בפרשת לך לך (בראשית יז,ט-יב) קראנו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר... וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם...". והנה, בפרשת תזריע (ויקרא יז, ב-ג), חוזר המקרא לכאורה על אותה מצווה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים... וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". פסוק אחרון זה, דווקא, נחשב בעיני חז"ל כמקור מצוות ברית מילה.בנושא זה של כפילות בתורה, מוצאים אנו אמירה מעניינת במשנה: "אמר רבי יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה...? אמרו לו: בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו" (חולין ז:ו).
נראה כי התשובה לר' יהודה אומרת שאמנם ענין גיד הנשה הובא במקומו ההיסטורי, בסיפור המאבק בין יעקב לבין המלאך,שם נאמר " עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה" (בראשית לב, לג), אך האיסור ההלכתי איננו נובע משם.
על כך מאיר הרמב"ם בפרושו למשנה: ושים לבך לכלל הגדול הזה המובא במשנה זו והוא אמרם מסיני נאסר, והוא, שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום, אין אנו עושים זאת אלא מפני צווי ה' על ידי משה, לא מפני שה' צוה בכך לנביאים שקדמוהו. דוגמא לכך ... אין אנו מלים בגלל שאברהם מל את עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שה' צונו על ידי משה להמול כמו שמל אברהם עליו השלום, וכן גיד הנשה אין אנו נמשכים בו אחרי אסור יעקב אבינו אלא צווי משה רבינו.
בהשיבו לשאלה למה חייבים יהודים לקיים את המצוות, כותב פרופ' הרב יצחק דורף:התורה מספקת מספר תשובות לשאלה זו, אך הנפוצה ביותר היא פשוט כי ה' ציווה עלינו בסיני לעשות כן. שם גילה רצונו לנו...יתרה מזו, עקב מאורע זה מחוייבים היהודים להלכה לכל הדורות הבאים: "לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יְקֹוָק אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְקֹוָק עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" דברים ה, ג-ד). (Eliott N. Dorff, Conservative Judaism: Our Ancestors to Our Descendants)
לאחר סקירת האפשרויות השונות, מסכם פרופ' הרב דוד גולינקין:ישנן עוד תשובות אפשרויות רבות לשאלה "למה לקיים את ההלכה?" אך בשורה התחתונה, ביהדות "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה" [אבות א:יז]. כפי שהאיר בזמנו פרופסור לוי גינזבורג, להלכה חשיבות יסודית הרבה מעבר לחשיבות ההגדה (החומר הלא משפטי), היות והרעיון בר חלוף אך המעשה מתקיים. ללא העשייה היהודית, כלום לא נותר. (David Golinkin, Halakha for Our Time, 16)
1. מה חשיבותה של המסורת בחיים היהודיים? האם המסורת מחייבת? האם ניתן להגשים את רעיון היהדות במלואו, מהבחינה הפרטית והחברתית, על-פי מסורת ומנהגים בלבד?
2. למה סבורים חז"ל שיש צורך במקור נוסף על המסורת כדי לחייב את קיום המצוות? מה החשיבות בלהיות "מצֻווה"?
3. האם מספיק להיות "מצֻווה"? מה הוא היחס בין המסורת לבין הציווי?
4. איזו חשיבות יש לרעיון ה'ברית' לעניין החובה לקיים את המצוות? האם לרעיון זה חשיבות מעבר להטלת חובת ציות?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה