ירד עוד, ככתוב: "בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד" (קידושין לח ע"א), ועקב מות משה, פסק המן והתחילה ירידתו: "הפיל פור הוא הגורל, תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר [המן]: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" (מסכת מגילה יג ע"ב).
יום מותו של משה – הוא גם יום לידתו – חל תמיד בשבוע בו קוראים אנו את פרשת תצוה, ופרשת תצוה היא הפרשה היחידה – מתחילת ספר שמות ועד לסוף ספר דברים – בה לא מוזכר שמו של משה, ובה אין משה אפילו מדבר.
יש מי שרואה בהיעדרות שמו של משה תזכורת מתאימה לכך כי השבוע זוכרים את הסתלקותו מהעולם. אחרים מקשרים בין עובדה זו לבין הרצון למנוע פולחן סביב דמותו של משה, ואילו אחרים תולים את היעדרות שמו של משה, לעומת החזרה על שמו של אהרן, כמחווה של משה לאהרן אחיו המככב בפרשה זו.
אך יש גם מי שנותן משמעות רבה יותר לדבר. הזוהר (כרך ג' (פנחס) רמו ע"א) קושר את היעדרות השם 'משה' עם דברי משה בפרשת כי תשא, לאחר חטא העגל: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (לב, לב). מכאן מוכיח הזוהר שאדם המקלל את עצמו גורם לעצמו נזק בכל מקרה, כפי שהיה בעניינו של משה אשר, על-אף שדבריו נאמרו על-תנאי, ועל-אף שהתנאי לא התממש, בכל זאת נמחק שמו מפרשת תצוה.
1. הקביעה כי ז' באדר הוא יום הולדתו של משה מבוססת על קריאה מאוד דווקנית, מאולצת או אולי נאיבית של הפסוק. האם חשוב לדעת את יום הולדתו משה? האם הגמרא באמת מבקשת לומר שזה התאריך ההיסטורי? לעניין חישובי המן, שואל ר' יצחק יעקב וייס (1902-1989): "וגם מה מהני [עוזר לי] הלידה אם אח"כ מת משה?" על כך הוא משיב: "אך יש לומר הכוונה על דרך וזרח השמש ובא השמש [קהלת א,ה], דאתפשטותא דמשה בכל דור ודור, ודור ודורשיו המה ניצוץ של מרע"ה (משה רבנו עליו השלום], וזה אף דבז' אדר מת משה, אבל בז' באדר נולד משה, היינו תלמידיו" (שו"ת מנחת יצחק ט: קלה). האם יתכן עוד משמעויות ערכיות ותיאולוגיות לקביעת יום הולדת משה ביום מותו?
2. הזוהר קושר את "מחיקת" שמו של משה מפרשת תצוה להתממשות קללות שאנו מביאים על עצמנו. מה ניתן ללמוד מכך על חשיבות מוצא פינו בכלל?
3. את המלים "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" אומר משה לאחר חטא העגל. לכך משיב ה': "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי." אם נלך בעקבות קו המחשבה של הזוהר, ונאמר שבעקבות כך נמחק שמו של משה מפרשת תצוה, כי אז עלינו לשאול בגין איזה חטא נמחק שמו? האם ראה ה' את משה כאחראי לחטא העגל? באיזה מובן ניתן לראות במשה כאשם?
4. מהבחינה ההיסטורית, היעדרות שמו של משה מפרשת תצוה היא תוצאה מאימוץ המנהג של יהדות בבל לסיים את קריאת התורה במחזור של שנה אחת, לעומת המחזור התלת-שנתי שהיה נהוג בארץ ישראל. מכאן עלה הצורך לחלק את הפרשיות לפי מחזור שנתי אשר יצר את הפרשיות המוכרת לנו. האם עובדה היסטורית זאת פוסלת את הפרושים האחרים? האם יכולים אנו להכיר את ההשתלשלות ההיסטורית, ובכל זאת לתת משמעות תיאולוגית ומוסרית למבנה הפרשיות?
