פרשת קדשים מורה לנו: דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אך מה טבעה של אותה קדושה?
במדרשים שונים, משווים חז"ל בין הציוויום בפרשת קדושים לבין עשרת הדברות. כך, למשל, במדרש ויקרא רבה נשאלת השאלה למה פותחת הפרשה במלים "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"? אחת התשובות המוצעות היא:
מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה: "אנכי ה' אלהיך" וכתיב הכא "אני ה' אלהיכם", "לא יהיה לך" וכתיב הכא "ואלהי מסכה לא תעשו לכם", "לא תשא" וכתיב הכא "ולא תשבעו בשמי", "זכור את יום השבת" וכתיב הכא "את שבתתי תשמורו", "כבד את אביך ואת אמך" וכתיב הכא "איש אמו ואביו תיראו", "לא תרצח" וכתיב הכא "לא תעמוד על דם רעך", "לא תנאף" וכתיב הכא" מות יומת הנואף והנואפת", "לא תגנוב" וכתיב הכא "לא תגנובו", "לא תענה" וכתיב הכא "לא תלך רכיל", "לא תחמוד" וכתיב הכא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא רבה (וילנא) פרשה כד).
לכאורה, מצביע המדרש על תקבולת פשוטה, אך הבודק את ההקבלות מוצא כי אין הדבר תמיד כך. קיים הבדל משמעותי בין הציווי לא לרצוח והציווי "לא תעמד על דם רעך" המדבר לא על המנעות מגרימת מות אלא המחייב התנהגות מוסרית פוזיטיבית. בדומה, אין הקבלה מושלמת בין האיסור על הגנבה והחובה "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" המחייבת גם יושר ותום לב. הוא הדין גם בהקבלה שבין "לא תחמד" לבין "ואהבת לרעך כמוך".
התיאולוג הלותרני רודולף אוטו (גרמניה 1869 – 1937) דחה את הניסיון להשוות בין קדושה לבין מוסר וביקש לעמוד על מהותה הצרופה של מושג הקדושה ללא המרכיב האתי:
'קדושה' – 'הקדוש' – היא קטגוריית פרשנות והערכה ייחודית לתחום הדת. היא אמנם מועברת לתחום אחר – תחום האתיקה – אך אין היא נובעת משם...האמת יאמר, עושים אנו שימוש במילים 'קדוש', 'מקודש' (heilig) במשמעות נגזרת לחלוטין, השונה מאוד מהמשמעות המקורית. ככלל, משמעות המלה 'קדוש' היא 'כולו טוב'; היא התכונה המוסרית המוחלטת, המציינת את הטוב המוסרי המושלם...אך שימוש מקובל זה איננו מדויק. אמנם נכון שכל המשמעות המוסרית הזאת כלולה במילה 'קדוש', אך היא גם כוללת – כפי שאנו יכולים אך לחוש – משמעות יתרה ברורה, ואותה מבקשים אנו לבודד...'קדושה'...במשמעותה המקורית, ציינה אך ורק את היתרה הזאת: אם היסוד האתי נכח כלל, מכל מקום לא היה הוא מקורי ולא בטא את משמעותה הכוללת של המילה. (Rudolf Otto, The Idea of the Holy, 5)
נגד גישתו זו של אוטו, יצא ההוגה היהודי ר' מקס קדושין (ארה"ב 1895 – 1980), אשר ראה במרכיב האתי חלק עקרי בתפישה היהודית של מושג הקדושה:
חווית הקדושה היא חוויה מיסטית. יש שראו בה חוויה הנבדלת לחלוטין מכל חוויה אחרת ושאין לה כל קשר לחוויה הרגילה...המחקר שלנו סותרת טענה זו ככל שמדובר בנסיון הרבני. לרעיון הקדושה השלכות לתחום היומיומי והמעשי. הוא מביע את רעיון חיקוי האלוהים, החסד והרחמים והתרחקות מכל דבר טמא ומטמא – מעבודה זרה, ניאוף ושפיכת דמים. (Max Kadushin, The Rabbinic Mind, 176)
1. האם הציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" מניח זהות בין קדושת ה' וקדושת האדם? האם המושגים שווים? באיזו מובן אמור האדם להדמות לה' הלכה למעשה?
2. האם יתכן שהציווי מניח שקדושת ה' שונה בטבעה מקדושת האדם? אם כן, באיזה מובן אמורים אנו להדמות לה'? איזה סוג של קדושה אמורים אנו להשיג על-ידי הנסיון לחקות את ה'? איך מחקים את ה'?האם מצווים אנו לנהוג לפנים משורת הדין? האם לכך מתכוון המדרש? האם ניתן לצוות את מצפונו של האדם? האם זאת משמעותה של הקדושה? האם מצוות "קדושים תהיו" שוללת את חופש הבחירה?
במדרשים שונים, משווים חז"ל בין הציוויום בפרשת קדושים לבין עשרת הדברות. כך, למשל, במדרש ויקרא רבה נשאלת השאלה למה פותחת הפרשה במלים "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"? אחת התשובות המוצעות היא:
מפני שעשרת הדברות כלולין בתוכה: "אנכי ה' אלהיך" וכתיב הכא "אני ה' אלהיכם", "לא יהיה לך" וכתיב הכא "ואלהי מסכה לא תעשו לכם", "לא תשא" וכתיב הכא "ולא תשבעו בשמי", "זכור את יום השבת" וכתיב הכא "את שבתתי תשמורו", "כבד את אביך ואת אמך" וכתיב הכא "איש אמו ואביו תיראו", "לא תרצח" וכתיב הכא "לא תעמוד על דם רעך", "לא תנאף" וכתיב הכא" מות יומת הנואף והנואפת", "לא תגנוב" וכתיב הכא "לא תגנובו", "לא תענה" וכתיב הכא "לא תלך רכיל", "לא תחמוד" וכתיב הכא "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא רבה (וילנא) פרשה כד).
לכאורה, מצביע המדרש על תקבולת פשוטה, אך הבודק את ההקבלות מוצא כי אין הדבר תמיד כך. קיים הבדל משמעותי בין הציווי לא לרצוח והציווי "לא תעמד על דם רעך" המדבר לא על המנעות מגרימת מות אלא המחייב התנהגות מוסרית פוזיטיבית. בדומה, אין הקבלה מושלמת בין האיסור על הגנבה והחובה "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" המחייבת גם יושר ותום לב. הוא הדין גם בהקבלה שבין "לא תחמד" לבין "ואהבת לרעך כמוך".
התיאולוג הלותרני רודולף אוטו (גרמניה 1869 – 1937) דחה את הניסיון להשוות בין קדושה לבין מוסר וביקש לעמוד על מהותה הצרופה של מושג הקדושה ללא המרכיב האתי:
'קדושה' – 'הקדוש' – היא קטגוריית פרשנות והערכה ייחודית לתחום הדת. היא אמנם מועברת לתחום אחר – תחום האתיקה – אך אין היא נובעת משם...האמת יאמר, עושים אנו שימוש במילים 'קדוש', 'מקודש' (heilig) במשמעות נגזרת לחלוטין, השונה מאוד מהמשמעות המקורית. ככלל, משמעות המלה 'קדוש' היא 'כולו טוב'; היא התכונה המוסרית המוחלטת, המציינת את הטוב המוסרי המושלם...אך שימוש מקובל זה איננו מדויק. אמנם נכון שכל המשמעות המוסרית הזאת כלולה במילה 'קדוש', אך היא גם כוללת – כפי שאנו יכולים אך לחוש – משמעות יתרה ברורה, ואותה מבקשים אנו לבודד...'קדושה'...במשמעותה המקורית, ציינה אך ורק את היתרה הזאת: אם היסוד האתי נכח כלל, מכל מקום לא היה הוא מקורי ולא בטא את משמעותה הכוללת של המילה. (Rudolf Otto, The Idea of the Holy, 5)
נגד גישתו זו של אוטו, יצא ההוגה היהודי ר' מקס קדושין (ארה"ב 1895 – 1980), אשר ראה במרכיב האתי חלק עקרי בתפישה היהודית של מושג הקדושה:
חווית הקדושה היא חוויה מיסטית. יש שראו בה חוויה הנבדלת לחלוטין מכל חוויה אחרת ושאין לה כל קשר לחוויה הרגילה...המחקר שלנו סותרת טענה זו ככל שמדובר בנסיון הרבני. לרעיון הקדושה השלכות לתחום היומיומי והמעשי. הוא מביע את רעיון חיקוי האלוהים, החסד והרחמים והתרחקות מכל דבר טמא ומטמא – מעבודה זרה, ניאוף ושפיכת דמים. (Max Kadushin, The Rabbinic Mind, 176)
1. האם הציווי "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" מניח זהות בין קדושת ה' וקדושת האדם? האם המושגים שווים? באיזו מובן אמור האדם להדמות לה' הלכה למעשה?
2. האם יתכן שהציווי מניח שקדושת ה' שונה בטבעה מקדושת האדם? אם כן, באיזה מובן אמורים אנו להדמות לה'? איזה סוג של קדושה אמורים אנו להשיג על-ידי הנסיון לחקות את ה'? איך מחקים את ה'?האם מצווים אנו לנהוג לפנים משורת הדין? האם לכך מתכוון המדרש? האם ניתן לצוות את מצפונו של האדם? האם זאת משמעותה של הקדושה? האם מצוות "קדושים תהיו" שוללת את חופש הבחירה?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה