פרשת ניצבים-וילך

הרב פרופ' דוד גולינקין - נשיא מכון שכטר למדעי היהדות

בשבוע הבא אנו נחגוג את ראש השנה ולכן מן הראוי להתעמק בנושא התשובה. היהדות הרבנית מאמינה שה' נתן לנו את הבחירה "לחטוא" אבל הוא גם נתן לנו את האפשרות לחזור בתשובה.

רעיון הבחירה החופשית כבר הוסבר בצורה יפה בהלכות תשובה להרמב"ם (ה':ב'): "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי... וכן שאר כל בדעות, ואין לו מי שיכפהו... ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה...".

מאידך גיסא, כשם שיש לאדם היכולת לחטוא, כך יש לו היכולת לתקן את מעשיו ולחזור בתשובה. כשבן-אדם חוטא, הוא "מחטיא" את המטרות שהוצבו לו על ידי הקב"ה ותורתו; כשהוא חוזר בתשובה הוא שב אל ה' ואל מצוותיו ועל ידי כך קולע למטרות הנשגבות של היהדות. ולפיכך אמרו בפרקי אבות (ד':י"ז): "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".

ומי צריך ליזום ולבצע את תהליך התשובה? אין לנו כומר או קדוש שיסלח לנו על עוונותינו. כל יהודי חייב לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה בכוחות עצמו. וכן אנו למדים מסיפורו של אלעזר בן דורדיא (עבודה זרה י"ז ע"א) "שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה". לבסוף, רצה לחזור בתשובה. מה עשה? "הלך וישב בין שני הרים וגבעות ואמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים" והם סירבו. "אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים" והם סירבו. אמר "כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים" והם סירבו. "אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה...". כולנו דומים לאלעזר בן דורדיא. כולנו מחפשים "הר" או "גבעה" לבקש עלינו רחמים, אבל אין שליח לתשובה; בסופו של דבר הכל תלוי ברצוננו להשתפר ולחזור למוטב.

וכיצד חוזרים בתשובה? להלן חמש מדרכי התשובה המתוארות במקורותינו:

1. חרטה – "יתחרט על מעשיו הרעים ויאמר בלבבו: מה עשיתי? איך לא היה פחד אלהים לנגד עיני?" (רבינו יונה, שערי תשובה, א':י')

2. וידוי – להתוודות על חטאתינו. ואין זה מספיק לקרוא את הרשימות שבמחזור. כל אחד חייב להתוודות על חטאתיו הוא. (שולחן ערוך, אורח חיים, תר"ז: ב')

3. פיוס – ללכת לחבירו, לפייסו ולבקש סליחה ממנו עד שימחול לו. (שם, תר"ו: א')

4. עזיבת החטא – "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד". (רמב"ם, הנ"ל, ב':ב')

5. לא לחזור על החטא כשיש לו הזדמנות דומה – "איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותה, ופירש ולא עשה מפני התשובה". (שם ב':א')

לבסוף, נשאלת השאלה, מתי כדאי לחזור בתשובה? חז"ל כידוע קבעו ששעת הכושר היא בין כסה לעשור (אורח חיים תר"ג). אבל עדיף לחזור בתשובה כל יום בשנה כפי ששנינו: "רבי אליעזר אומר: ...ושוב יום אחד לפני מיתתך (אבות ב':י') "ושאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה!" (שבת קנ"ג ע"א)

יהי רצון שניקח ללב את המסר של הימים הנוראים וכתוצאה מכך יקויים בנו חזון הנביא, שאנו אומרים בסדר תשליך בראש השנה: "ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו, ותשליך במצולות ים כל חטאתם" (מיכה ז': י"ט).עיון ודיון
הרב ד"ר אלכסנדר אבן חן, מרצה בכיר למחשבת ישראל במכון שכטר למדעי היהדות--->

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, יח-יט)

1. מפורסם הסיפור על תשובת הרבי מקוצק לתלמיד שלא הבין למה אלהים מסתיר את פניו. התלמיד שאל: היכן אלהים? הרבי מקוצק ענה: היכן שהאדם מאפשר לו להכנס. האם הפסוק, המצוטט כאן, תומך בדברי הרבי מקוצק או סותר את דבריו?

2. 'הסתר פנים' הוא עונש? עונש לאדם? עונש לאלהים? לשניהם?

3. למה 'כתבו לכם שיר'? האם 'שירה' תחשוף את פני האל המסתתר? האם בכוחה של שירה לשחרר את האדם מהכבלים שאינם מאפשרים לאדם לחשוף את האור האלוהי? כיצד יכולה שירה להיות 'עד'?

הרב קוק שר:
כל פעם שהלב דופק דפיקה רוחנית באמת,כל פעם שרעיון חדש ואצילי נולד,הרינו מקשיבים,כמו קול מלאך ה' דופק,נוקש על דלתי נשמתנו,מבקש שנפתח לו את פתחנו,למען יופיע אלינו בכליל הדרו.(הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות הקודש א, עמ' קסה)

4. הרמב"ם סבור שאלהים אינו 'מסתיר' את פניו. לדבריו:

'מבואר הוא ש"הסתרת הפנים" הזאת אנחנו סיבתה ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו - והוא אמרו, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה"' (מורה נבוכים ג, נא).

לדעת הרמב"ם מוטלת על האדם אחריות מלאה על כל המתרחש בעולמנו. האדם הוא אשר מחליט לחזק או להחליש את כח תבונתו. חיזוקה של התבונה מקרבת את האדם והעולם לאלהים.
הרמב"ם גם אמר: 'בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה לזה' (מורה נבוכים ג, יא) במשפט זה בא לידי ביטוי חזון ההשכלה של הרמב"ם – אדם חכם הוא בהכרח אדם מוסרי. לכן, ידיעה 'תסלק' את האיבה והשנאה.

5. מה דעתכם? האם זו תמימות? אינכם מכירים 'חכמים' אכזריים ופושעים? הרמב"ם היה אומר שאלה אינם 'חכמים'. למה?
'לא בשמים הוא...כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו' {דברים ל, יב-יד).'אמר להן הקדוש ברוך הוא: בני, אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובי' (דברים רבה ח, ז).

6. האם פרוש הדבר שכשאין דברי תורה 'קרובים' אלהים נוטש אותנו? האם יעלה על דעת שכשבנינו לא מתנהגים כפי שהיינו רוצים ננטוש אותם?

השל אמר:

'הוא [אלהים] נותן לאדם חופש. זו מתנה מפוקפקת ביותר, אך גם החשובה ביותר מכל מה שיש לו לאדם. האדם יכול לעשות הכל. כאשר הבן הראשון של הזוג הראשון החליט לרצוח את אחיו, אמנם עשה את שעלה לרצונו לעשות. אלהים לא התערב.' (אברהם יהושע השל, חמש שיחות)

7. למה זו מתנה מפוקפקת? למה היא חשובה?

8. אלהים לא 'התערב' ומנע את הרצח. למה? האם התערבות אלוהית היתה פוגעת בחופש הניתן לאדם?

9. אפילו אם התערבות אלוהית-ניסית הייתה פוגעת בחופש הניתן לאדם, האם אין גבול? האם רצח הוא לא הגבול? האם הורים אינם חייבים למנוע מבנם לרצוח?

השל אומר, בהמשך השיחה:
'בתוך ההיסטוריה אין אלהים יכול לעשות את מלאכתו לבדו. הוא נתן לנו את החופש וכל תקוותה של הגאולה בביאת המשיח נשענת על אלהים ואדם. אנו חייבים לעזור לו. ובכל מעשה שאנו עושים, אנו מעכבים או מאיצים את בוא הגאולה.'

10. האם אלהים אינו כל-יכול?

11. האם ה'שותפות' הזו בין האדם לבין אלהים לא הוכיחה כבר את כשלונה?

12. האם האחריות שניתנה לאדם אינה גדולה מדי? האם לא הגיע הזמן לפרק את השותפות?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראלעורך רא