וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:
מדרש אחד מקשר בין פרשת "ויקהל משה" לבין פרשת "ויקהל העם על אהרן", היא פרשת עגל הזהב:
ויקהל משה - זה שאמר הכתוב: מי כְּהֶחָכָם ומי יודע פשר דבר וגו' [קהלת ח, א], אשריהם הצדיקים שיודעים לעשות פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך אמר משה רבנו ע"ה ויקהל, תבוא ועשו לי מקדש [שמות כה, ח], ותכפר על מעשה העגל, שנאמר בו: קום עשה לנו אלהים [שם לב, א], ותבוא קהלת משה רבנו, שנאמר: ויקהל משה את כל עדת וגו' ותכפר על קהלת אהרן, דכתיב: ויקהל העם על אהרן (מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לה).
אך מדרש זה נראה בעייתי. איך יכפר עשיית בית לה' על מעשה העגל? כפי שמסביר מדרש אחר:
כל עניין המנורה והשולחן והמזבח והקרשים והאהל והיריעות וכל כלי המשכן מפני מה? אמרו ישראל לפני הקב"ה ריבונו של עולם מלכי הגויים יש להם אהל ושלחן ומנורה ומקטר קטורת, וכן הוא תכסיסי המלוכה, כי כל מלך צריך לכך, ואתה הוא מלכנו גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך? אמר להם: בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה, אבל אני איני צריך (מדרש אגדה (בובר) שמות פרק כז).
אולי בשל כך, פותחת הפרשה לא בעשיית המקדש, אלא בעשיית השבת. מסביר פרופ' הרב אברהם יהושע השל בספרו השבת:
רחוקה היא תפישה זו מכל המיתולוגיות, שהרי בכל אותן אמונות ודעות היו מסיימים מעשה הבריאה, כגולת כותרת – בקביעת מקום קדוש, הר או מעיין, עץ או גיא – ואילו תורתנו לא קידשה את המקום, כי אם את הזמן, את השבת, בבריאת עולם רק קדושה אחת נקבעה, והיא קדושת היום. לאחר זמן, לפני שניתנה תורה לעם הנבחר, נדרש מעם זה להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש"; ורק לאחר שנכשל העם הזה ודרש אלוהים אשר יראום בעיני בשר ונטמאו בעגל, אז ניתן להם – לבל ילכו אחרי התוהו – גם מקום קדוש והושמו בו כלים למען יוכלו לעבוד את ה' בטהרה, ועם זה ניתן אף לחושיהם הנדרש להם. ורבות הודגש במדרשים, שלא ניתן להם הצו לבנות את המשכן אלא לאחר שנכשלו בעגל, ושלא ניתן להם אלא מפני שדרוש היה להם מתוך חולשתם.
עובד האלילים מאמין שרוחו של האל שוכן בתוך הפסל. האם השכינה אמורה לשכון בתוך המשכן בדרך דומה? האם מתכוונים המדרשים להקבלה כזו בין המשכן לבין עגל הזהב? מה מהות 'הפשרה' בין עם ישראל לה'?
לכאורה, החזרה על מצוות השבת בתחילת פרשת ויקהל איננה במקומה ומשבשת את רצף הדברים. האם מבקש השל לומר שהכללת עניין השבת כאן באה ללמדנו שהשבת היא המשכן האמיתי?
האם, מהבחינה הרעיונית, שונה מטרת בית הכנסת של ימינו ממטרת המשכן או בית המקדש?
מדרש אחד מקשר בין פרשת "ויקהל משה" לבין פרשת "ויקהל העם על אהרן", היא פרשת עגל הזהב:
ויקהל משה - זה שאמר הכתוב: מי כְּהֶחָכָם ומי יודע פשר דבר וגו' [קהלת ח, א], אשריהם הצדיקים שיודעים לעשות פשרה בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך אמר משה רבנו ע"ה ויקהל, תבוא ועשו לי מקדש [שמות כה, ח], ותכפר על מעשה העגל, שנאמר בו: קום עשה לנו אלהים [שם לב, א], ותבוא קהלת משה רבנו, שנאמר: ויקהל משה את כל עדת וגו' ותכפר על קהלת אהרן, דכתיב: ויקהל העם על אהרן (מדרש אגדה (בובר) שמות פרק לה).
אך מדרש זה נראה בעייתי. איך יכפר עשיית בית לה' על מעשה העגל? כפי שמסביר מדרש אחר:
כל עניין המנורה והשולחן והמזבח והקרשים והאהל והיריעות וכל כלי המשכן מפני מה? אמרו ישראל לפני הקב"ה ריבונו של עולם מלכי הגויים יש להם אהל ושלחן ומנורה ומקטר קטורת, וכן הוא תכסיסי המלוכה, כי כל מלך צריך לכך, ואתה הוא מלכנו גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך? אמר להם: בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה, אבל אני איני צריך (מדרש אגדה (בובר) שמות פרק כז).
אולי בשל כך, פותחת הפרשה לא בעשיית המקדש, אלא בעשיית השבת. מסביר פרופ' הרב אברהם יהושע השל בספרו השבת:
רחוקה היא תפישה זו מכל המיתולוגיות, שהרי בכל אותן אמונות ודעות היו מסיימים מעשה הבריאה, כגולת כותרת – בקביעת מקום קדוש, הר או מעיין, עץ או גיא – ואילו תורתנו לא קידשה את המקום, כי אם את הזמן, את השבת, בבריאת עולם רק קדושה אחת נקבעה, והיא קדושת היום. לאחר זמן, לפני שניתנה תורה לעם הנבחר, נדרש מעם זה להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש"; ורק לאחר שנכשל העם הזה ודרש אלוהים אשר יראום בעיני בשר ונטמאו בעגל, אז ניתן להם – לבל ילכו אחרי התוהו – גם מקום קדוש והושמו בו כלים למען יוכלו לעבוד את ה' בטהרה, ועם זה ניתן אף לחושיהם הנדרש להם. ורבות הודגש במדרשים, שלא ניתן להם הצו לבנות את המשכן אלא לאחר שנכשלו בעגל, ושלא ניתן להם אלא מפני שדרוש היה להם מתוך חולשתם.
עובד האלילים מאמין שרוחו של האל שוכן בתוך הפסל. האם השכינה אמורה לשכון בתוך המשכן בדרך דומה? האם מתכוונים המדרשים להקבלה כזו בין המשכן לבין עגל הזהב? מה מהות 'הפשרה' בין עם ישראל לה'?
לכאורה, החזרה על מצוות השבת בתחילת פרשת ויקהל איננה במקומה ומשבשת את רצף הדברים. האם מבקש השל לומר שהכללת עניין השבת כאן באה ללמדנו שהשבת היא המשכן האמיתי?
האם, מהבחינה הרעיונית, שונה מטרת בית הכנסת של ימינו ממטרת המשכן או בית המקדש?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה