כי תבוא

בפרשת כי תבוא מוצהר: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו" (כו, יז-יח), וכן: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹהֶיךָ" (כז, ט).

המלה "היום" חוזרת שוב ושוב כמוטיב במהלך הפרשה, ושאלה היא מה משמעותה וחשיבותה. תשובה אחת מוצאים אנו בגמרא:

ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש: "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם". וכי אותו היום נתנה תורה לישראל? והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה! אלא ללמדך: שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני (תלמוד בבלי מסכת ברכות סג:ב).

דרשתו של רבי יהודה מעלה בעיה מעניינת. דברי משה מהווים דברי פרידה אשר, על-פי המסורת, נאמרו ביום מותו, בתום ארבעים שנות נדודי בני ישראל במדבר. האם רק באותו יום נהייה ישראל לעם סגולה ועם לה'? האם לא נהייה ישראל לעם במעמד הר סיני? הסבר אחד מקבלים אנו במדרש: "שלש כריתות כרת הקב"ה כשיצאו ממצרים, אחת כשעמדו לפני הר סיני, ואחת בחורב, ואחת כאן. ולמה כרת הקדוש ברוך הוא עמהן כאן? מפני שאותו הברית שכרת עמהן בסיני בטלוה ואמרו [בחטא העגל] 'אלה אלהיך'. לפיכך חזר וכרת עמהן בחורב וקבע עליה קללה למי שחוזר בדבריו" (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ניצבים סימן ג).

ר' מאיר שמחה ב"ר שמשון קלונימוס הכהן (1843 – 1926) בפרושו 'משך חכמה' מציע הסבר נוסף לצורך בחידוש הברית: "והנה בברית הראשון קבלו טרם ששמעו המצוות [כשאמרו 'נעשה ונשמע']. והכא היה אחר שמיעת כל המצוות והעונשים. ולכך אמר 'הסכת' – חשוב היטב אם תוכל לעמוד בה, ואחר כך – 'ושמע' קבל עליך לעשותם, שעל זה מורה לשון שמיעה כידוע".

1. כפי שעולה מפרוש משך חכמה, בברית סיני הביע העם את הסכמתו מראש ואילו כאן נותן העם את הסכמתו רק לאחר שמיעת הברכות והקללות. איזה הבדלים אחרים קיימים בין שני המעמדים? איזה צורך נוסף או סיבות נוספות היו אשר חייבו את חידוש הברית?

2. האם יש חשיבות לכך שהברית האחת נעשתה לאחר יציאת מצרים ואילו האחרת לפני הכניסה לארץ ישראל? האם שתי הבריתות משקפות גישות שונות באשר למהותה של ישראל כ'עם ה'? האם העתוי השונה מלמד על שתי גישות שונות לתפקידה של ארץ ישראל כמרכיב בזהות היהודית?

3. על-פי המסורת, 'היום הזה' בו כנס משה את העם היה יום פטירת משה רבנו, כפי שמסביר רש"י בתחילת פרשת נצבים (כט,ט): "מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית". איזה חשיבות ניתן ליחס למסורת זו לפיה מחדש העם את הברית עם ה' דווקא ביום פטירת משה?

4. איזה משמעות מיוחדת עשויות לקבל המלים "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (כט,ג) אם אותו היום הוא יום פטירת משה? איך 'ידעו', 'ראו' ו'שמעו' עד לאותו יום?

עיוני שבת יוצא לאור על ידי בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, התנועה המסורתית וכנסת הרבנים בישראל