עקב מות משה, פסק המן ולא ירד עוד, ככתוב: "בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד" (קידושין לח ע"א), ועקב מות משה, פסק המן והתחילה ירידתו: "הפיל פור הוא הגורל, תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר [המן]: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" (מסכת מגילה יג ע"ב).
יום מותו של משה – הוא גם יום לידתו – חל תמיד בשבוע בו קוראים אנו את פרשת תצוה, ופרשת תצוה היא הפרשה היחידה – מתחילת ספר שמות ועד לסוף ספר דברים – בה לא מוזכר שמו של משה, ובה אין משה אפילו מדבר.
יש מי שרואה בהיעדרות שמו של משה תזכורת מתאימה לכך כי השבוע זוכרים את הסתלקותו מהעולם. אחרים מקשרים בין עובדה זו לבין הרצון למנוע פולחן סביב דמותו של משה, ואילו אחרים תולים את היעדרות שמו של משה, לעומת החזרה על שמו של אהרן, כמחווה של משה לאהרן אחיו המככב בפרשה זו.
אך יש גם מי שנותן משמעות רבה יותר לדבר. הזוהר (כרך ג' (פנחס) רמו ע"א) קושר את היעדרות השם 'משה' עם דברי משה בפרשת כי תשא, לאחר חטא העגל: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (לב, לב). מכאן מוכיח הזוהר שאדם המקלל את עצמו גורם לעצמו נזק בכל מקרה, כפי שהיה בעניינו של משה אשר, על-אף שדבריו נאמרו על-תנאי, ועל-אף שהתנאי לא התממש, בכל זאת נמחק שמו מפרשת תצוה.
1. הקביעה כי ז' באדר הוא יום הולדתו של משה מבוססת על קריאה מאוד דווקנית, מאולצת או אולי נאיבית של הפסוק. האם חשוב לדעת את יום הולדתו משה? האם הגמרא באמת מבקשת לומר שזה התאריך ההיסטורי? לעניין חישובי המן, שואל ר' יצחק יעקב וייס (1902-1989): "וגם מה מהני [עוזר לי] הלידה אם אח"כ מת משה?" על כך הוא משיב: "אך יש לומר הכוונה על דרך וזרח השמש ובא השמש [קהלת א,ה], דאתפשטותא דמשה בכל דור ודור, ודור ודורשיו המה ניצוץ של מרע"ה (משה רבנו עליו השלום], וזה אף דבז' אדר מת משה, אבל בז' באדר נולד משה, היינו תלמידיו" (שו"ת מנחת יצחק ט: קלה). האם יתכן עוד משמעויות ערכיות ותיאולוגיות לקביעת יום הולדת משה ביום מותו?
2. הזוהר קושר את "מחיקת" שמו של משה מפרשת תצוה להתממשות קללות שאנו מביאים על עצמנו. מה ניתן ללמוד מכך על חשיבות מוצא פינו בכלל?
3. את המלים "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" אומר משה לאחר חטא העגל. לכך משיב ה': "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי." אם נלך בעקבות קו המחשבה של הזוהר, ונאמר שבעקבות כך נמחק שמו של משה מפרשת תצוה, כי אז עלינו לשאול בגין איזה חטא נמחק שמו? האם ראה ה' את משה כאחראי לחטא העגל? באיזה מובן ניתן לראות במשה כאשם?
4. מהבחינה ההיסטורית, היעדרות שמו של משה מפרשת תצוה היא תוצאה מאימוץ המנהג של יהדות בבל לסיים את קריאת התורה במחזור של שנה אחת, לעומת המחזור התלת-שנתי שהיה נהוג בארץ ישראל. מכאן עלה הצורך לחלק את הפרשיות לפי מחזור שנתי אשר יצר את הפרשיות המוכרת לנו. האם עובדה היסטורית זאת פוסלת את הפרושים האחרים? האם יכולים אנו להכיר את ההשתלשלות ההיסטורית, ובכל זאת לתת משמעות תיאולוגית ומוסרית למבנה הפרשיות?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה