בפרשת ואתחנן, נצטוונו: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ". פרשת ואתחנן מאופיינת בחובות אשר מצווים אנו לקיים מעצם היותנו עבדי ה' וללא כל תמורה. עקרון זה בא לידי ביטוי מפורש בפסוק: "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה" (ו, טז).
מסביר רבנו בחיי (ספרד, המאה ה-11): "לא תנסו את ה' אלהיכם: יזהיר הכתוב שלא ינסה האדם להקב"ה לאמר: אעבוד השם יתברך ואראה אם יצליחו עניני בעבודתו, לפי שאין ראוי לעבדו עבודה מסופקת אלא שיגמור בלבו לעבדו עבודה שלמה מאהבה בין יצליח בין לא יצליח".
והנה, נראה כי בפרשת עקב, נוקטת התורה בגישה אחרת: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (יא, יג-טו). כאן נצטוונו לאהוב את ה' ללא תנאי, וכאן הובטח לנו כי אם נאהב את ה' יקוים תנאי. האם מציגות הפרשות גישות סוטרות? האם פרשת "ואהבת" ופרשת "והיה אם שמע", שניים משלושת חלקי קריאת שמע, סותרות זו את זו ?
בפרושו לסידור, הסביר הרב יוסף צבי הערץ שהפרשה הראשונה מהווה "הצהרה על קיומו ואחדותו של ה'; נאמנותו המוחלטת של עם ישראל לה' ולמצוותיו; זכר ליציאת מצרים, וכנובע מכך, בחירתו של עם ישראל." לעומת זאת, "הפרשה האמצעית של השמע מלמדת את דוקטרינת הצדק האלהי. לעולם יראה ישראל את גורלו, גם שהוא נתון לתופעות הטבע, כגון העונות, כשכר או כעונש בעבור התנהגות צודקת או בלתי צודקת… לאור הצדק האלהי, לא יגלה ה' אותו יחס לצדיק ולרשע...אך אותו שכר... איננו המניע להתנהגות ערכית. הוא חייב להיות אהבת ה' ומצוותיו, התלהבות רצונית לעשיית רצונו" (סדר תפילות כל השנה, 117 – 121).
בדומה, הסביר הרב אליהו מונק: "נושאיה המרכזיים של קריאת-שמע הם היסודות הרוחניים ועקרונות האמונה של היהדות מחד גיסא, והמערכת המעשית שלה מאידך גיסא...הפרשה הראשונה דנה, לפי התלמוד, בדרישה יסודית של 'עול מלכות שמים', כלומר, בהכרת שלטון ה' על כל יצוריו. השנייה – בקבלת עול מצוות, כלומר, בהכרת כוחו המחייב של החוק האלוהי" (עולם התפילות, א' קטז). דברים אלה משקפים את דברי המשנה: "אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות" (ברכות ב:ב).
1. האם קיים ניגוד בין הגישה בפרשת ואתחנן כמובאת בפרק 'ואהבת' לבין גישת פרשת עקב כפי שהיא באה לידי ביטוי בפרק 'והיה אם שמע'?
2. לכאורה, מציג 'ואהבת' חובה מוחלטת, ציווי שאיננו ניתן לבחירה רצונית או להפרה. לעומת זאת, נראה שפרשת 'והיה אם שמע' מציגה בפני האדם אפשרות לבחור בין הדרך האחת לשניה, כאשר כל בחירה והתוצאה בצידה. רשאי האדם לקבל עליו את עול המצוות ולזכות בשכר, ורשאי הוא לדחות את עול המצוות ולהסתכן בעונש. יחד עם זאת, שתי הפרשיות נוקטות בלשון 'אהבה'. האם מוצגות כאן שתי דרגות שונות או גישות שונות למושג האהבה?
3. פרשת 'והיה עם שמע' מבטיחה שכר ומאיימת בעונשים. האם גישת שכר ועונש עולה בקנה אחד עם המלים: " לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם"? האם תתכן אהבה לשם קבלת שכר? האם תתכן אהבה מתוך יראה?
4. נראה כי חז"ל והפרשנים רואים את שתי הגישות המנוגדות לכאורה כמשלימות זו אתת זו. איך ניתן ליישב את שתי הגישות?
עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה